ילד עקשן

[שמעון מלכה המרוקאי]

ילד עקשן

שלום אני דודה לאחיין מדהים האחיין שלי בן שנתיים וחצי והוא נולד הטיפוס הבכיין יש לו אחות מדהימה הגדולה ממנו כמעט בשנה וכמובן שהם מאוד שונים. ההורים שלהם מגלים קושי רב בדרך שלו להביע צרכים ובהתייחסות לכך. לי יש נסיון עם ילדים אך עדיין יש לי מה ללמוד כמובן לכן אני פונה בשאלה כשמסרבים למה שהוא רוצה לרוב הוא פורץ בבכי קורע לב,יש לו נטייה לקחת דברים בדרך לא נעימה כמו לחטוף ולא לבקש,הוא גם מרביץ כשלא מוצא חן בעיניו משהו. עניין חשוב לציון הוא שהילד וורבאלי אין בעיה של תקשורת שממנה יכול לנבוע תסכול שמוביל לאלימות וכעסים. אני טענתי שהוא צעיר וזה הזמן והמקום ללמד ולתת דוגמא. ההורים לעומת זאת בעיניי ממהרים לכעוס ולא להסביר אך מגלים מצוקה וחוסר אונים ושואלים אותי מה לעשות שהוא כזה עקשן? ההורים בעצמם קשים ואני אמרתי שאם הם ימשיכו לפעול איתו בדרך הקשה של עונשים וויכוחים זה רק יחמיר גם מתוך הדוגמא שהוא מקבל. הצעתי להפסיק להגיב להתפרצויות שלו בשלילה להתעלם קצת עד שיירגע,לשאול אותו לצרכיו להסביר לו שהוא יכול לבקש לשאול להיעזר.להראות לו שהם פה בשביל לעזור לו וללמד אותו להשיג דברים בדרך נאותה ואם לא ישיג שילמד לקבל את זה. אבל איך מעבירים לילד בן שנתיים וחצי את המסרים האלו בדרך שתקל ולא תגרע במצב? ואיך להעביר להורים את המסר שהם בעצמם צריכים להשתנות כדיי לעזור למצב? אשמח לתשובה. אודליה.

 

[פלגיה]

שלום לדודה המודאגת

אני לא בטוחה שההתנהגות של הילד כל כך מדאיגה. כל הילדים בני השנתיים וחצי הם עקשנים. כולם אגואיסטים (ואבוי אם לא. זה השלב שצריכים להיות אגואיסטים בו כדי לבנות את עצמם כאדם בעל רצון עצמי). אין הרבה ילדים בני שנתיים וחצי שלא יגיבו בבכי כשאוסרים עליהם משהו, והרבה ילדים חוטפים צעצועים ומרביצים. כל כך הרבה מתנהגים כך, עד שאת יכולה לראות הורים מתלוננים על ילד ש"לא יודע לעמוד על שלו". כך שאני בטוחה שאים כאן בעיה של יתר אלימות. יכול להיות שיש בעיית אינטראקציה בין ההורים והילד (ילד עקשן מקבל הרבה פעמים הורים עקשנים) אבל אלה לא עצות על רגל אחת, לא בעזרת מתווך (את) ועדיף לתת אותן ישירות להורים, בעזרת ייעוץ מקצועי או ספר מתאים. והמלצות נוספות: פורום חינוך לגיל הרך שבו הרבה דיונים עוסקים בגיל הזה, ואפשר ללמוד מהם המון, וגם לשאול שאלות חדשות בפורום. "גיל שנתיים הנפלא" - מאמר שלי

שנותן קצת תובנות על "גיל העצמאות הראשון" גיל שנתים-שלוש לא כל כך איום - מאמר מקצועי של דב דוברוב, פסיכולוג ומנהל תל"מ תל אביב

 

[מ ר נ פ ש]

את לא יכולה לשנות את ההורים

את רק יכולה להיות שם בשביל הילד ולתת לו להביע את המצוקה שלו על כך שההורים שלו מתנהגים אליו בצורה חסרת רגישות ועקשנית, דבר שגורם לילד תסכול רב. מדוע את מכנה את הילד "טיפוס בכיין"? האם היית רוצה שיקראו לך בכיינית כשאת בוכה מרוב תסכול?