../images/Emo63.gifהסיפור בקצרה...
מתוך "פעמון סדוק", ספרו החדש של איתי בחור (עמ' 219-217). ישראל בלקינד, מראשוני הבילו"יים, היה סטודנט יהודי-רוסי בסוף שנות ה - 70 של המאה ה - 19, והזדהה באופן קיצוני עם התפישות הסוציאליסטיות המהפכניות שהתפשטו אז ברוסיה. כאשר הגיע לארץ, נלחם עם הבילו"יים בשמואל הירש, מנהל ביה"ס "מקווה ישראל", ולאחר מכן היה פעיל במאבקים שבין האיכרים, הפקידים והפועלים בראשל"צ, ופעל להקמתה של גדרה, מושבת הבילו"יים. כאשר החיים בגדרה נכנסו לשגרה, בלקינד השתעמם... הוא לא היה מוכשר לעבודה חקלאית, והעדיף עליה את ערך העבודה החקלאית. כמי שהחשיב מאוד את החינוך ואת השפה העברית, הוא חיפש משהו שישלב בין שלושת אלו. בלקינד עזב את גדרה ופתח בי"ס ביפו, ולאחר מכן עבד כמורה לעברית בביה"ס של כי"ח בי-ם. הוא עבד בעוד מיני עבודות חינוכיות, כמורה וכמנהל ביפו ובראשל"צ, וכתב ספרי לימוד בעברית למקצועות שונים. תוך שהוא מחפש "משהו" שישלב בין שלושת אהבותיו, ותוך שהוא מעוניין לפגוע ב"מקוה ישראל" (שם התעללו בו ובחבריו בבואו לארץ) ובארגון כי"ח (שהיה הבעלים של "מקוה ישראל"), הוא ניסה לגייס כסף להקמת "קרית ספר". אחרי פרעות קישינייב (1903), התנועה הציונית גייסה 300 אלף פרנק לשיקום יתומי הפרעות, ובתוך כך לרכישת חמשת אלפים דונם בא"י, מתוכם אלף דונם להקמת בי"ס חקלאי ליתומים (השאר - להקמת יישוב בשבילם). גיוס הכספים השתהה בגלל הפיצוץ בקונגרס הציוני (הדיון בתוכנית אוגנדה), אך בלקינד לא חיכה... הוא הצליח לגייס 40 אלף פרנק, והגיע ארצה עם 39 יתומים, בלי תוכנית ובלי מקום לשהות בו... עד שהצליח לשכנע את הנהלת יק"א לארח אותם במבנה הנטוש של בית ההבראה לחולי קדחת בשפיה, שהו בראשל"צ. בקיץ שלאחר מכן, הגיעו עוד 17 יתומים. בלקינד הקים שם את "קרית ספר", בה התלמידים למדו חקלאות (בעברית), עיבדו שטח של 50 דונם ואפילו גייסו מעט כסף מן התוצרת החקלאית שלהם. במשך שנתיים, קיים בלקינד את "קרית ספר" בבית ההארחה הנטוש בשפיה, ולאחר מכן - כאשר גורש משם - המשיך בבתי האיכרים במקום. לבסוף, עזבו בלקינד ויותומיו של שפיה ועברו ללוד, אך "קרית ספר" נסגר מחוסר כסף. אם איני טועה, בלקינד הנ"ל היה דודם של נעמן ואיתן, מחברי ניל"י. אלו היו בני-דודו של אבשלום פיינברג. ארנון