ילד קטן-האמנם?
לא רוצה להוסיף עוד מילה אחת משלי... קריאה ... (מהנה/מועילה/מהירה/מעמיקה/...????) ילד קטן/יהודה אטלס פעם ילד קטן הלך לבית הספר. הוא היה די קטן ובית הספר היה די גדול, אבל כשראה הילד שיש דלת שדרכה אפשר להכנס לכיתה ישר מן הרחוב, הוא היה מאושר ובית הספר כבר לא נראה לו כל כך גדול. בוקר אחד, אחרי שהילד כבר היה בבית הספר זמן מה, אמרה המורה:`` היום נצייר ציור``. ``יופי השיב הילד. הוא אהב לצייר ציורים. הוא ידע לצייר כל מיני דברים; אריות ונמרים, אפרוחים ופרות, רכבות וסירות. הילד הוציא את קופסת הצבעים שלו והתחיל לצייר. אבל המורה אמרה:`` חכה, עדיין לא הגיע הזמן להתחיל!``. היא המתינה עד שכולם נראו מוכנים. ``עכשיו`` אמרה המורה, ``כולנו נצייר פרחים``. הוא אהב לצייר פרחים. והוא התחיל לצייר פרחים נפלאים, בצבע ורוד, כתום וכחול.... אבל המורה אמרה ``חכה, אני אראה לך איך לצייר``. וציירה לו פרח אדום עם גבעול ירוק. ``כך`` אמרה המורה ``ועכשיו אתה יכול להתחיל``. הילד הסתכל על הפרח שציירה המורה ואחר כך על הפרח שהוא צייר. את הפרח שלו הוא אהב יותר, אבל הוא לא אמר זאת. הוא רק הפך את הדף, וצייר בצדו השני פרח, בדיוק כמו שציירה המורה: פרח אדום עם גבעול ירוק. יום אחד, כשהילד כבר פתח את הדלת בכוחות עצמו, אמרה המורה: ``היום נעשה משהו בחימר``. ``יופי`` השיב הילד. הוא אהב חימר. הוא ידע לעשות מחימר כל מיני דברים; נחשים ואיש שלג, פילים ועכברים, מכוניות קטנות ומשאיות גדולות. והתחיל ללוש ולעצב את כדור החימר שבידו. אבל המורה אמרה:`` חכה, עדיין לא הגיע הזמן להתחיל``. היא המתינה עד שכולם נראו מוכנים. ``עכשיו`` אמרה המורה `` כולנו נעשה צלחת``. ``יופי`` חשב הילד. הוא אהב לעשות צלחות, והוא התחיל לעשות צלחות, בכל הצורות והגדלים. אבל המורה אמרה:`` חכה, אני אראה לך איך``. והיא הראתה לכולם איך לעשות צלחת עמוקה אחת. ``כך`` אמרה המורה ``ועכשיו אתם יכולים להתחיל``. הילד הסתכל על הצלחת של המורה ואחר כך הביט בשלו. את שלו הוא אהב יותר אך הוא לא אמר זאת. רק שב וגלגל את החימר שבידו לכדור, ועיצב ממנו צלחת עמוקה בדיוק כמו שהראתה המורה. עד מהרה למד הילד להמתין, להסתכל, ולעשות דברים בדיוק כמו המורה. עד מהרה הוא חדל לעשות דברים משלו. ואז קרה, שהילד ומשפחתו עברו לגור בבית אחר, והוא התחיל ללמוד בבית ספר אחר. בית הספר היה גדול אפילו מן הקודם, ולא היתה בו דלת שדרכה יכול היה להכנס מן הרחוב ישר לכיתה. היה עליו לעלות כמה מדרגות ולעבור לאורכו של אולם גדול. ביום הראשון ללימודיו שם, אמרה המורה: ``היום נצייר ציור``. ``יופי`` חשב הילד, וחיכה שהמורה תגיד לו מה לעשות, אבל המורה לא אמרה דבר ורק עברה בין השולחנות. כשהגיע אל הילד אמרה ``האם אינך רוצה לצייר ציור?`` ``אני רוצה`` אמר הילד ``מה אצייר היום?`` ``עד שתצייר את זה`` אמרה המורה ``אני לא אדע``. ``ואיך אני אצייר את זה?`` שאל הילד. ``איך שאתה רוצה`` אמרה המורה ``ובאילו צבעים שאתה רוצה. אם כולם יציירו את אותו הציור איך אני אדע מי צייר מה?``. ``אני לא יודע`` אמר הילד, והתחיל לצייר פרחים וורודים וכתומים וכחולים... הוא אהב את בית הספר החדש, אפילו שלא היתה שם דלת שדרכה אפשר להכנס לכיתה ישר מהרחוב. ********* אהליבמה
לא רוצה להוסיף עוד מילה אחת משלי... קריאה ... (מהנה/מועילה/מהירה/מעמיקה/...????) ילד קטן/יהודה אטלס פעם ילד קטן הלך לבית הספר. הוא היה די קטן ובית הספר היה די גדול, אבל כשראה הילד שיש דלת שדרכה אפשר להכנס לכיתה ישר מן הרחוב, הוא היה מאושר ובית הספר כבר לא נראה לו כל כך גדול. בוקר אחד, אחרי שהילד כבר היה בבית הספר זמן מה, אמרה המורה:`` היום נצייר ציור``. ``יופי השיב הילד. הוא אהב לצייר ציורים. הוא ידע לצייר כל מיני דברים; אריות ונמרים, אפרוחים ופרות, רכבות וסירות. הילד הוציא את קופסת הצבעים שלו והתחיל לצייר. אבל המורה אמרה:`` חכה, עדיין לא הגיע הזמן להתחיל!``. היא המתינה עד שכולם נראו מוכנים. ``עכשיו`` אמרה המורה, ``כולנו נצייר פרחים``. הוא אהב לצייר פרחים. והוא התחיל לצייר פרחים נפלאים, בצבע ורוד, כתום וכחול.... אבל המורה אמרה ``חכה, אני אראה לך איך לצייר``. וציירה לו פרח אדום עם גבעול ירוק. ``כך`` אמרה המורה ``ועכשיו אתה יכול להתחיל``. הילד הסתכל על הפרח שציירה המורה ואחר כך על הפרח שהוא צייר. את הפרח שלו הוא אהב יותר, אבל הוא לא אמר זאת. הוא רק הפך את הדף, וצייר בצדו השני פרח, בדיוק כמו שציירה המורה: פרח אדום עם גבעול ירוק. יום אחד, כשהילד כבר פתח את הדלת בכוחות עצמו, אמרה המורה: ``היום נעשה משהו בחימר``. ``יופי`` השיב הילד. הוא אהב חימר. הוא ידע לעשות מחימר כל מיני דברים; נחשים ואיש שלג, פילים ועכברים, מכוניות קטנות ומשאיות גדולות. והתחיל ללוש ולעצב את כדור החימר שבידו. אבל המורה אמרה:`` חכה, עדיין לא הגיע הזמן להתחיל``. היא המתינה עד שכולם נראו מוכנים. ``עכשיו`` אמרה המורה `` כולנו נעשה צלחת``. ``יופי`` חשב הילד. הוא אהב לעשות צלחות, והוא התחיל לעשות צלחות, בכל הצורות והגדלים. אבל המורה אמרה:`` חכה, אני אראה לך איך``. והיא הראתה לכולם איך לעשות צלחת עמוקה אחת. ``כך`` אמרה המורה ``ועכשיו אתם יכולים להתחיל``. הילד הסתכל על הצלחת של המורה ואחר כך הביט בשלו. את שלו הוא אהב יותר אך הוא לא אמר זאת. רק שב וגלגל את החימר שבידו לכדור, ועיצב ממנו צלחת עמוקה בדיוק כמו שהראתה המורה. עד מהרה למד הילד להמתין, להסתכל, ולעשות דברים בדיוק כמו המורה. עד מהרה הוא חדל לעשות דברים משלו. ואז קרה, שהילד ומשפחתו עברו לגור בבית אחר, והוא התחיל ללמוד בבית ספר אחר. בית הספר היה גדול אפילו מן הקודם, ולא היתה בו דלת שדרכה יכול היה להכנס מן הרחוב ישר לכיתה. היה עליו לעלות כמה מדרגות ולעבור לאורכו של אולם גדול. ביום הראשון ללימודיו שם, אמרה המורה: ``היום נצייר ציור``. ``יופי`` חשב הילד, וחיכה שהמורה תגיד לו מה לעשות, אבל המורה לא אמרה דבר ורק עברה בין השולחנות. כשהגיע אל הילד אמרה ``האם אינך רוצה לצייר ציור?`` ``אני רוצה`` אמר הילד ``מה אצייר היום?`` ``עד שתצייר את זה`` אמרה המורה ``אני לא אדע``. ``ואיך אני אצייר את זה?`` שאל הילד. ``איך שאתה רוצה`` אמרה המורה ``ובאילו צבעים שאתה רוצה. אם כולם יציירו את אותו הציור איך אני אדע מי צייר מה?``. ``אני לא יודע`` אמר הילד, והתחיל לצייר פרחים וורודים וכתומים וכחולים... הוא אהב את בית הספר החדש, אפילו שלא היתה שם דלת שדרכה אפשר להכנס לכיתה ישר מהרחוב. ********* אהליבמה
הרי לא תמיד אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, אלא יותר מה שמצפים מאיתנו לעשות, גם אנחנו לא שלמים עם זה. ובכלל זה מזכיר לי את השיר ``הצריך הזה`` של יוהנתן גפן(תנחשו מי שר?), שמסתיים ב: צריך וצריך,ומרוב שהצטרכתי כבר שכחתי מה אני רוצה