האמת, אצלי הילדים כבר גדולים אז כרגע אין לי בעיה
אבל,
גם כשהייתי נשואה היתה אותה בעיה כי מיסטר פרפקט היה נשוי אך לא מעורב בחיי הילדים.
לכן,
דיברתי עם אחת השכנות המבוגרות שהיו בבית, שכאשר אחד הילדים חולה היא תשאר איתו, תמורת תשלום. לא היתה לי ברירה, כי אני זו שמאז ומתמיד פירנסה לבדה.
 
מה שיכולתי מהעבודה - הברזתי. ומה שלא - היא היתה.
לעבודה הייתי הולכת חולה כדי לשמור את ימי המחלה שלי שאוכל לטפל בילדים כשהם חולים.
 
לפעמים, כשהגדולה גדלה, הייתי משאירה אותה עם האחים הקטנים. היא היתה מרוצה שהפסידה יום לימודים, האחים הקטנים היו מרוצים שהיא נשארת. רק אני מתתי מפחד כל היום איך הם יסתדרו.
 
אבל הנה, הזמן עובר ודברים מסתדרים.