אווה עמיחי
New member
ילדים - זה שמחה
כמתכננת דירות, מגיע לדירת הלקוח, רואה את היחס של ההורים לילדיהם, ויש לי בטן מלאה, על חנוק-פינוק- חופשי- חופשי של ילדי ישראל... אתמול בסופר- פרם הייה לי קטע מעניין...אימא ואבא עומדים בקופה, אבא עסוק בחשבון, אימא עומדת ועיניים שלה על הקופה, או במקום דמיוני...ילד, בן 3 בערך, יושב באגלה של החנות, וצורח... סתם צורח, בגלל חוסר צומת לב, אבל הוא לא מתומתם, אז רוצה שוקולד...עומדת אחריהם...מסתכלת בעיניים של הילד....לא אומרת כלום, רק מסתכלת, אולי עם פרצוף, שאומר מספיק, כי הילד מפסיק לצרוח...עד כדי כך שקט, שהורים שלו מסתובבים, ממה שתק חמודי שלהם...כאשר הילד פונה להוריו, כרגיל, ממשיך לצרוח, אבל, שמציץ אחורה, ורואה את מבטי, מוריד את הווליום... אבא שואל אותו, שרוצה לסחוב את ניר הטואלט, אולי?...הילד כמובן לא רוצה...מה הוא אידיוט, לסחוב דברים...עכשיו, גם האימא התעורר מהמלנכוליה, ואומר בכל כזה דביק-מתוק...כבר הולכים לאוטו....הצרחות נשמעים, גם שכבר יצאו מהחנות... מרחמת על הילד הזה...היום, אני בת 50 , וגידלתי לבד את ילדי, מסיבה, שעליתי איתם לארץ, עד שגרוש שלי נשאר בהונגריה... אבל הסיפור לא התחיל בעליה, אלא בגיל 0 יום של כל ילד שלי....חייבת להגיד, שבגיל 23, שילדתי את הראשונה, הייתי בפאניקה, כי כולם אמרו, שאין קרייריסטית ואימא טובה ביחד! או זה, או זה....רציתי ילדים, אבל לא עלה בדעתי לבתר על המקצוע שלי... אבא שלי, תולעת ספרים, שלח לי ספר, שהציל את נפשי, ונתן בטחון, שהשמועות סתם קשקוש....הפסיכולוגית, שכתבה את הספר, הייתה מנהלת בית יתומים, שנים רבות, והצליח בדבר הבלתי ימאן, לגדל ילדים מאושרים, במסגרת הלא טבעית הזאת...נכון, עם הרבה מחשבות, וצוות מיומן, אנושי....כל זה, לפני זמן רב, כי הספר יצאה לאור, ב: 1938 פעם ראשונה, והרבה מאוד זמן לאחר מכן, פעם שנייה, מסיבות היסטוריות...שמה של הפסיכולוגית: PIKLER EMMI ...הפטנט שלה, בגדול, הייה פשוט מאוד – לילד יש הצרכים משלו, שהורים צריכים לדאוג , אבל הילד לא צעצוע, לא באה לעולם לבדר את כל המשפחה, תנו לו להיות בשקט, ותהייה לכם ילד רגוע, בראי, וגם אתם יכולים להישאר בני אדם נורמאלים, ולא עבדים של הורות... כאשר הספר יצאה לאור פעם שנייה, כבר היו כמה דורות של ילדים, שגדלו לפי השיטה, וגידלו את ילדיהם גם לפי זה... ילדי גדולים, עוד מעט אני סבתא, ויכולה להעיד, שהשיטה עובדת מצוין, אפילו במצבים לא קלים, כאשר הילדים עוברים למקום אחר, כאשר נשאר אימא, שגם מפרנסת, גם מתפקדת כהורה... לחזור לקטע של הסופר – פרם, איזה טעויות עשו ההורים? 1. – להשתדל, לא ללכת לקניות עם ילדים...אם יש שני ההורים, אין קל מזה...אחד הולך לקנות, עם רשימה, ונגמר הסיפור...קניות ביחד, לא תורמים כלום לזוגיות, ולילד נורה משעמם.... זה נכון לדברים אחרים גם: לא לסחוב את הילד לכל מקום, שההורה צריך ללכת, אבל לילד זה ממש לא עניינו... 2. – כבר הלחנו לקנות ביחד, מכל סיבה שהוא, אז אחד מההורים מרוכז בקניות, השיני, מסביר לילד מה יש בחנות, מה כל דבר טוב, ולמה...למשל: - יש כאן סדר של הדברים, אנחנו עכשיו בחלק, שמוכרים כל דבר, שקשור לטיפוח השיער, כאן, הטיטולים, אתה יודעה, כמה קננו, עד שלמדת לשבת על אסלה?...עכשיו, שמתקרבים לקופה, שמים שוקולדים, וכל מני ממתקים, שההורים יקנו, עד שעומדים בטור, אבל אתה יודעה, שזה לא בריא, אתה ילד חכם, אז הם לא יכולים לעובד אלינו... 3. – עם הילד מדברים, בקול נורמאלי, לא פונצי-מנוצי...כי ילדים, שמדברים איתם כמו למבוגר, אבל עם חום אמיתי בקול, מרגישים אחראיים הרבה יותר, מאשר ילדים, שסוחבים אותם כמו שק, לא מתייחסים אליהם, רק להטים רחוקות, בקול מעוות כזה, של תינוקות... 4. – מעבר לשעמום, לילד יכול להיות סיבות לצרוח...למשל, לא נוח לו באגלה, רעב, כואב לו הבטן...לא התעניינו בזה הוריה, רק רצו להשתיק אותו...היחס המזלזל בצרכו האמיתיות של הילד, גורם להתנהגות, שקשה להבדיל בין בעיה, לבין סתם היסטריה... 5. – לילד צריך סדר יום ברור, וקבוע...הזמן, הייה בעשר בערב, שבזמן הזה, ילד נורמאלי יושן בבית, ולא מסתובב בשום מקום... כאשר עלינו לארץ, ילדתי בת 8, בני בן 6 – עדיין בשמונה בערב הלכו לשון, בלי יוצאת מן הכלל...כאשר אמרו – אימא, לחברה מאשרים לרואת טלוויזיה, אחרי 8, או לשחק בחוץ...התשובה תמיד הייתה אותו הדבר: כדי שבבוקר לא תהיו עייפים, כדאי ללכת לשון בשמונה – כאשר תהיו גדולים יותר, ופחות שינה גם מספיק, אתם תלכו לשון מאוחר יותר...אל תדאגו, יהיה לכם מספיק שנים, שתסתובבו בלילה...לא עכשיו! 6. – בצורה ברורה קבעתי את סדר החיים שלהם, בלי לזלזל בהוריי חבריהם, אבל להדגיש, שהורה אחראי לגידול הילדים, וכל אחד יכול לחשוב אחרת, אני עושה את זה, לפי כבנותיי, שטוב להם... 7. – את מה ששמעו ממני, תמיד הייה בקול, שאין מקום להתווכח, זה לא אולי, או בערך...שמחות חלק מתפקיד ההורה. ילדים לא צריכים חבר, במקום אבא, או חברה במקום אימא...הם בודקים את הגבולות, מפעם לפעם, אבל אם מקבלים תמיד אותו עיקרון, ברור להם, מה מצב הכוחות במשפחה...אין דמוקרטיה...אין דיקטטורה, יש חלוקת תפקידים ברורה. 8. – לילד, עם הזמן, יותר ויותר צריך לקחת חלק מעבודות הבית...לא גר במלון, אלא חלק מצוות מגובשת, שכל אחד, לפי יכולתו לוקח חלק בתחזוקת הבית....כמובן, בשביל זה, גם צריך דוגמה אישית...אם בין ההורים אין עזרה הדדי, אין סיכוי לבנות מערכת משפחתית כזאת. 9. – הילד, צריך להבין, מה מצב הכלכלי של משפחתו – ילדי אף פעם לא באו עם דרישה היסטרית " שאני חייבת", לפעמים אפילו הייה קשה לקנות להם דברים, כי תמיד שאלו, אימא יש לך כסף לזה? גדלתי אותם לעצמאות מחשבתית, לאמונה ביכולת שלהם, לא לפחד משום דבר, לא לחשוב, שרצונם גדול עליהם, בגלל שהם נולדו בהונגריה, גדלו בארץ, ואין להם משפחה עם שם מוכר, או עשיר...הכול אפשרי! לעולם לא הייה לנו בייביסיטר, מנקה, לא אכלנו ג'נקפוט, יודעים לבשל "ממקרר ריק" , לא מעבדים תקווה, בשום מצב, ולא דורשים עזרה של המדינה, בגלל מר גורלנו – אם היו תקופות כאלה... עיקרון המחשבה, שהעולם פתוח, והכול אפשרי...תעזור לעצמך, ו אז, אלוהים יעזור לך... ולא תאמינו, כל זה מתחיל בגיל 0 של תינוק, שאסור על ידו לעשן, והסבתא לא יכולה להרים מהמיטה, כאשר מתחשק לה, שאוכלים בזמן מסודר, אולי שיונקים כמה חודשים טובים ( והציצי שלי לא נהרס מזה), שיש שקט מסביבם, לא מדברים בקול רם על ידם, עוטפים באהבה לא מחניקה... אוהבים עם שכל, ונותנים את הביטחון, שבכל מצב, הורים שלהם הראשונים, שנותנים תמיכה... לא הייה להם חדר נפרד, לא טלוויזיה פרטית, אבל לא הייה רגע של דאגה, שיפלו לסמים, יעשו שתויות... הלכו ברגל לבית הספר, לבד, בגיל 12 כבר נסעו לחו"ל, לבדם... כאשר בתי נסעה ללונדון, לעבוד/ללמוד, לא הכירה אף אחד...בפרמיירה של מחזה השיני שלה, במרכז תרבות ההונגרית בלונדון, 90% מהאנשים היו מחבריה, והעולם הייה מפוצץ, ישבו במדרגות...לבני, אחרי יום של השחרור מצה"ל הייה עבודה, נכון, הוא עבד גם של פועל בניין, אבל די מהר הגיעה לאחוזה של שרי אריסון, לצוות הבטחה, וכעבור 3 חודשים קיבל הצעה לעבוד על אוניות של העסק משפחתי...פחות מחודש קיבל קידום – קצין ראשי של צוות הביטחון, על קרוב ל:5000 אנשים, שנמצאים באוניה...במשך 6 חודשים גילה 15 קילו סמים, שרצו להבריך...השריונר למד לצלול, כי זה חלק מתפקידו... לשום מקום לא הייה להם פרוטקציה, אבל הרצינות, האחראיות, קידם אותם, בכל מקום... אימא שלהם מקצוענית בתכנון סביבה אנושית, ולומדת בכל החיים שלה – היא גם ילדת מפתח לשעבר....
כמתכננת דירות, מגיע לדירת הלקוח, רואה את היחס של ההורים לילדיהם, ויש לי בטן מלאה, על חנוק-פינוק- חופשי- חופשי של ילדי ישראל... אתמול בסופר- פרם הייה לי קטע מעניין...אימא ואבא עומדים בקופה, אבא עסוק בחשבון, אימא עומדת ועיניים שלה על הקופה, או במקום דמיוני...ילד, בן 3 בערך, יושב באגלה של החנות, וצורח... סתם צורח, בגלל חוסר צומת לב, אבל הוא לא מתומתם, אז רוצה שוקולד...עומדת אחריהם...מסתכלת בעיניים של הילד....לא אומרת כלום, רק מסתכלת, אולי עם פרצוף, שאומר מספיק, כי הילד מפסיק לצרוח...עד כדי כך שקט, שהורים שלו מסתובבים, ממה שתק חמודי שלהם...כאשר הילד פונה להוריו, כרגיל, ממשיך לצרוח, אבל, שמציץ אחורה, ורואה את מבטי, מוריד את הווליום... אבא שואל אותו, שרוצה לסחוב את ניר הטואלט, אולי?...הילד כמובן לא רוצה...מה הוא אידיוט, לסחוב דברים...עכשיו, גם האימא התעורר מהמלנכוליה, ואומר בכל כזה דביק-מתוק...כבר הולכים לאוטו....הצרחות נשמעים, גם שכבר יצאו מהחנות... מרחמת על הילד הזה...היום, אני בת 50 , וגידלתי לבד את ילדי, מסיבה, שעליתי איתם לארץ, עד שגרוש שלי נשאר בהונגריה... אבל הסיפור לא התחיל בעליה, אלא בגיל 0 יום של כל ילד שלי....חייבת להגיד, שבגיל 23, שילדתי את הראשונה, הייתי בפאניקה, כי כולם אמרו, שאין קרייריסטית ואימא טובה ביחד! או זה, או זה....רציתי ילדים, אבל לא עלה בדעתי לבתר על המקצוע שלי... אבא שלי, תולעת ספרים, שלח לי ספר, שהציל את נפשי, ונתן בטחון, שהשמועות סתם קשקוש....הפסיכולוגית, שכתבה את הספר, הייתה מנהלת בית יתומים, שנים רבות, והצליח בדבר הבלתי ימאן, לגדל ילדים מאושרים, במסגרת הלא טבעית הזאת...נכון, עם הרבה מחשבות, וצוות מיומן, אנושי....כל זה, לפני זמן רב, כי הספר יצאה לאור, ב: 1938 פעם ראשונה, והרבה מאוד זמן לאחר מכן, פעם שנייה, מסיבות היסטוריות...שמה של הפסיכולוגית: PIKLER EMMI ...הפטנט שלה, בגדול, הייה פשוט מאוד – לילד יש הצרכים משלו, שהורים צריכים לדאוג , אבל הילד לא צעצוע, לא באה לעולם לבדר את כל המשפחה, תנו לו להיות בשקט, ותהייה לכם ילד רגוע, בראי, וגם אתם יכולים להישאר בני אדם נורמאלים, ולא עבדים של הורות... כאשר הספר יצאה לאור פעם שנייה, כבר היו כמה דורות של ילדים, שגדלו לפי השיטה, וגידלו את ילדיהם גם לפי זה... ילדי גדולים, עוד מעט אני סבתא, ויכולה להעיד, שהשיטה עובדת מצוין, אפילו במצבים לא קלים, כאשר הילדים עוברים למקום אחר, כאשר נשאר אימא, שגם מפרנסת, גם מתפקדת כהורה... לחזור לקטע של הסופר – פרם, איזה טעויות עשו ההורים? 1. – להשתדל, לא ללכת לקניות עם ילדים...אם יש שני ההורים, אין קל מזה...אחד הולך לקנות, עם רשימה, ונגמר הסיפור...קניות ביחד, לא תורמים כלום לזוגיות, ולילד נורה משעמם.... זה נכון לדברים אחרים גם: לא לסחוב את הילד לכל מקום, שההורה צריך ללכת, אבל לילד זה ממש לא עניינו... 2. – כבר הלחנו לקנות ביחד, מכל סיבה שהוא, אז אחד מההורים מרוכז בקניות, השיני, מסביר לילד מה יש בחנות, מה כל דבר טוב, ולמה...למשל: - יש כאן סדר של הדברים, אנחנו עכשיו בחלק, שמוכרים כל דבר, שקשור לטיפוח השיער, כאן, הטיטולים, אתה יודעה, כמה קננו, עד שלמדת לשבת על אסלה?...עכשיו, שמתקרבים לקופה, שמים שוקולדים, וכל מני ממתקים, שההורים יקנו, עד שעומדים בטור, אבל אתה יודעה, שזה לא בריא, אתה ילד חכם, אז הם לא יכולים לעובד אלינו... 3. – עם הילד מדברים, בקול נורמאלי, לא פונצי-מנוצי...כי ילדים, שמדברים איתם כמו למבוגר, אבל עם חום אמיתי בקול, מרגישים אחראיים הרבה יותר, מאשר ילדים, שסוחבים אותם כמו שק, לא מתייחסים אליהם, רק להטים רחוקות, בקול מעוות כזה, של תינוקות... 4. – מעבר לשעמום, לילד יכול להיות סיבות לצרוח...למשל, לא נוח לו באגלה, רעב, כואב לו הבטן...לא התעניינו בזה הוריה, רק רצו להשתיק אותו...היחס המזלזל בצרכו האמיתיות של הילד, גורם להתנהגות, שקשה להבדיל בין בעיה, לבין סתם היסטריה... 5. – לילד צריך סדר יום ברור, וקבוע...הזמן, הייה בעשר בערב, שבזמן הזה, ילד נורמאלי יושן בבית, ולא מסתובב בשום מקום... כאשר עלינו לארץ, ילדתי בת 8, בני בן 6 – עדיין בשמונה בערב הלכו לשון, בלי יוצאת מן הכלל...כאשר אמרו – אימא, לחברה מאשרים לרואת טלוויזיה, אחרי 8, או לשחק בחוץ...התשובה תמיד הייתה אותו הדבר: כדי שבבוקר לא תהיו עייפים, כדאי ללכת לשון בשמונה – כאשר תהיו גדולים יותר, ופחות שינה גם מספיק, אתם תלכו לשון מאוחר יותר...אל תדאגו, יהיה לכם מספיק שנים, שתסתובבו בלילה...לא עכשיו! 6. – בצורה ברורה קבעתי את סדר החיים שלהם, בלי לזלזל בהוריי חבריהם, אבל להדגיש, שהורה אחראי לגידול הילדים, וכל אחד יכול לחשוב אחרת, אני עושה את זה, לפי כבנותיי, שטוב להם... 7. – את מה ששמעו ממני, תמיד הייה בקול, שאין מקום להתווכח, זה לא אולי, או בערך...שמחות חלק מתפקיד ההורה. ילדים לא צריכים חבר, במקום אבא, או חברה במקום אימא...הם בודקים את הגבולות, מפעם לפעם, אבל אם מקבלים תמיד אותו עיקרון, ברור להם, מה מצב הכוחות במשפחה...אין דמוקרטיה...אין דיקטטורה, יש חלוקת תפקידים ברורה. 8. – לילד, עם הזמן, יותר ויותר צריך לקחת חלק מעבודות הבית...לא גר במלון, אלא חלק מצוות מגובשת, שכל אחד, לפי יכולתו לוקח חלק בתחזוקת הבית....כמובן, בשביל זה, גם צריך דוגמה אישית...אם בין ההורים אין עזרה הדדי, אין סיכוי לבנות מערכת משפחתית כזאת. 9. – הילד, צריך להבין, מה מצב הכלכלי של משפחתו – ילדי אף פעם לא באו עם דרישה היסטרית " שאני חייבת", לפעמים אפילו הייה קשה לקנות להם דברים, כי תמיד שאלו, אימא יש לך כסף לזה? גדלתי אותם לעצמאות מחשבתית, לאמונה ביכולת שלהם, לא לפחד משום דבר, לא לחשוב, שרצונם גדול עליהם, בגלל שהם נולדו בהונגריה, גדלו בארץ, ואין להם משפחה עם שם מוכר, או עשיר...הכול אפשרי! לעולם לא הייה לנו בייביסיטר, מנקה, לא אכלנו ג'נקפוט, יודעים לבשל "ממקרר ריק" , לא מעבדים תקווה, בשום מצב, ולא דורשים עזרה של המדינה, בגלל מר גורלנו – אם היו תקופות כאלה... עיקרון המחשבה, שהעולם פתוח, והכול אפשרי...תעזור לעצמך, ו אז, אלוהים יעזור לך... ולא תאמינו, כל זה מתחיל בגיל 0 של תינוק, שאסור על ידו לעשן, והסבתא לא יכולה להרים מהמיטה, כאשר מתחשק לה, שאוכלים בזמן מסודר, אולי שיונקים כמה חודשים טובים ( והציצי שלי לא נהרס מזה), שיש שקט מסביבם, לא מדברים בקול רם על ידם, עוטפים באהבה לא מחניקה... אוהבים עם שכל, ונותנים את הביטחון, שבכל מצב, הורים שלהם הראשונים, שנותנים תמיכה... לא הייה להם חדר נפרד, לא טלוויזיה פרטית, אבל לא הייה רגע של דאגה, שיפלו לסמים, יעשו שתויות... הלכו ברגל לבית הספר, לבד, בגיל 12 כבר נסעו לחו"ל, לבדם... כאשר בתי נסעה ללונדון, לעבוד/ללמוד, לא הכירה אף אחד...בפרמיירה של מחזה השיני שלה, במרכז תרבות ההונגרית בלונדון, 90% מהאנשים היו מחבריה, והעולם הייה מפוצץ, ישבו במדרגות...לבני, אחרי יום של השחרור מצה"ל הייה עבודה, נכון, הוא עבד גם של פועל בניין, אבל די מהר הגיעה לאחוזה של שרי אריסון, לצוות הבטחה, וכעבור 3 חודשים קיבל הצעה לעבוד על אוניות של העסק משפחתי...פחות מחודש קיבל קידום – קצין ראשי של צוות הביטחון, על קרוב ל:5000 אנשים, שנמצאים באוניה...במשך 6 חודשים גילה 15 קילו סמים, שרצו להבריך...השריונר למד לצלול, כי זה חלק מתפקידו... לשום מקום לא הייה להם פרוטקציה, אבל הרצינות, האחראיות, קידם אותם, בכל מקום... אימא שלהם מקצוענית בתכנון סביבה אנושית, ולומדת בכל החיים שלה – היא גם ילדת מפתח לשעבר....