הלידה היתה קיסרית מוזמנת, ולכן
לא היו הפתעות. היו לי כמה סיבוכים לאחר הלידה שבינתיים הסתדרו. הבנות נולדו קצת מעל 2 ק"ג כל אחת כך שניצלו מהתואר- "פגות" ושוחררו מביה"ח יחד איתי. מפאת הסיבוכים הפיסיים שחויתי שגרמו לי להתאשפז שוב לכמה ימים אחרי שילדתי ומכיון שאני גם חד-הורית, החלטתי לותר על הנקה- וזאת לאחר התלבטויות ארוכות וקשות. אך הבנתי שלעולם לעולם לא אוכל לישון אם אנסה להניק או לשאוב בשביל שתיים. אמרו לי שתינוקות זה עבודה סיזיפית ושתאומים, בכלל, ובהיותי חד-הורית אין מילים. אך בכ"ז עדיין שרויה בשוק תרבותי מעצם עבודת הפרך הכרוכה בטיפול בשתי גראציות פעוטות. מאז שהייתי סטודנטית צעירה ונמרצת שעבדה למחייתה גם בלילה לא עבדתי כ"כ קשה, ופה אי אפשר להתפטר... מצד שני, מהרגע שהופיעו הבנות, זה נראה רגיל והגיוני שכל היום (והלילה) יוקדש להן. אי אפשר לזכור מה היה לפני כן- זה כ"כ טוטאלי. מה שקשה לי זאת העובדה שכמעט לא מסוגלת להיות לבד איתן- שכן הן צריכות טיפול סימולטאנית הרבה מהזמן ואין לי מספיק ידיים וקולות מרגיעים כך שכל הזמן מוקפת באנשים שמספקים ידיים עובדות- מטפלת, אמא, חברות. ואכן, במקרה שלי כפר שלם מגדל את התינוקות. בקיצור- לא ידעתי שההחלטה שלי ללדת שתי בנות לבד תשפיע על חייהם של כ"כ הרבה מהאנשים שמקיפים אותי. מצד שני, מגלה שמוקפת באנשים נדיבים שעוזרים לי בשמחה, מה שמאוד מעודד ומחזק אותי. אז הנה, עניתי לשאלותייך בארכנות מרובה. ומה קורה איתך?
