צועניה אדומה
New member
ילד אסור, ילד מותר
אנחנו נפגשים בצהריים, אחרי שיחת הטלפון שלך שמזרזת אותי להגיע לבית המלון XXXX עם לבוש תחתון סקסי, חזיית תחרה אדומה וחוטיני תואם.
כבקשתך, מרוגשת ומגורה, מתארגנת במהירות האפשרית, מתאפרת באיפור עדין כמו "ילדה טובה".
אני מגיעה אל המקום שקבענו אליו, הכניסה האחורית. אתה מתקרב אליי, מחייך חיוך זימתי וממהר לכסות את עיניי בצעיף שחור.
כשחוש אחד אינו פועל, האחרים מתפקדים נהדר. ריח הבושם שלך, קול הצעדים הבטוחים של רגליך על הרצפה, מגע השוט שאתה מעביר על ידיי,
הכל גורם לי לרעידות קטנות, כמעט בלתי מורגשות.
אתה מסיר מעיניי את הצעיף ואני מגלה שאנחנו נמצאים במחסן די נקי ומסודר, או חדר שהפסיקו להשתמש בו אך טיפחו היטב.
הקירות לבנים ועירומים מקישוטים, רק מנורת שנדלייר גדולה מאירה אותנו.
מולי ניצב שולחן, עליו הונחו כ5 קעריות קטנות מכוסות לחלוטין, כך שאיני יודעת או יכולה לנחש מה נמצא בפנים.
"היום תלמדי לזהות מאכלים בעזרת חוש הריח והטעם שלך", אתה פונה אליי כשרואה את סימן השאלה בפניי, ולפתע תופס את שתי ידיי מאחורי הגב בחוזקה.
"תעני נכון- תקבלי פרס. תשגי- תענשי, בתחילה בעונשים קלים ואחר כך בחמורים יותר".
חוששת ומצפה אני מתמסרת לך כשאתה קושר את הצעיף סביב עיניי שוב, מוביל אותי אל כיסא הדין.
אני מתיישבת ומחכה. כנראה שאתה מסיר את המכסה מהמאכל הראשון, כי הריח מתחיל להכות בנחיריי, מתקרב אליי אט אט.
" זה פירה" ! אני אומרת עוד לפני שהספקתי לטעום.
סטירה.
"נסי שוב".
"אני יכולה לומר מהו המאכל הראשון"?
"כן, בבקשה."
"זה פירה."
"ילדה טובה". אני מקבלת לטיפה על ראשי. מחייכת בסיפוק.
"מאכל שני. את מוכנה"?
"כן".
הריח שוב קרוב אליי, אני חושבת שזה אורז.
"אני יכולה לענות"?
"כן, זונה קטנה שלי, מה התשובה"?
"אורז"?
"טעות." הפטמה שלי נצבטת בכוח, אני צורחת ומנסה לשחרר את הידיים הקשורות מאחורי גבי.
"שלא תעזי לעשות זאת שוב".
מאכל שלישי. שוקולד, אני מזהה תוך שניה אחת.
"מצוין, ילדה שלי".
מאכל רביעי. לוקח לו כמה דקות ואני נעשית חסרת סבלנות.
אני רוצה שיביט בי עכשיו, יהופנט למראה שיצר, לאישה שלו.
רק עליי. רק בי.
"פה גדול" הוא אומר ופותח לי את הפה עם אצבעותיו.
"עכשיו המאכל שאת הכי אוהבת".
הוא מוציא אותו מפי ושואל "נו, זיהית"?
"כן, אני אומרת, זה הזין הטעים שלך".
Bon appetite" , זונה קטנה."
אנחנו נפגשים בצהריים, אחרי שיחת הטלפון שלך שמזרזת אותי להגיע לבית המלון XXXX עם לבוש תחתון סקסי, חזיית תחרה אדומה וחוטיני תואם.
כבקשתך, מרוגשת ומגורה, מתארגנת במהירות האפשרית, מתאפרת באיפור עדין כמו "ילדה טובה".
אני מגיעה אל המקום שקבענו אליו, הכניסה האחורית. אתה מתקרב אליי, מחייך חיוך זימתי וממהר לכסות את עיניי בצעיף שחור.
כשחוש אחד אינו פועל, האחרים מתפקדים נהדר. ריח הבושם שלך, קול הצעדים הבטוחים של רגליך על הרצפה, מגע השוט שאתה מעביר על ידיי,
הכל גורם לי לרעידות קטנות, כמעט בלתי מורגשות.
אתה מסיר מעיניי את הצעיף ואני מגלה שאנחנו נמצאים במחסן די נקי ומסודר, או חדר שהפסיקו להשתמש בו אך טיפחו היטב.
הקירות לבנים ועירומים מקישוטים, רק מנורת שנדלייר גדולה מאירה אותנו.
מולי ניצב שולחן, עליו הונחו כ5 קעריות קטנות מכוסות לחלוטין, כך שאיני יודעת או יכולה לנחש מה נמצא בפנים.
"היום תלמדי לזהות מאכלים בעזרת חוש הריח והטעם שלך", אתה פונה אליי כשרואה את סימן השאלה בפניי, ולפתע תופס את שתי ידיי מאחורי הגב בחוזקה.
"תעני נכון- תקבלי פרס. תשגי- תענשי, בתחילה בעונשים קלים ואחר כך בחמורים יותר".
חוששת ומצפה אני מתמסרת לך כשאתה קושר את הצעיף סביב עיניי שוב, מוביל אותי אל כיסא הדין.
אני מתיישבת ומחכה. כנראה שאתה מסיר את המכסה מהמאכל הראשון, כי הריח מתחיל להכות בנחיריי, מתקרב אליי אט אט.
" זה פירה" ! אני אומרת עוד לפני שהספקתי לטעום.
סטירה.
"נסי שוב".
"אני יכולה לומר מהו המאכל הראשון"?
"כן, בבקשה."
"זה פירה."
"ילדה טובה". אני מקבלת לטיפה על ראשי. מחייכת בסיפוק.
"מאכל שני. את מוכנה"?
"כן".
הריח שוב קרוב אליי, אני חושבת שזה אורז.
"אני יכולה לענות"?
"כן, זונה קטנה שלי, מה התשובה"?
"אורז"?
"טעות." הפטמה שלי נצבטת בכוח, אני צורחת ומנסה לשחרר את הידיים הקשורות מאחורי גבי.
"שלא תעזי לעשות זאת שוב".
מאכל שלישי. שוקולד, אני מזהה תוך שניה אחת.
"מצוין, ילדה שלי".
מאכל רביעי. לוקח לו כמה דקות ואני נעשית חסרת סבלנות.
אני רוצה שיביט בי עכשיו, יהופנט למראה שיצר, לאישה שלו.
רק עליי. רק בי.
"פה גדול" הוא אומר ופותח לי את הפה עם אצבעותיו.
"עכשיו המאכל שאת הכי אוהבת".
הוא מוציא אותו מפי ושואל "נו, זיהית"?
"כן, אני אומרת, זה הזין הטעים שלך".
Bon appetite" , זונה קטנה."
