ילד שגונב

[איש הצחוקים]

ילד שגונב

הייתי עם אחיין שלי שהוא בן אחד עשרה וחצי באיזה חנות והוא הרים שם חמש שקל מהמוכר בטענה שנתקע לו במכונה שהייתה שם מה עושים?

 

[פלגיה]

הדבר הראשון שעולה לי בראש

הוא לדבר עם ההורים שלו.

 

[איש הצחוקים]

אבל הבטחתי לו

שלא אספר להם.

 

[פלגיה]

חבל מאוד

הוא מודע לחומרת המעשה שלו? דיברתם על זה?

 

[איש הצחוקים]

זה בדיוק העניין

שדיברתי איתו והוא נורא נפגע לא יודע כל כך ממה אבל מכיון שהוא ידע שזה מעשה לא ראוי ממילא במקום להתחרט הוא העביר את התחושות לאשמה לכיון שלי. בתור איך אתה בכלל חושב שאני כזה למרות שהוא עשה את זה וזה העמיד אותי במצב מזה מוזר מצד אחד הידיעה שהוא אשם ומנגד האשמות שלו וכך אני לא יכול לדבר איתו על כך.

 

[פלגיה]

אבל יש דברים

שבהם צריך ליידע את ההורים. דווקא הידיעה שההורים עתידים לדעת על מעשה מסויים היא בלם חזק מאוד מפני עשייה של דברים לא מוסריים או לא מקובלים, כי מביאים בחשבון את אלמנט הבושה שיצטרף. לפעמים אפשר להגיד לילד שאתה אמנם לא תספר, אבל רק בתנאי שהוא יספר את זה בעצמו (ואז הוא יכול להוסיף את כל הנסיבות, והצידוקים, והחרטות וההבטחות שהוא רוצה)

 

[איש הצחוקים]

ממש תודה זה רעיון מצוין

אני רק מפחד שאם אעלה את הנושא שוב הוא ישנא אותי.

 

[מלמלה]

זה נשמע כמו סחיטה רגשית כלפיך.

העברת האשמה אליך מראה שהוא לא ממש מבחין בין טוב ורע. הייתי חוזרת אליו ואומרת לו שאני חזרת מההבטחה שלי . שאולי היום בגילו הצעיר הוא לא ממש יכול להבין את הסיבות לכך ושאתה מקווה שבעתיד הוא יבין יותר טוב.