ילד רע

[דסי אשר]

לירוג. וללאה_ב - הזדמנות

אם עדיין לא קראתם את המאמר שנעה עמלה כה הרבה זמן להדפיסו" שירי ערש באספקלרית ההורות המוקדמת" קשה פיזית לקריאה, אבל מרתק. דסי

 

[כרמית מ.]

כבר סיפרתי פעם, לגבי נומי נומי

שבילדותי, לא הסכמתי ללכת לישון, אם אבא לא שר לי את השיר הזה... כנראה לא בדיוק התייחסתי למשמעות המילים (גם בגילאים שללא ספק הבנתי אותן), וזה דווקא התחבר לי טוב מאד לעובדה שאבא שר. יש במנגינה שלו משהו קסום, ובגיל צעיר מאד, היתה לו השפעה כמעט מאגית להרגעת הילדים שלי (אולי ה"ריח של אבא" עבר לי בקול...). אין לי בעיה עם המילים שלו, אבל לאוריין אני שרה "נומה נומה ילד שלי/אורייני´לה שלי, נומה נומה נים" ולפעמים אני שרה לשניהם יחד: נומו נומו ילדיי. לגבי פיל פילון, אפרת, נדמה לי, הציעה בעבר הצעה שאומצה בחום: אך הסוף שמחה וגיל/בא הביתה אבא פיל/פיל פילון שמח מאד/ומיד התחיל לצעוד... יש שירים, כמו השיר על החתול השובב שלקלק חלב, וכמו יונתן הקטן, שיש להם כמה גרסאות רשמיות (בספרים/תקליטים) ורק כאמא גיליתי שיש טוענים שהחתול הוא בכלל גנב, ויונתן את ענשו קיבל... ככה ששינויי נוסח הם כנראה דבר מקובל. ורוצה גם לשתף אתכם בתובנה חדשה שיש לי על יתרונות השיבוש. אנחנו שרים המון (מזייפים, אבל זה ממש לא חשוב). הרבה שרים את המילים המקוריות (עם/בלי תיקונים) והרבה גם שרים את השירים עם מילים מאולתרות, שמתייחסות למתרחש באותו רגע, לילדים שלנו, ולפעמים גם סתם אי-גיון. אנחנו עושים את זה כי זה נחמד וכיף, ולא כצעד חינוכי או משהו, אבל שמתי לב, ואני חושבת שיש קשר סיבתי, שהילדים מזהים ממש טוב מנגינות (כבר קרה שפיזמתי משהו במנגינה מוכרת בבלי דעת, ומיתר אמרה לי "זו המנגינה של..."), מיתר גם שרה כמעט כל דבר במקום לדבר (וזה מקסים בעיני), והם גם עושים אפליקציה מהשיר למציאות: הם שיחקו במטאטאים הקטנים שלהם, ואני שומעת אותם שרים "משוך במטאטא, משוך במטאטא, אין כמוהו מטאטא..." ועוד דוגמאות...

 

[nonana]

ילד רע?

אני בד"כ לא משנה שירים. אני פשוט מנסה לא להשמיע אותם בבית. אבל יש בעיה אחרת ביתי בת החמש את השיר המקורי משנה בעצמה למילים שמתחשק לה. לפעמים זה נחמד אך לפעמים זה מלווה במילים לא נחמדות במיוחד. (לא גסות -חלילה- היא עדיין קטנה). זאת אומרת שלדעתי אין צורך לשנות מילים. לפני מספר שנים עברתי סדנה של הורות דרך עבודתי דאז. ושם ארו לנו שילד שעושה מעשים רעים ואין ילד רע. אני אימצתי את הגישה הזו וכך גם ילדיי. לפעמים שאחד התאומים אומר לשני ילד רע- הגדולה שלי מתקנת אותם - וזה נחמד. אך..... מה לעשות את סיפור הילד הרע שנכנס בי בפנים אני אוהבת מאד. גדלתי עליו ואהבתי אותו מאד גם כילדה.

 

[נעה גל]

אפרופו תחושות של "ילד רע"

אתמול היתה אצל אורן חברה (שהיא גם השכנה שלנו) והיא בת 6. בשלב מסוים היא באה אלי בוכה. ברח לה קקי בתחתונים. הכנסתי אותה למקלחת ובזמן שניסיתי להרגיע אותה, היא אמרה לי "אני לא רוצה לספר לאימא", שאלתי למה, והיא אמרה לי "אימא תכעס עלי". אני מכירה את אימא שלה טוב מאוד. היא חברה שלי, לא היה לי שמץ של ספק שהיא בחיים לא תכעס עליה ולא כעסה עליה בגלל דבר כזה. ובכל זאת, לילדה היתה תחושה רעה והיא פחדה שאימא שלה תכעס. כמובן, שהבטחתי לה שאני לא אספר לאימא שלה, אבל, אמרתי, שאני חושבת שבכל זאת כדאי לה לספר לאימא ואני בטוחה שהיא לא תכעס. היא התלבטה עם עצמה מעט זמן, ובסוף היא אמרה לי "אני אספר לה". וכשאימא שלה הגיעה - היא סיפרה. וכמובן, שאימא שלה לא כעסה בכלל (מה יש לכעוס?). אפשר לא להגיד את המילים, אפשר לשנות אותם, אפשר לא לחשוף אותם לעולמים לשירים עם המילים "טיפש", "רע", "מכוער", "מקנא" וכו´. זה עדין לא ישנה כהוא זה את התחושות הפנימיות שלהם. אני מרגישה, שלתחושות האלה, מגיעה לגיטימציה.

 

[כרמית מ.]

זה הרבה עניין של גיל

כמו שלילד בגיל הגן ומעלה, קריאת אגדה מפחידה (בתיווך הורי) עוזרת לעבד את הפחד, ולכן לא צריך להמנע מהן, כך גם רגשות אחרים (ו"הילד הרע" הוא נהדר גם במובן הזה). מצד שני, לילד קטן יותר, זה עוד לא מתאים. ולכן, ב"תירס חם" דילגתי בהתחלה על "איזה פיכסה, אוי ואוף/ אתה אופיר אתה חצוף" - כי זה לא התאים. כשהם גדלים, והצורך לקלל (אפילו אם זה רק להגיד "לכי מפה" כשהם כועסים) בא מהם, אז הצנזורה נעשית מיותרת. זה גם תלוי מאד בשיר עצמו. ב"בובה זהבה" קל להפוך את "הוא מפריע, ילד רע" (שבעייתי לא רק בגלל השימוש במושג ילד רע, אלא בעיקר בגלל השימוש בו ביחס לחושך, שהוא לא ברור לקטנים) ל"הוא מפריע לי נורא". אבל "לבדיתי" הוא שיר מקסים, שמאד מדבר לילדים קטנים (על אמא שהולכת), ואני קוראת אותו כמו שהוא, למרות שהמסר ממנו הוא שילדים גדולים/טובים לא בוכים. אז בהזדמנויות אחרות, אני אומרת שגם גדולים, ואפילו מבוגרים, בוכים כשעצוב, וזה בסדר גמור.

 

[ירון ג.]

הנה שיר מקסים as is

קניתי את התקליט הישן והאהוב של "הכבש הששה עשר" (בכלל מומלץ - יצירתי, מעניין, מדבר בגובה העינים, הגיוני ומחמם את הלב גם להורים) והתאבתי בשיר "לילה טוב": "טוב, ליל מנוחה וחלום, כבר מאוחר ומחר נקום ונראה איך שמגיע היום בסוף כל לילה, טוב, חושך נפל על הרחוב רק הירח משאיר את אורו הצהוב, צרצר מצרצר צרצורו שר לילה טוב" נכון מקסים???????

 

[כרמית מ.]

רוצה עוד שירי ערש יפים?

ערב מול הגלעד (האילנות כל כך כבדים... ישוב טלה אל חיק האם... וכו´) שיר לשירה (מתאים לבנות: דברי עכשיו ילדה, אני שומעת...) נומה בן (של חווה אלברשטיין: נומה בן עצום נא עין, נומי בת גם את, מי שלא נרדם עדיין, ירדם מיד...) זה מה שאני זוכרת כרגע...

 

[לאה_מ]

וגם "הלילה הזה" של שלום חנוך,

שיש לו עוד יתרון אחד - הוא כל כך ארוך, שכשגומרים לשיר אותו בדרך כלל כולם כבר נרדמו...

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gifזה שיר הלילה-טוב הקבוע שלנו. ../images/Emo29.gif