תלמדי אותו להיות חברותי. הוא לא כזה ובגלל זה הוא סובל בבצפר. אם תעבירי אותו למקום אחר גם שם הוא יסבול. וימשיך לסבול עוד ועוד עד שילמד להיות חברותי וחביב על כל שאר הילדים. הוא יכול להיות חכם או טיפש אבל אם אין לו חברים גם המסיבה הכי טובה יכולה להפוך לגיהנום.
אני מנסה כל הזמן להביא לו חבר, לקחת אותם לפארק לשחק. כמובן שלא תמיד ההורים יכולים. אבל אני מנסה כמה שיותר שהוא ישתלב ולא ממש מצליחה. הוא מרגיש כל הזמן שהוא חלש מהבנים ולא אוהב להיות בחברתם.
לפי דעתי חשוב שילד יהיה בסביבה וחברה, כדי שיוכל להתמודד בחייו בהמשך. להרחיק אותו מהחברה זה לא פתרון. אבל, באמת אני לא הולכת לשתוק כבר קבעתי פגישה ואני אדרוש את מה שמגיע לילד שלי. אם הם לא ירצו לעזור אפנה למשרד החינוך.
האם לטובה או לרעה - זה כבר עניין של השקפה, אבל לדעתי לא ממש ניתן להשוות. גם ילד שלומד בבית ספר יכול להיפגש עם חברים/קרובים/אנשים אחרים מחוץ למסגרת. לדעתי זה מפגש מסוג אחר, שדורש מיומנויות חברתיות מסוג אחר.
אבל גם בבתי ספר שונים יכולות להתפתח דינמיקות שונות, גם אם לא נביא חריגות כמו בית הספר היסודי שלמדתי בו עם שמונה תלמידים בכיתה. כל סוג בית ספר דורש מיומנויות חברתיות אחרות.
ילד ממוצע עובר במשך חייו גן או שניים או יותר, בית ספר יסודי, חטיבה ותיכון אחד מכל סוג לפחות, וזה בלי לספור מעברי קבוצות, כיתות, מורים, חברים, שיטות חינוך ועוד, כך שרוב הסיכויים שמגוון המיומנויות שילמד יהיה נרחב למדי.