אני קראתי
מה דעתי עליו? קודם אני אקדים ואומר, שהילות, אבחון בצבעים, וכל הקשור ב-new age, בלשון המעטה, לא מדבר אלי. הספר מדבר ברמה הזו ובסגנון אמריקאי. קשה לי להתייחס ברצינות לאבחון לפי צבעים של אנשים. וזו אחת הסיבות שאני לא מתייחסת אליו ברצינות. ויחד עם זאת, נהנתי מהספר. אני מסכימה מאוד עם הקביעה העקרונית שהילדים של היום הרבה יותר חכמים פתוחים ושונים מהילדים של פעם. אני מסכימה גם עם הקביעה שאנחנו, או יותר נכון ההורים שלנו ודורות לפניהם לא ידעו איך לאכול את הסוג החדש הזה של הילדים, וזה בסופו של דבר גרם לבעיות התנהגות קשות אצל אלה הרגישים. וכל זה, מתקשר ישירות למאמר שהבאתי לפני שבוע-שבועיים (הקישור שנתן רני כשר בבאופן טבעי) של אותו ד"ר שטען שילדים רבים מאובחנים בטעות כבעלי הפרעות קשב וריכוז, מטופלים בריטאלין (שעוזר כמובן) כשלמעשה, הפגם הוא לא אורגני אלא סביבתי (כלומר, לא הילדים צריכים לעבור טיפול). 1 מתוך 3 אנשים מאובחן כבעל הפרעת קשב/לקות למידה זו או אחרת (לפחות זה כך בארה"ב) ורק הנתון הזה צריך להדליק נורה אדומה. זו הנקודה בה התחברתי לספר.