ילדים ובן/בת זוג

[עוף כנף]

ילדים ובן/בת זוג

את/ה מכיר/ה בן/ת זוג. יוצאים, מבלים, מכירים. מי שאינו הורה "משמורן", חופשי רוב ימות השבוע מבחינת "יציאות" בילויים והזמנת בן/ת הזוג לביתו/ה. לעומת זאת ההורה המשמורן קצת יותר "מוגבל" בבלויים, לעתים מכורח, לעתים מבחירה, שהלא אפשר להשאיר את הילדים עם שמרטפ/ית ולצאת. אלא שהוא/היא אינה/ו רוצה/יכול/ה להזמין הביתה, כדי לא למנוע קשר עם הילדים. כמובן שנוח יותר כששני הצדדים כבר מכירים. הדילמה היא: מה יגרום לנו להכיר בין הילדים לבין בן/בת הזוג? -האם פונקציה של זמן הכרות? --אם כן,- לאחר כמה זמן "נכון" לערוך את ההכרות? -האם פונקציה של תחושות? כעוצמת התחושות - מהירות ההכרות? -האם ראייה עתידית של הזוגיות? נכון שמה שבעיקר יוביל אותנו הוא התחושה הפנימית. ואיך נדע אם היא נכונה?

 

[ניצת שושן]

התחלתי לענות לך ו...

הח´ברה דורשים את תשומת ליבי... אז שתדעי רק שראיתי לך ו...עוד אשוב.

 

[עוף כנף]

../images/Emo13.gif

 

[*יערית]

עפרה יקרה}{

חוזרת על תשובתי גם בפורום הזה: אני אספר מתוך ניסיון שלי בלבד! מה יביא אותנו להכרות בין הילדים לבין בן הזוג...מידת הרצינות שלי ושלו! מתי? עיניין של זמן ומוכנות של שני הצדדים, החבר הראשון שלי רצה אחרי זמן קצר ביותר להכיר אותם והיה קליק מידי...גילם היה צעיר יותר לפני שלוש שנים,הגדול היה בן 3 והקטנה בת חצי שנה. עם הבן זוג הקיים שלי היום,לאחר מס´ פגישות הוא ביקש זאת בכדי לבדוק בינו לבים עצמו האם הוא מוכן לקשר כזה...למעשה הוא עבר כבר את גיל הילדים הקטנים ועבורו זה היה מבחן של חזרה אל העבר ומוכנות נפשית....וכמו שידעתי..הקליק גם שם נוצר! {למעשה הקליק עם הילדים שלי בא עם כל דבר שזז

} ומודה ומתוודה יש לי אינטואיציות לגבי קשרים שיש לי{רק שניים מאז הגרושים} וברוך השם לא איכזבו אותי התחושות הפנימיות! בהצלחה חמודה

 

[עוף כנף]

ועוד דבר קטן ששכחתי... ../images/Emo13.gif

לילדים הבוגרים יותר, הראייה היא קצת יותר ביקורתית. אצלם גם המראה החיצוני "משחק תפקיד"... אם נראה/ית מבוגר/ת מדי או צבוע/ה מדי או "סתם" מכוער/ת... גם עיסוקו/ה של בן/ת הזוג... אם, למשל, בן/ת הזוג הוא/היא מורה, והילד/ה בגיל בי"ס/חטיבה/תיכון....

או אם המורה הוא/היא מלמד/ת במקצוע השנוא ביותר על הילד/ה..

 

[ophra]

בוחרת להגיב דווקא כאן... ../images/Emo13.gif

(מל´שות... כאן זה ה-

.....

) כמה התלבטתי בשאלה הזו.... לבד, עם חברות, אפילו עם ה-X (והוא כבר הכיר להם את בת זוגו מינסתם... הם גרים יחד...

) זה נורא תלוי בגיל הילדים לדעתי. הגורים שלי עדיין קטנטנים. עד עכשיו (שנתיים + מאז הפרידה) לא פגשו אפחד (והיו... כמה-וכמה...

) מבחינתי המדד להפגיש אותם יהיה אם נראה לי שזה הולך להיות ארוך.... יציבות וקביעות הם אלמנטים חשובים מאד בחיי ילדים במיוחד קטנים. להכניס ולהוציא אנשים מחייהם בקצב שאנחנו, כמבוגרים, עושים לא נראה לי מתאים....

זה גם פונקציה של כמה זמן עבר מאז שאבא´שלהם עזב את הבית ועד כמה הם מבינים שהגירושין סופיים אבל נניח לרגע שזה כבר קרה... עדיין - לא אכיר להם מישהו אם ברור לי מלכתחילה (גם אם זו סתם תחושת בטן) שזה הולך להיות סיפור קצר יחסית.... ברור שהכרות כזו, כשתקרה, תהיה בהתחלה "חברית" ככל האפשר (להבדיל מ"זוגית"). אבל ילדים קולטים.... הרבה יותר ממה שאנחנו משדרים במילים. (סיפור קצר... אני חייבת....

) היה לי רומן קצר עם מישהו שהוא "חבר משפחה" (אח של חברה קרובה מאד) הילדים הכירו אותו עוד לפני.... הכרות שטחית, אבל הכירו את הפרצוף. יום שישי אחד הגיעו כולם לארוחת ערב אצלינו החברה ובעלה עם ילדיהם, והאח.... אחרי האוכל ישבנו לראות טלוויזיה כולם ביחד הוא התיישב על הספה לידי ולא היה בינינו שום מגע פיזי. פתאום קם הגור הקטן (אז בן 3) מהספה ליד... נדחף למקום (שלא היה) בינינו והסתכל עליו במין מבט כזה שאומר: "הלו... הלו... היא שלי. זה ברור???"

והכל - בלי להוציא מילה.... כמובן שחיבקתי את הגור אלי חזק, ושנינו חייכנו זה לזו מעל לראשו... עם ילדים גדולים (עשרים או "עשרה" גדול) זה נראה לי סיפור מעט שונה... הם כבר נמצאים בתוך עולם ה"דייטינג"... הם יותר "חברים".... הייתי מאפשרת להם להביע דעה....

אם כי לא תמיד מתנהגת על פיה.... לא הייתי דואגת לעשות הפרדה מוחלטת כזו כמו שאני עושה היום אבל עדיין, את ההכרות העמוקה יותר הייתי עושה בהדרגה ובאווירה חברית ככל האפשר. זהו. בירברתי די....

עפ

 

[ניצת שושן]

ועד שחזרתי עפרה אמרה כבר כמעט

הכל

תמיד ולפני הכל הילדים היו בראש סדר העדיפויות אצלי גם אם זה בא על חשבון הנוחיות שלי... הרבה מאוד זמן ביתי היה שטח סטרילי אשר סגור לגברים שיש לי איתם משהו שמעבר לידידות. ילדים קולטים הכל בחושים החדים שלהם כמו שסיפרה עפרה. נתתי להם להשלים עם עובדת הגרושין,נתתי להם לגדול ולרכוש בטחון במבנה המשפחתי החדש שלנו. הם ידעו שאמא יוצאת לבלות וגם ידעו שיש לה חבר אבל עדיין לא חשפתי אותם ... הפעם הראשונה שהכנסתי גבר הביתה היתה כשחשבתי שזו הולכת להיות מערכת יחסים ארוכה וקבועה. (ולא טעיתי בהרבה ,למרות שאיננו זוג החברות בין המשפחות נשארה ואנחנו מבלים הרבה יחד עם הילדים). הזמן שנתתי להם, החשיפה האיטית לגבר בחיי הביאה אותם לדעתי למקום של פירגון... היום הם שותפים ואיך הבן הבכור שלי אמר לי לפני שנה? "אמא , אני דואג לך ,אני רוצה שכבר יהיה לך חבר ,שאני אדע שאת לא לבד"... יודעת שהיום עם הבנים אין לי בעיה (הם גדולים בן 21 ובן 17),לגבי הקטנה (10) אני נזהרת יותר ולא אחשוף בפניה קשר שלפחות בתחושה הולך להיות קשר רציני.

 

[עוף כנף]

תודה לכולכם !!