ילד שהחל לשקר

[מנסים פעם ראשונה]

ילד שהחל לשקר

בנה של אחותי הוא בן 9-כיתה ג', לומד בבית ספר פרטי ומיוחד ואף משתתף במסלול למחוננים. עד כה הוא היה ילד טוב, מחונך, ישר, מקסים ממושמע ושקדן. בתקופה האחרונה הוא החל לשקר לאימו בתחום הלימודי, הפסיק להיות ממושמע ונדמה שהוא בוחן את הגבולות שלה, ואף החל לזלזל ביחס ללימודים- לא מכין מערכת, לא לומד למבחנים, מזלזל בשיעורי הבית ומשקר לגבי זאת. על אף שהוא נענש לאחר עימות והוצאת האמת לאור, הוא אינו חוזר לעצמו והעונש אינו מרתיע. אחותי שאלה אותו מה קורה, האם משהו גרם לזה, האם הוא מעוניין לדבר איתה והוא לא הבין מה היא רוצה ממנו בכלל. האם זהו שלב שעובר כל ילד? האם זו תקופה קשה? איך ניתן להתמודד עם זה? תודה

 

[פלגיה]

זה לא שלב שעובר כל ילד

לא כל ילד בן 9 מתחיל לשקר. איך מתמודדים עם זה? בטח לא על ידי עימות חזיתי והענשה. אם תכריח ילד לומר את האמת ואז תעניש אותו על ששיקר, לא תצליח לגרום לו לומר אמת בפעם הבאה. כדאי מאוד לבדוק מה קורה בבית הספר, האם המסלול למחוננים אולי לא מתאים לו, אולי הוא מרגיש שהוא חייב ללמוד בכדי לרצות את הוריו? בכל מקרה הבדיקה צריכה להיות פרטנית, ואולי אף ללות אותה ביעוץ מקצועי, ולא על גבי האינטרנט.

 

[מנסים פעם ראשונה]

תגובה

שלום, ראשית אני מודה לך על התשובה שנית, הוא אינו כל יום בבי"ס למחוננים, אלא, יום אחד בשבוע, השאלה היא איך ממגרים את התופעה בלי לשלוח אותו לכל מיני יעוצים ובדיקות- על מנת לא לפגוע בילד ובהתפתחותו התקינה מכיוון שהוא ילד טוב שבעת האחרונה קצת בוחן גבולות, איך מציבים את הגבולות ושומרים עליהם? תודה

 

[פלגיה]

מאוד קשה ליעץ מרחוק

ואני לא בטוחה שייעוצים ובדיקות פוגעים בילד ובהתפתחותו התקינה. אם יש ירידה בלימודים, זה מראה משהו. אם הוא מרגיש צורך להסוות את הירידה בלימודים ולהסתבך בשקרים, זה גם מראה משהו. מה זה מראה? אני לא יודעת כי אני לא מכירה את המצב לפרטיו. יכול להיות שהוא חש לחץ. יכול להיות שיש בעיה חברתית בבית הספר, יכול להיות שחל שינוי במצב או במבנה המשפחתי. זה מה שצריך לבדוק. איך מציבים את הגבולות? זה לא קשה. פשוט קובעים אותם. איך שומרים עליהם - זה מה שצריך ללמוד.

 

[iris mom of two]

התפתחותו התקינה כבר נפגעה

השקרים ובדיקת הגבולות הם סממן. ולכן צריכים למצוא את שורש הבעייה ולפתור אותה. אני לא מאלו שמתלהבת מלשלוח כל אחד לפסיכולוג. אבל נראה לי שבמקרה זה ייעוץ לא יזיק.

 

[LEATHER REBEL]

יש רק בעיה קטנה...

לפני ששולחים אותו לייעוץ יש לבדוק קודם כל אם הוא חושב שהוא זקוק לזה או אם הוא רוצה בכלל. אמנם, מכיוון שילד בן 9 הוא קטין, הוריו הם שיקבעו. אבל... מן המפורסמות הוא ששליחת ילד לייעוץ בכפייה לא מביאה תוצאות טובות. אותי אישית הביאו לייעוץ כשהיתי ילד, כמובן מבלי לשאול לרצוני. התוצאה הסופית (לאחר המווווווווווון זמן) היתה כדלקמן: 1. בזבוז זמן מצדי ומצד הפסיכולוג 2. בזבוז כסף מצד הורי 3. פגיעה גופנית בפסיכולוג (הייתי כל כך מתוסכל שהחלטתי שכבר אין מה להפסיד ודפקתי בו כיסא ופצעתי אותו). רק אחרי שזה קרה הבינו הורי שכנראה לא כדאי ולא משתלם. מה שמעניין הוא שהפסיכולוג לא הגיש תביעה ולא דרש כל פיצוי. כנראה שהוא כבר הכין עצמו לאפשרות שדבר כזה יקרה...

 

[פלגיה]

רוב היעוצים בגיל הזה

הם לא "ייעוץ" ולא "טיפול פסיכולוגי" במובן של לשכב על ספה. הם יותר משחק ביחד עם הילד. לצורך אבחון אין צורך אפילו בשיתוף פעולה, כי אם הילד מתעצבן ודופק כיסא ופוצע את הפסיכולוג זה לכשעצמו אומר משהו על מצבו. הייעוץ המקצועי שאני התכוונתי אליו כוון בעיקרו להורים. לא לילד.

 

[LEATHER REBEL]

ועדיין...

ועדיין... פסיכולוג שמודע לכך שהילד מובא אליו בכפייה, הוא למעשה משתף פעולה עם בריונים (כך לפחות הילד רואה זאת) וצריך להיות מוכן, בין השאר, גם למצב שתיארתי. לא משנה מה מצבו של הילד, כל עוד הוא אישית מאמין כי אין לו מה לחפש אצל פסיכולוג, הטיפול הכפייתי יסב רק נזק. זה לא חייב להגיע למצב בו ה"מטופל" פוגע בפסיכולוג, אבל בשורה התחתונה: טוב לא ייצא מזה. בכוונה כתבתי "מטופל" במרכאות, כי כשאין שיתוף פעולה זה לא נקרא טיפול.

 

[פלגיה]

ושוב אומר - ייעוץ להורים, לא לילד

 

[פלגיה]

ואגב, אני לקחתי את בני בן ה-9 לטיפו

לא פסיכולוג - אלא פסיכוטרפיסטית. המפגשים אצלה היו משחקים, אבל באופן מפתיע הם עזרו מאוד ושיפרו את המצב כבמטה קסם. ולא, הוא לא ידע מראש לקראת מה הוא הולך. זו היתה החלטה שלנו לאור התנהגויות שהיו בבחינת "הדלקת אור אדום".

 

[iris mom of two]

לא יודעת מה קרה לך כשהיית ילד

אבל, זה לא צריך להיות המצב. הייעוץ צריך לבוא ממקום של עזרה לא כפייה. וילד בן 9, לא רק שהוא קטין ולכן אפשר לקחת אותו לייעוץ בעל כורחו, הוא גם עדיין צעיר מכדי לקבל דעות קדומות שליליות על ייעוץ והורים יכולים להביא אותו לייעוץ עם יועץ מתאים לילדים שבו אין כפייה ואין התנגדות. שינוי כה קיצוני בהתנהגות הוא קריאה לעזרה, ולכן ההורים לפחות (אולי בלי הילד, אם הוא לא מוכן להגיע) צריכים להיפגש עם יועץ. מצטערת, אבל אם הילדים שלי היו מגלים שינוי כה קיצוני בהתנהגות הייתי משתמשת בכל הכלים האפשריים להגיע לשורש הבעייה (תוך כדי שמירה על כבוד הילד).

 

[צוציקגדול]

הילד למד שהשקר מקנה לו רווח

ולכן צריך לחשוב מה הרווח ולנסות לסתור אותו או לשלול אותו. לדוגמא אם לשאלה: 'האם גמרת את השיעורים' הוא עונה כן והולך לשחק צריך לבדוק אם באמת גמר את השיעורים ולשלול ממנוח את המשחק ("הרווח") עד שיגמור את השיעורים. על אמירת אמת יש לשבח את המעשה (לא אותו, להגיד שזה נחמד שאמר אמר ולא שהוא ילד טוב). לגבי גבולות חייבים להעמיד גבולות ולא לתת אפשרות לחצות אותם (קל להגיד, קשה לביצוע). לא להילחם בכל החזיתות, לבחור מס' נושאים מצומצם שהם חשובים לשמפחה ועליהם להתעקש. התחלתם מסלול ארוך ושיהיה בהצלחה.

 

[נועה לביא]

אז שלא תוותר כ"כ מהר

אולי באמת קרה משהו.

 

[מנסים פעם ראשונה]

תודה ושאלה

תודה רבה על כל התגובות, איננו חושבים כי ייעוץ שייך כאן מכיוון שהילד מאוד חכם ויקלוט את העניין במהרה, שאלתי היא האם יש לכם רעיונות כיצד להתמודד עם זה, כמו ההצעה של צוציק למעלה- מניעת הרווח בתודה מראש

 

[פלגיה]

ייעוץ להורים , מה לעשות עם הילד

כדי להכיר את כל המרקם המשפחתי לפרטיו. ואני לקחתי ילד חכם מאוד לטיפול. השכל לא הפריע.

 

[מנסים פעם ראשונה]

פלגיה היקרה

ככל הנראה לא קראת את שכתבתי, אחותי איננה מעוניינת בייעוץ מכיוון שיודעת שאינו יעזור, אנחנו מחפשים כאן גישות חינוכיות וטיפים שיעזרו, איננו מאמינים שייעוץ יעזור ועל כן אנו מחפשים גישות אחרות, בתודה.

 

[פלגיה]

במקרה הזה, אני לא יכולה לעזור

כי אני לא אשת מקצוע. אני מדברת מניסיוני האישי, ומדברים הנראים לי הגיוניים, וטרם יצא לי להתנסות בילד בן 9 המדרדר בלימודים ומשקר בקשר לזה. אולי ליתר חברי הפורום יהיה מה ליעץ לכם.

 

[iris mom of two]

אהיה קשה עמכם

יש לכם ילד שפתאום משקר ומתדרדר בלימודים. אתם פונים לפורום ציבורי לעזרה ומחפשים עצות לפיתרון קל. אתם אומרים לא כל פעם שמנסים לתת לכם פתרון שאולי הוא יותר יקר או יותר קשה או יש עימו סטיגמה. אני כבר רואה מה הבעייה! אין פתרונות קלים!

 

[noa128]

בין השורות אני מזהה לחץ

לחץ על הילד. לפי גישת אדלר "נבנית" התנהגותו של כל ילד בהתאם למה שהוא מזהה כ'קריטריונים לשייכות', שייכות למשפחה, תחושה ש'אני משמעותי'. אותם קריטריונים משתנים ממשפחה למשפחה - יש משפחות שבהן ההורים 'מחזיקים' משקדנות ולימודים, יש משפחות שבהן זוכה ילד יצירתי במיוחד לחיזוקים חיוביים ותחושת שייכות - כל משפחה ומה שחשוב לה. אצלכם מייחסים כנראה חשיבות רבה לנושא מצויינות בלימודים ואחר כך גם לאמירת אמת. הילד כבר הבין שהוא חייב להצטיין (הדגש שלך על נושא המחוננות מרמז על כך), ללמוד היטב וכד'. ייתכן שהילד 'גילה' (אולי אפילו במקרה) שיש מצב 'לחפף' את הלימודים, אבל באוירת הבית ברור לו שזה לא 'יעבור' אצל ההורים ולכן הוא בוחר לשקר. מה עושים? ראשית אני מצטרפת לדברי צוציק באשר לרווח. שנית - כיצד נענש הילד? ועל מה נענש? על אי הכנת השיעורים או על אי אמירת האמת? זה חשוב כי את הדגש ההורים שמים והדגש הזה הוא הגבול שהם מסמנים. לטעמי הילד לא מבין מה רוצים ממנו, מהסיבה הפשוטה שנושא המצויינות בלימודים מוטבע בו היטב, ברור לו שהוא צריך להצטיין, אבל הוא ילד וכרגע הוא כנראה נמשך לעיסוקים אחרים - לא כל הידרדרות היא סימן למצוקה, לפעמים ילדים מתנהגים כמו ילדים, לא תמיד הם ממושמעים ובלי קצת "סדקים" גם בטון עלול להשבר - בעיקר בגיל 9 שהוא תחילת גיל ההתבגרות. הצבת הגבול היא הדבר הנכון. להבהיר לו שזה וזה חשוב ועל כך לעמוד ולתת לו גם קצת 'אויר' לעיסוקים אחרים שלא יחפש את הפרצות, לתת לו להבין שאנחנו כאן עבורו אם הוא מתקשה או זקוק לעידוד וזהו, בנעימות אבל בעקביות. אין מה להפעיל עליו עוד לחץ, כי לחץ ללא פשרות מוביל לשקרים. וייעוץ להורים יכול תמיד לעזור, רואים דברים שלא חשבנו עליהם לבד ומקבלים כלים להתמודד לבד עם "יציאות מהמסגרת".