ילדים זה שמחה..

ילדים זה שמחה..

רציתי לשתף אותכם במשהו שקרה לי היום, קיבלתי הזמנה להשתתף באיזה סדנה רוחנית לפי תורת ברסלב, ידעתי שיש בין ילדי ,בעיקר הקטנים התנגדות עזה ( לא משנה שאנחנו דתיים, ) סיפרתי להם, הבנות הצעירות ( 11,13) נכנסו ממש להיסטריה, שאני לא נוסעת בשום אופן, בכו , ובאמת זה לא היתה הצגה.הרגשתי שיש לי כאן סיפור יותר עמוק, אולי פחד משינוי שאני עוברת,והן רק איבדו אבא, וכבר אמא משתנה להם,אף על פי שאמרתי להן שאני אותה אחת... הקטנה התחילה להרגיש לא טוב, מקרה? דיברתי עם חברה, היא חושבת שזה יושב להן על פחד לאבד אותי, במובן של שינוי, מיד זה הביא אותי גם לחשוב מה יקרה אילו פעם ארצה להינשא שוב, מן הסתם גם כאן הילדים מרגישים איזה סוג של אובדן עם השינוי הנוסף במסגרת המשפחה.מוכר לכם אלו שכבר ותיקים פה בפורום?
 
בטח שמוכר....

כשבעלי נפטר, הבן הגדול היה קצת פחות מ - 6, פיסית, מספר חודשים לאחר מה שקרה הוא התחיל לקבל התפרצויות של מגרנות חזקות שכמה מהן הובילו בשלב מאוחר יותר לאובדן הכרה, פירכוסים....(כיום זה כבר הרבה יותר טוב), מבחינת הפחדים שלו היו לנו שיחות מאוד פתוחות ומאוד גלויות, כבר אז, בגילו הצעיר והוא אמר לי מפורשות שהוא לא היה רוצה אבא חורג ולא אח למחצה.....(מילים שלו) אמר שאם כבר קרה, שנשאר ככה אמא בן ובת ולא להכניס זרים למשפחה (והוא היה בן 6.....)
 
בוקר טוב החצי המלא

מאד חבל שאת שאלתך לא הפנת לפסכולוגית יעל דורון שהתארחה אצלינו ,יחד עם זאת מזמינה אותך לקרא את האירוח איתה שנמצא בטאגליינס (בשורת סרגל הכלים של הפורום) ברור לי שכל שנויי מביא לחששות של בתי ,בת ה17 ,היא תלחם על מקומה מול כל אדם שיצטרף ,גם בני הבוגרים שכבר מחוץ לבית יבעו חחשות אבל מתוך דאגה לי ובמה תורם לי הקשר .ומתוך דאגה למקומם בהרכב המשפחתי . כבר שתפתי בפורום בכך שכל נסיעה שלי למספר ימים גורמת לבתי ל"התחלות"לנסות לקרקע אותי לבית .אבל ברגע שברור לה שאני כן נוסעת ,ולא נכנעת לתכתיבה ,היא נפרדת בפרצוף חמוץ אבל מתקשרת לאחל לי בלויי נעים ..ואף מקבלת אותי בשמחה ומכינה דברים "הפתעות"לכבוד חזרתי ..לדעתי הילדים בודקים את שליטתם בנו ,ועלינו ללמוד ללכת על החבל הדק .ועל הילדים להבין גם אם קשה שאנו כאן עבורם בשבילהם אולם זקוקים גם לבן זוג. בהצלחה ..
טלי
 
למעלה