ילדים?

dify

New member
ילדים?

בזמן אחרון אני ממש במחשבות על הנושא. כן ילדים לא ילדים והאם זה בכלל קשור לשאלת היותי לסבית? ככל שהזמן מתקדם אני מרגישה שאני לא באמת רוצה ילדים. אלא שיש לי בת זוג. וזה אומר שלא רק שאנחנו צריכות להחליט יחד, אלא שבניגוד לזוגיות סטרייטית, היא יכולה בכייף עוד 5 שנים להחליט אחרת ולהיכנ להריון בעצמה. ובעצם איך היא יכולה להתחייב שהיא לא תרצה ילדים? מי יודע מה היא תרגיש עוד חמש שנים? מי יודע מה אני ארגיש? זאת שאלה שממש מטרידה אותי, כי מצד שני, אני לא אביא ילדים "שיהיה". ילד זה כל כך הרבה מעבר לזה שאני לא יכולה להביא אחד ליתר ביטחון.ובינתיים אנחנו נותנות לזמן לעבור וקל לנו לא להתמודד עם השאלה אבל האמת היא שכל יום שעובר ואנחנו לא מחליטות שכן, זה בעצם אומר שהחלטנו שלא, רק שלא היה לנו אומץ להכיר בזה. האם תמיד חלמתם שיהיו לכן ילדים? האם ברור לכם שיהיו לכן? אתמול, בשיחה עם זוגתי, היא אמרה שהיא מעולם לא חלמה שיהיו לה ילדים, מעולם לא היה לה ברור שהיא תשתתף בטקס חתונה ואם היא תשתתף, אז כבר מאז שהיא היתה ילדה, היה לה ברור שהיא תלבש טוקסידו. לי דווקא המון שנים היה ברור שיהיה לי טקס חתונה סטנדרטי וילדים ובית וכלב עם דירת 3 חדרים, אלא שאני רציתי לדחות את הקץ עד כמה שאפשר, עד שפתאום עלתה השאלה- אם את כל כך רוצה לדחות את זה, אז אולי נכון לך לא לעשות את זה בכלל. מה דעתכן?
 

daphts

New member
לדפי

כן ילדים לא ילדים דפי אני לא יודעת בת כמה בת זוגתך אבל הינה כמה דברים שכידאי ורצוי לקחת בחשבון אם מחליטים כן אבל לא כרגע! ככול שאישה מתבגרת (בגיל) ועוברת את גיל 35 להריון ראשון הסיכויים למומים ולקויות בעובר עולים באחוזים מטורפים. ככול שאישה מבוגרת (גיל) הצנס להיקלט מהר להריון יורד. ככול שאישה יותר מבוגרת (גיל) יכולים להופיע יותר סיבוכים בזמן ההריון. וכו' כך שחלק מהשיקולים הוא גם נתונים אלו דבר נוסף כשמדובר לרוב בהורות חד מינית לסבית (אמאמא)- לא כל כך משנה מי ילדה - הילד יהיה של שתיכן וכבר פגשתי זוגות שכל אחת מבנות הזוג ילדה ולפעמים אף בהפרש של ימים בודדים (ממה שסיפרו הרעיון של לחבות הריון יחדיו היה משהוא מדהים ומיוחד שחיזק את שתי הנשים)- כך שגם זו אופציה. באשר אלי אני חושבת שהרצון לילד הוא רצון מאוד אגוצנטרי (אף ילד לא ביקש להיולד בחרו את זה בשבילו) הרצון זה הוא אולי חלק ממימוש הנשיות שיש בי הוא חלק מהעובדה שאני דור שני לשואה - היה לי חשוב שתהיה משפחה גדולה - כי לא היתה כזו הוא רצון לממש את כמיהתי להורות כלהשאיר חלק ממני לבאים אחרי- ולא ברמה גנטית אלה ברמה רגשית הרצון לאהבה מיוחדת במינה שיכולה להתקים רק בין ילד להורה או להפך . או משהוא הוא יותר חזק מזוגיות והוא לעד (קשר מאוד מיוחד) בגדול לבחור בהורות (כן ילדים לא ילדים) זה קודם כל בחירה אישית שלך כמו שזו בחירה אישית של זוגתך רק אחר כך בדקים אם ישנה זהות או התאמה בין שתיכן בדקי (ממש טבלה) למה כן מול למה לא- מה בעד ומה נגד (עם עצמך) תעשי איזה שהוא מאזן בין שנהם ע"י השוואה ואז תחליתי לעצמך את תמיד יכולה להציע לבת הזוג לעשות דבר דומה (כשכל אחת עושה זאת עם עצמה) ואז רק אז בדקו יחד אין סיבה בעולם שבגלל שבת זוג מתמהמהת או בוחרת לא להתמודד עם הנושא את תרדי ממנו! אגב לי שלושה ילדים והם האושר של חיי, מקור הכוח שלי והעידוד (גם בימים הלא כל כך קלים) לא יכולה לדמין את חיי ללא ילדי - הבחירה בהורות עשתה לי רק טוב מעין השלמה של שלמות.- ואני יודעת שזה לא נכון לכל אחת ואחת ובל את חיבת לעצמך בדיקה רצינית של הנושא כדי שלא בעוד שנים או שלושה עשורים תצטערי! ועוד קטנה - לדעתי אין קשר בין לסביות והורות - או בין נשיות או גבריות להורות - הורות היא אחד מהצרכים האנושיים ביותר והוא לא תלוי מגדר או נטיה מינית. שרון שרון
 

dify

New member
תודה לך :)

אני יודעת ש35 הוא קו גבול, מאחר ואני בת 32 אז זה כן משמעותי עבורי להחליט. זוגתי הרבה יותר צעירה ויש לה יותר זמן לקבל את ההחלטה. נכון להיום אני לא מרגישה את הצורך להביא ילדים וגם זוגתי לא. הבעיה היא שלא אני ולא היא יכולות להבטיח לגבי העתיד מה נרגיש ונחשוב. אז אם שתינו נרצה ילדים עוד עשר שנים היא תוכל להביא ילדים ופתרנו את הבעיה. אבל מה יקרה אם היא תרצה ואני עדיין לא ארצה? האם זה יהיה בחירה בין הילדים לבין הזוגיות? את מבינה? ואז אני מתפתה להגיד לעצמי משפטים בסגנון- טוב, אם בינכה זה יקרה, אז תעשי את זה עכשיו. וגם רוצה להאמין שעם הזמן אני ארצה ושכשזה יקרה אז אני נורא אשמח. אבל את יודעת, אני מכירה המון הבטחות מהסוג הזה בחיים שלא התממשו. וילד זה לא משהו שאני יכולה להגיד אחרי שנה- התחרטתי, אני מוותרת, רוצה להחזיר לחנות. לכן אני לא רוצה לעשות החלטה שנסמכת על הרעיון ש"זה כבר יסתדר מעצמו". ופה בעצם נכנסת השאלה שלי לאחרות- אני מעולם לא הייתי אחת שנמסה מילדים של אחרים, לא באמת חלמתי על ילדים. יש לי המון נתינה ואני מאד נהנית לתת אותה, אבל לא בטוחה שאני רוצה להתחייב למישהו 24 שעות ביממה לשם כך. ילד זה לא זוגיות עם אדם מבוגר אחרי הכל... מסקרן אותי אם יש עוד נשים פה שהרגישו שזה לא זה, והאם הן הלכו על זה בסוף או לא ומה הן מרגישות היום. נ.ב. דיפי לא דפי :)
 

daphts

New member
לדפי

תמיד ידעתי שארצה ילד משלי - היה לי ברור שאהיה אמא של... תואר אותו אני נושאת בגאון - מהיום שנולדו ילדי - שמי איך שהוא נעלפ ופרח לו ומאז אני ידועה בציבור (במחוזות שנים) כ"אמא של..." במובן מסוים היה בי איזה פחד שזוגיותי לא תהיה לעד- ולכן בחרתי אני ללדת (בדיעבד זו היתה אחת הבחירות החשובות והנכונות לי בכל חיי) במהלך חיי הבוגרים היו לי בסה"כ חמש מערכות יחסים חד מיניות אחת בגילעי העשרים (קצרה ביותר) מערכת נוספת של כ6 שנים עוד קשר של 4 שנים והקשר הנוכחי כיום אני 3 שנים יחד את ילדי ילדתי כשהיתי בקשר השני בגדול - מאז שילדי נולדו לא היתי לבד גם כשלא היתי בקשר (הם היו איתי) לפתח קשר חדש כשיש לך ילדים הרבה יותר קשה את מכניסה לשחקולי הבחירה שלך בבת זוג גם בחירה של דמות דומיננתית נוספת לילדיך - מה שבהחלט מקשה יש בך פחד שילדיך יפגעו ולחן אולי העדפתי נשים ולהן ילדים (מה שלא ממש עבד) ישנה הגדרה עצמית שונה - אני מגדירה את עצמי כמשפחה בוגרת +3 ממש בכל בלי דייט (כשהיתי בתהליך הכרויות)תוך הדגשה של כך = אני ממש לא לבדי ויש לי בחיי שותפים חשובים מאוד שיש ל"מילה" שלהם משמעות (חייהם מושפעים מהבחירות שלי בחיי)לכן זו סוג של דמוקרטיה והם היו שותפים לבחירה של בת הזוג (או יותר מדויק שותפים לתהליך) להגיד שזה קל - לא זה ממש לא קל להגיד שאני שלמה עם זה - כן אני יותר משלמה עם כך להגיד שלו היו רגעים בהם רציתי לברוח או להתעדות - היו גם היו והם חלפו יותר מהר ממה שהם היגעו להגיד שלא היו רגעים של כאב, עובדן עיצות, פחד, דעגה... - זה יהיה שקר גס (השבוע היו לי שנים כאילה "כוננות אמא" -"תרגולת מצבי חרום לאמהות"- קבלתי עובר בקושי , על הסטריה) קשה להגדיר מה היא הורות - היא כל כך שונה מאחד לשני כל אחד חווה הורות אחרת - בשבילי הורות היא עולם ומלואו , לא יכולה אפילו לדמין עצמי לא אמא (אולי זה גם קשור לפז"ם האמהות שלי 16 שנה אמא של יוראש העצר , 12 שנה אמא של הנסיך הקטן, 11 שנה אמא של הנסיכה) הורות בשבילי היא ... זה אולי שירשור אחר לפורום אחר... דפי חשבי טוב עם עצמך לפני כל החלטה וכשתחליטי היא שלמה איתה לכל חייך! זה בסדר להחליט לא כשאת מודעת להכול , וזה בסדר להחליט כן שוב מאותה סיבה ! אולי היתי מציעה לך לשאול הפורום השכן את שאלתך ולבקש דם תגובות אל איך זה להיות הורה כדי לקבל כמה שיותר אינפורמציה לפני שתחליטי ידע הוא כן כוח - המון הצלחה לך בכל בחירה שתעשי מברכת שתהיה שלמה איתה שרון
 

עלמה40

New member
דעה-הרגשה קצת שונה

אני מתה על ילדים, אבל לא רוצה כאלו משלי. לא חושבת שאימהות היא מימוש של יעוד איכשהו הקשיים שבגידול ילדים מתגברים על כל הרגשות המדהימים שנלווים לגידול, ולתועלות. נידמה לי שהנורמות החברתיות משבשות את דעתנו בשאלה האם הכמיהה לילד היא רצוני החופשי והטהור או מלחץ חברתי וציפיה פסיבית-אגרסיבית של החברה. ילד ניראה לי כמו סוג של אזיקים, הוא יכול להיות חמוד, מדהים שובה לב אבל מרגע ביאתו לעולם, כל חייך סובבים סביבו... לוח הזמנים סובב סביבו, את לא חופשיה יותר לצאת ולבלות מתי שבא לך. זה מתחיל להיות לוגיסטיקה מסובכת, בייביסיטר שאת סומכת עליה (כמה לעזזל אפשר להעזר בהורים? והאם בכלל הייתי רוצה שהילד יחונך על ידם? עדיף סבתות וסבים ככאלו ולא כמטפלים מחנכים) ובכלל לנהל קריירה, או אפילו סתם מישרה מלאה בת 9 שעות. כמה זמן זה משאיר לי עם הילד? למה להביא ילד לעולם אם אין לי את משאבי הזמן להקדיש לו? מגיע לכל ילד שמביאים לעולם שיחשבו עליו ועל אופן גידולו בטרם הבאתו לעולם כמה הורים יש שלא מוכשרים מינימלית לתפקיד? וכמה עוול נגרם לילדהם? משהו פגום בצורת החשיבה שלי או שיש אחרות שמזדהות איתי?
 
למעלה