ילד חסכן

[במבי10]

ילד חסכן

הילד שלי לא נותן כלום וכל היום רק אוגר דברים הוא עוד מעט בן 3 לגן ולכל מקום הוא הולך עם שקיות ותיקי אוכל וצעצועים

 

[חנה גונן]

קבלי את זה..

במיסגרת עבודתי בגן יצא לי לפגוש ילדים מסוג המתחלקים ומסוג האוגרים וגם האוגרים למדו בסוף לתת,איך הם למדו? מפני שאנחנו מדברים הרבה על שיתוף,על להתחלק מצד אחד אבל גם על כיבוד זכותו של הילד להתחלק למשל בחטיפים שהוא מביא מהבית ובשלב זהאו אחר הם מכבדים מרצון.הייתי מציעה לך להתחיללצמצם בהדרגהאבל עדין לא למנוע ממנו לגמרי לקחת דברים שלו מפני שכך הוא מצהיר על יחוד ובעלות,לבחור איתו מה הוא רוצה לקחת,לעשות פעם בכמה זמן ניפוי של צעצועים ואוכל ישן. שלך חנה גונן

 

[נעה גל]

גם שלי, הייתה ועודנה אוגרת

ועד היום היא הולכת לכל מיני מקומות עם תיק עמוס בדברים משלה. לא נראה לי שזו בעיה... מה הכוונה שהוא לא נותן כלום? הוא נכנס לעימותים על הדברים שלו? את מרגישה שהוא לא נדיב?

 

[נעה גל]

ושכחתי להגיד ששלי בת 7

 

[לאה_מ]

אני חושבת שזה גם עניין של אופי וגם

עניין של גיל. אגירה היא תכונת אופי. גם הבת שלי מאד אוהבת את החפצים שלה, גם היא מסתובבת עם תיקים מלאים בכל מיני דברים שהיא צריכה. אבל היא בהחלט נותנת, מתחלקת בדברים שלה, מכבדת, נדיבה. אני חושבת שכדאי להתמקד בנדיבות ולא במיגור האגירה. שיאגור, אבל אם הוא בא לגן עם שקית בייגלה, שיכבד את החברים. גם זה דבר שלוקח זמן ללמוד אותו, ותהליך שקורה מאד בהדרגה, וכמו בהרבה דברים אחרים - הדוגמא האישית מאד חשובה.

 

[אמא שרון]

איך באמת מלמדים נדיבות מהי?

זאת אומרת, בעניין דוגמא אישית, מעצם היותי אמא שלו, אני אולי היצור הנדיב ביותר שהוא יפגוש על פני הכדור. ובכל זאת הוא לפעמים מביע חוסר נדיבות. אם יש לו שקית ציפס הוא יתן לחבר רק אם אני אבקש ממנו. איתנו ההורים הוא עוד פחות נדיב (נו, לפעמים, אבל זה מעליב כשזה קורה). לפני כמה ימים, חזרנו מהגן ושנינו מורעבים, נתתי לו קופסה קטנה עם קורנפלקס לנשנש בדרך. הוא הוציא אחד אחד ונתן בהם שמות. ביקשתי אחד שנראה כמו עננה. הוא מצא אחד, הראה לי ואמר "אבל זה בשבילי" ואכל בעצמו. אם הייתי לוקחת בעצמי, הוא היה דורש שאוצי את זה מהפה (מנסיון). מהזהזה? ניסיתי, הסברתי שכל מה שיש לנו זה לכולם. לא עובד. אולי הוא עוד קטן(שנתיים וחצי).

 

[אמא שרון]

../images/Emo163.gif

פשוט סוגיות דומות עולות אצלינו.

 

[לאה_מ]

אני חושבת שבעיקר בדוגמא אישית

ראיתי כבר הורים שמסרבים לכבד את הילד שלהם ("יש לך משלך"), שאוסרים לגעת בהמון חפצים שלהם ("זה שלי") ואחר כך מתלוננים שהילד לא נוהג בנדיבות כלפי חבריו

 

[נעה גל]

נכון, אבל זה גם חלק מאישיות

אני מהאמהות המשתפות (אף אחד לא חשב אחרת, נכון

), והבת שלי (שאין להתלונן על רמת הנדיבות שלה, היא בסדר) הרבה פחות נדיבה מהבן שלי. בבוקר הם אוכלים אצלי עוגיות או קרקרים. הבת שלי תמיד תקח כמות כזו שתספיק רק לה, בעוד שהבן שלי תמיד יקח שקית, יגיע לגן ויחלק לילדים. הם חושבים אחרת.

 

[אמא שרון]

אני מעריכה שיש לנו בית די שיתופי

קשה לי להעיד על עיסתי, כי עיסתי היא. ובכל זאת, ברוב הארוחות שמתנהלות בבית, הילד מלקט מצלחתי דברים נבחרים (בצל מטוגן, עגבניות מיובשות), ומעביר אלי (בנדיבות רבה..) זוועות חיות כמו פלפלים, ועלעלים למיניהם. הרבה פעמים מתוך חסכון בכלים, וגם סתם בשביל הכיף, אם זה רק אני והוא, אנחנו אוכלים מאותה צלחת. הבעיה היא כשהוא מקבל נשנושים לדרך. אז זו ממש קמצנות לשמה. ובעניין החפצים, כלפי צעצועים (חוץ מבבושקה ואוסף חיות) אין לו שום רכושנות, הוא אף פעם לא היה מהילדים שחוטפים צעצועים (גם אם זה בטריטוריה שלו). הוא בכלל נמנע מפטישיזם: מוצצים, שמיכי, בובות רכות במיטה. הכל הועף בשאת נפש. בקיצור, יכול להיות שהוא פשוט נולד כזה, כמו שנעה מספרת. ואני אנסה בכל זאת להסתכל קצת יותר לעומק.