בן יומו ירח
New member
ילדים רוחניקים
השבוע ביליתי יום שלם אצל משפח רוחנית. מה זה רוחנית, כאילו אין עליהם. האבא מתקשר, הילר, מטפל בתחום האלטרנטיבי. האמא, הילרית, מנחה סדנאות, מאסטר ברייקי, מאסטר פרנג שואי ועוד כל הבית מסודר אנרגטית, כל דבר במקומו, מים בחצר, דגים זורמים במרפסת, אוכלים רק צמחוני... הכל שאנטי באנטי. משפחה של מחוברים. מדברים בשקט, אין עצבים, מכבדים... הגעתי בדיוק אחרי היוגה של הבוקר ולפני המדיטציה. כל הילדים 16, 14, 10, 6 עברו סדנאות מודעות, כולם מרפאים ברייקי, שתי הבנות הגדולות קוראות בקלפים, ועוד.. הנה ילדים רוחניים. משהו שם לא הסתדר לי, מכירים את ההרגשה הזאת שנכנסים לבית ומשהו מציק? בקיצור הבת עשתה לי פתיחה בקלפים, היה נחמד לשבת איתה למרות שרק בלבלה את המח ובין זה לאמירה כל שהי לא היה כלום. הילד (10) היה עם חום, סבל לו בשקט ומידי פעם האחות שאלה אם הוא רוצה רייקי-הוא ענה שהוא רוצה מים והיא מתעקשת על רייקי. הקטן כל פעם מנסנה למשוך תשומת לב ולא מקבל אז מקצין. מאוחר יותר כשהרגישו יותר חופשיים איתי החלה מהומה, האחיות רבו על מכנסיים -מאוד אכזרי היה. ההורים שפכו לא מעט רעל ולקחו צדדים. הילד החולה נשכח, הילד הקטן עשה מניירות עד שהאבא עשה לו טובה וישב לרגע להסביר לו שיעורים. בערב נפרדנו בחיוכים מאולצים "נמסטה" חיבוקים נישוקים אור ואהבה והם מיהרו לעשות מדיטציה כולה שאנטי באנטי. היום הזה הביא אותי למסקנה ברורה- ניתן להכיל בילדים ערכים ולפתח יצירתיות, להציג להם תפיסות רוחניות אבל לעולם ילד ממותנה אחרי צרכיו החומריים. נמסטה
השבוע ביליתי יום שלם אצל משפח רוחנית. מה זה רוחנית, כאילו אין עליהם. האבא מתקשר, הילר, מטפל בתחום האלטרנטיבי. האמא, הילרית, מנחה סדנאות, מאסטר ברייקי, מאסטר פרנג שואי ועוד כל הבית מסודר אנרגטית, כל דבר במקומו, מים בחצר, דגים זורמים במרפסת, אוכלים רק צמחוני... הכל שאנטי באנטי. משפחה של מחוברים. מדברים בשקט, אין עצבים, מכבדים... הגעתי בדיוק אחרי היוגה של הבוקר ולפני המדיטציה. כל הילדים 16, 14, 10, 6 עברו סדנאות מודעות, כולם מרפאים ברייקי, שתי הבנות הגדולות קוראות בקלפים, ועוד.. הנה ילדים רוחניים. משהו שם לא הסתדר לי, מכירים את ההרגשה הזאת שנכנסים לבית ומשהו מציק? בקיצור הבת עשתה לי פתיחה בקלפים, היה נחמד לשבת איתה למרות שרק בלבלה את המח ובין זה לאמירה כל שהי לא היה כלום. הילד (10) היה עם חום, סבל לו בשקט ומידי פעם האחות שאלה אם הוא רוצה רייקי-הוא ענה שהוא רוצה מים והיא מתעקשת על רייקי. הקטן כל פעם מנסנה למשוך תשומת לב ולא מקבל אז מקצין. מאוחר יותר כשהרגישו יותר חופשיים איתי החלה מהומה, האחיות רבו על מכנסיים -מאוד אכזרי היה. ההורים שפכו לא מעט רעל ולקחו צדדים. הילד החולה נשכח, הילד הקטן עשה מניירות עד שהאבא עשה לו טובה וישב לרגע להסביר לו שיעורים. בערב נפרדנו בחיוכים מאולצים "נמסטה" חיבוקים נישוקים אור ואהבה והם מיהרו לעשות מדיטציה כולה שאנטי באנטי. היום הזה הביא אותי למסקנה ברורה- ניתן להכיל בילדים ערכים ולפתח יצירתיות, להציג להם תפיסות רוחניות אבל לעולם ילד ממותנה אחרי צרכיו החומריים. נמסטה
