ילדים אוטיסטים

[אילנהסי]

ילדים אוטיסטים

שלום שלום! אני מרפאה בעיסוק צעירה, והתחלתי לעבוד בגן לילדים אוטיסטים בתחילת החודש. בגן אין ולא הייתה עוד מרפאה בעיסוק, ואני צריכה להתחיל ממש מההתחלה. הייתי שמחה לקבל רעיונות ועצות על איבחונים לקביעת בייסליינים של הילדים, ציוד שכדי לי להזמין, וכמובן לשמוע לאנשים אם ניסיון לגבי דגשים לעבודה עם ילדים אוטיסטים, ובמיוחד על אינטגרציה סנסורית. (איפה אפשר לעשות קורס בארץ? ואיפה אפשר ללמוד את שיטת וילברג?) הילדים הם בני 3-4 שנים, חלקם כבר אובחנו כאוטיסטים וחלקם כ-PDD. יש 7 ילדים, כולם ברמה שפתית ומוטורית אחרת. בתודה מראש!!! אילנה

 

[אתי ארד1]

טיפול בילדים אוטיסטים

שלום אילנהסי, שמי אתי ארד ואני מטפלת בילדים אוטיסטים מזה מספפר שנים. ראשית. אני ממליצה לך למצוא מדריכה אשר תדריך אותך בתחילת דרכך בעבודה עם אוטיסטים, אולי אם תכתבי מהיכן את, אוכל לסייע לך. באופן כללי הטיפול בילדים אוטיסטים בריפוי בעיסוק מתמקד בויסות סנסורי שכן לרבים מהאוטיסטים יש קשיים משמעותיים בויסות סנסורי המשפיעים על התפקוד שלהם בתחומים רבים. לצורך כך חשוב תחילה לקבוע מהו הפרופיל הסנסורי של הילד, כלומר כיצד הוא מתפקד בכל אחת ממערכות התחושה תנועה. המיקוד בטיפול סנסורי דורש ציוד המאפשר גרייה סנסורית מתאימה ומגוונת כגון נדנדת קוף, ערסל וכד' לגרייה וסטיבולרית, כריות כבדות לגרייה פרופריוצפטיבית, וקופסת תחושה עם מברשות, גלגלות, קרמים וכד' לגרייה טקטילית. בנוסף, הטיפול הפרטני בריפוי בעיסוק מאפשר למטפל לזמן לילדים האוטיסטים סיטואציות המעודדות תקשורת, עקב הצורך שלהם בגרייה סנסומוטורית. חשוב מאוד, בנוסף לטיפול הפרטני, לתת הדרכה לצוות הגן על מנת לתת להם כלים בהם ניתן להשתמש על בסיס יומיומי. אני מקווה שזה נותן לך כיוון כללי, בהצלחה ושבת שלום, אתי

 

[תלמה פינץ]

חבל מאד שחסרת נסיון, מתקבלת לגן

תקשורת שבו הצרכים רבים ומגוונים ודורשים נסיון מקצועי רב. צריך להדריך באופן ברור ומובנה, אשת מקצוע פרא רפואית, על הצרכים והדרישות של עבודה עם ילדים מהספקטרום התקשורתי. הדרכות כאלו צריכות להנתן פנים אל פנים ולא בפורום וירטואלי. עם כל הכבוד לפורום- את אילנה, צריכה בהקדם לדאוג לעצמך להדרכה במסגרת הגן. יש הרבה תחומים שהתפתחו בעשורים האחרונים בשיטות הטיפול באוטיזם וניתן לשלב אותן בטיפול של מרפאת בעיסוק. לדוגמא DIR שהיא בפי העם שיטת גרינשפן, שיטת מילר, שיטת ABA או טיץ' ועוד. תוכלי למצוא קישורים בפורום של אוטיזם ואספרגר בתפוז. ברור לי שתהיה כאן התקוממות רבתית כנגד התגובה החריפה שלי- אך אני כאן בצד של ההורים, השולחים את ילדם לגן תקשורתי מחוסר ברירה וסומכים על המערכת שתמצא עבורו אנשי מקצוע בעלי הכשרה נרחבת בנושא ליקויי תקשורת. אני באופן אישי הכשרתי שלוש מרפאות בעיסוק מוכשרות לעבוד עם בני בביתי, ואני מודעת היטב, להיקף הלימודים הדל בנושאי ליקויי תקשורת, במסגרת הלימודים הבסיסיים באקדמיה. אגב, מתנהלת השנה הכשרה לאנשי מקצוע פרא רפואיים במסגרת העמותה לילדים בסיכון, הנותנת כלים להתמודדות עם ילדי הגן וביה"ס. פרטים בעמותה או ברמת-חן. בהצלחה. תלמה פינץ- הפורום לאוטיזם PDD ואספרגר בתפוז.

 

[אתי ארד1]

יש רצוי ויש מצוי

תלמה אני לחלוטין מסכימה איתך בכל הקשור לחשיבות של מינוי מרפאה בעיסוק בעלת ניסיון רב לעבודה עם ילדי PDD,וכן לגבי התמקצעות באמצעות הדרכה. יחד עם זאת, יש פער גדול בין מה שברור לנו שהוא נכון לבין המציאות בשטח. מניסיוני בשטח ומהכרותי את התחום, לא פעם נאלצת מרפאה בעיסוק ללא ניסיון בתחום לתת מענה בגן תקשורת. בנוסף, ישנו קושי אמיתי לקבל הדרכה אנטנסיבית תוך כדי התייחסות לאתגרים ספציפיים שהמרפאה בעיסוק מתמודדת איתם במסגרת בה היא עובדת. אני לא חושבת שהדרכה וירטואלית היא תחליף לדבר האמיתי והמקצועי אבל נראה לי חשוב שמרפאות בעיסוק ירגישו נוח לגשש בפורום. כאן המקום שלנו להפנות, להרחיב, לשים סייגים למענה שהפורום יכול לתת.

 

[fez1]

אתי שלום ,

שמחתי למצוא את תגובתך לדבריה של תלמה , אלו הדברים אותם חשבתי כשאני קראתי זאת . ברצוני להוסיף , קל לנו מאד לבקר ולהתרעם , אך עלינו להביט בהבנה גם דרך הצד שמולנו . הרי כל אחת מאיתנו היתה "מתחילה" בתום לימודיה ולא תמיד מצאה עבודה דוקא במקום עם "צוות" ותחת הדרכה צמודה . צריך " להיכנס למים" וליישם לפחות את מה שהובא מהאקדמיה ( -ואולי , תלמה , עליך לפנות לשם ולדרוש סטז' ארוך יותר , או ליווי מקצועי לאלו המסיימים את לימודי המקצוע ? וזאת במקום לבקר בצורה גורפת ולא לבדוק לעומק את המצב במקרים הנדונים . אני מתייחסת כאן גם לתגובתך הנוספת כאן בפורום ). אם מקום עבודה מקבל מטפל ללא ותק עליו לקחת בחשבון שיש ללוותו בהדרכה ולספק איבזור שיענה על דרישות הטיפול . אך שוב לא כל הרצוי - מצוי ומוסדות ימהרו לאייש תקן ולהחשב כנותני שירות מקיף ... מעשית , אפשר להגיע להסדרים עם חלק מהמעסיקים . אצלנו התאחדנו מס' מרפאות ממקומות דומים , קבלנו הדרכה והתשלום ניתן באופן פרטי תוך השתתפות של המעסיק . מס' שנים קודם לכן הודרכנו כך אף ללא הסכם עם המעסיקים . ( היינו ללא ותק ונסיון ומימנו זאת בעצמנו עקב נחיצות ההדרכה ). לאילנה - לגבי הדרכה - כדאי לנסות למצוא עוד מעוניינות . לגבי ציוד - כדאי לבקש קטלוגים ממפיצים ( אפשר לחפשם בדפי זהב או באינטרנט תחת ציוד לגנים , ריפוי בעיסוק ופיזיו') וכדאי לבקר במקום עם אוכלוסיה דומה בכדי להתרשם מהציוד המתאים . הרבה הצלחה !

 

[תלמה פינץ]

הדרכה חיונית בכל מקרה.

שלום לאתי ולfez1, אני שמחה על כך שאתן מסכימות איתי בנוגע לחשיבות ההדרכה המובנית והמאורגנת, עבור צעירה חסרת נסיון המקבלת תפקיד בעל אחריות וחשיבות רבה- ללא הדרכה. הדרכים להשיג הדרכה, הן רבות ושונות ואני הצבעתי על חלקן. תמוהה בעיני התגובה שלך fez1, ואם נצטט אותה- "עליך לפנות לשם ולדרוש סטז' ארוך יותר , או ליווי מקצועי לאלו המסיימים את לימודי המקצוע ? וזאת במקום לבקר בצורה גורפת ולא לבדוק לעומק את המצב במקרים הנדונים . אני מתייחסת כאן גם לתגובתך הנוספת כאן בפורום ). " האם את באמת מתכוונת שאפנה לחוג לריפוי בעיסוק כדי לשנות שם סדרי עדיפויות???? נדמה לי שהיה כאן שרשור די ברור לגבי מגבלות ההכשרה הבסיסית. וכן, מותר לי לבקר בצורה גורפת נושא כאוב כזה. ולגבי תגובתי האחרת- התכוונת אולי ברמיזה לכך שגם אתן מטפלות בקשיים של חגורת כתפיים? כן, ברור לי שכן, וחלקכן עושות זאת נהדר. אך חלקכן יודעות פחות בהרבה על בניית תוכנית הטיפול ושימוש מושכל בציוד העומד לרשותכן ועל הקשיים של המטופל. אני למשל לא בונה תוכנית התערבות גרפומוטורית, וזאת למרות שאני מכירה היטב את תפקוד שרירי הידיים בפעולות השונות. כל אחד ומקצועו הוא. ואני מקבלת בברכה ביקורת בונה אתי, ומסכימה בהחלט כי הפורום הוא מקום מוצלח ביותר להתייעצות והתלבטות- גם בפורום שלי עושים זאת כל הזמן. אני מאחלת לאילנה שתלמד ותקשיב ותקבל הדרכה- והכי חשוב, שתהיה אנושית וקשובה לצרכי הילדים בגן. בהצלחה.

 

[fez1]

תלמה ערב טוב ,

מוכרחה לומר שכעת נשמעת מעט יותר סבלנית בהתייחסותך למקצוענו . כפי שאמרתי - בקורת יכולה לשפר , צריך רק להיזהר כשמעבירם אותה . אני עדין חושבת שבקורתך היתה גורפת ומכלילה . הרי לא עיינת בדף האיבחון עצמו ולא שוחחת עם המרפאה שסיכמה אותו . אני מאלה שמקבלות כל שילוב ועבודת צוות של פיזיו' וריפוי בעיסוק . יתכן שנתקלת במקרים בהם הטיפול לא היה נראה לך מקצועי ומובנה דיו והלכת והכללת את כל המרפאות תחת אותה הכללה . האם כל הפיזיוטרפיסטים דואגים לטיפול מובנה ויעיל ? דיברת על כך שחלקנו לא עושים שימוש מושכל בציוד - אז טוב שציינת "חלקכן" - כי גם כך יש בדברי הביקורת הללו טעם לפגם . אני מגזימה אם אטען שכולנו רוצים את טובת המטופל ? לי לפחות נראה שהרחקת לכת ... שיהיה לילה טוב לכולם !

 

[Mנטה]

תלמה, היתי רוצה לשמוע ביתר פירוט

אילו דברים את חושבת שמרפאות בעיסוק עושות ושעדיף שפיזיותרפיסטיות תעשינה. פעמים רבות אני מתלבטת לגבי הפניה לפיזיותרפיה אבל לא תמיד ברור לי מה אתן עושות ומה לא.

 

[תלמה פינץ]

פיזיותרפיסטיות מסתכלות יותר על שריר

היי מנטה, קודם כל אני מתנצלת אם השתמע מדברי שאיני מעריכה את המקצוע שלכם. כאם לילד עם ליקוי תקשורתי , מעורבות של סרבול ודיספרקסיה ולקינוח גם קשיים בוויסות תחושתי וחושי אני מעריצה את היכולת של הקולגות שלכם המטפלות בו ועוזרות לו הצורה ניכרת. וגם במסגרת עבודתי אני פוגשת מרפאות בעיסוק מקצועיות לעילא, חמודות וחכמות ובעלות ידע מדהים! כך שאיני ממעיטה כלל בידע ובחשיבות המקצוע. בשרשור הקודם של האם שביקשה מידע ברור, הנושא שינה מיקוד ועבר מנתייחסות לשאלת האם אל התייחסות קולגיאלית. שני הנושאים חשובים, אך היתה שם שאלה שלא זכתה כלל להתייחסות ועל כן חשבתי שמן הראוי להדגיש את החשיבות בפנייה לפיזיותרפיסטית. אדבר בשמי ואתן כמה דוגמאות:

חולשת חגורת כתפיים- לעיתים מערבת גם גוו עליון וחשוב להבחין מתי החולשה ממוקדת ומתי היא קשורה לטונוס כללי- תרגילים כמו הליכה קדימה על הסקוטר, כאשר הבטן שעונה על הסקוטר והרגליים ישרות- כאשר הילד דוחף מצידי הסקוטר- הוא מפעיל בעיקר את latissimus dorsi יחד עם infraspinatus, teres minor ולפעמים את הרומבואידים או טרפזיוס התחתון- ואלה השרירים המופעלים גם כאשר שוכבים על הבטן על הערסל ודוחפים את הידיים לאחור והגוף קדימה -closed chain= body on hand . ברוב המקרים אלה לא השרירים המרכזיים החלשים של חגורת הכתפיים- אלא דווקא Deltoid, supraspinatus and serratus antrrior הם החלשים ויוצרים winging of scapula וקושי בייצוב כתף והפרדת זרוע. ילד כזה נוטה לזרוק כדור מעמדה של כיפוף מרפקים מאחורי הראש וזריקת הכדור כלפי מטה- שוב תוך שימוש בגרוויטציה עם לטיסימוס דורסי, במקום לאחוז כדור מול הגוף וזריקתו כלפי מעלה וקדימה, כנגד גרוויטציה ותוך שימוש בדלתואיד יחד עם טריצפס ביישור המרפק בתנופה. בהליכת מריצה אפשר לראות את בליטת הסקפולות (כאשר מפשיטים חולצה) ולוודא האם הבעייה קשורה רק לסראטוס או יותר מכך. המיקוד הוא בעבודה של אנאליזה הפעילות הדינמית השרירית של הגוו והכתפיים ולא רק תיקון "פונקציונאלי" אלא גם חיזוק מבודד ושינוי של העבודה הסינרגיסטית השרירית. לילדים רבים יש תבניות תנועה לקויות שחלקן נובע מחולשה וחלקן מהרגלים לקויים. חשוב לבודד ולטפל.

כדי לא להגזים באורך התשובה שלי, אומר רק שכך אנו גם מתייחסים לבידוד של תגובות שיווי משקל בגוו לעומת תגובות הגנה בגפיים, התייחסות לתכנון תנועה מורכבת, תוך הפרדה של חגורת הכתפיים מהאגן, ייצוב דינמי של גוו תחתון תוך הפרדת פעילות של גוו עליון וכתפיים (לשבת על נדנדת גליל\רגליים משני הצדדים ולהתמסר בכריות או כדור מבלי ליפול או לקבע). המיקוד הוא בבדיקת התגובות הנפוצות והקשיים של הילד ותיקון תוך כדי פעילות.

גם הנושא של התנתקות מהקרקע, תגובות בחלל על נדנדה, עבודה על בסיס צר או דינאמי (נדנדת סוס=חצי עיגול, בישיבה עם הרגליים קדימה למעלה\עמידת ברכיים\ עמידת ברך כף רגל \ עמידה בפישוק או ברגליים צמודות- ומשימה של גפיים עליונות) דורשבירור של העבודה הסינרגיסטית של האגן והרגליים ומידת ההפרדה והשימוש בצד דומיננטי. נראה לי שיש הסתכלות מעט שונה בין הפיזיותרפיסטיות המסתכלות על צורת העבודה ופעילות השרירים ולא רק על הפונקציונאליות. לכן שיתוף הפעולה הוא הכרחי במקרים רבים- בין הפיזיו לבין המרפ"ב. מקווה שהובנתי ולא הגזמתי באורך ההסבר...

 

[Mנטה]

תלמה, אם כך, יש לי שאלה נוספת

אני מעריכה שמרבית הילדים שמגיעים אלי היו יוצאים נשכרים מטיפול פיזיותרפיסטי. אני כמוך מאמינה שפיזיו' תטפל טוב יותר בבעיות מהסוג הזה כי הידע שלה רחב ויסודי יותר. אלא שלאותו הילד יש בעיות רבות והשאלה היא אם עדיף לטפל באופן יסודי אבל במספר טיפולים מקבילים, או לטפל שטחי יותר אבל רק בטיפול אחד. מדובר בילדים "רגילים". מה דעתך בענין ?

 

[תלמה פינץ]

בעיות רבות דורשות יותר אנשי מקצוע

היי Mנטה, הילדים שבהם אני מטפלת, באים בחלקם ממרפאות בעיסוק, בדיוק כדי לאפשר להן לעבוד באופן ממוקד יותר על הקשיים האחרים שלהם- בתחומים של תפישה, אינטגרציה ואספקטים קוגניטיביים חשובים שמלווים את היכולות והקשיים שלהם. למרפאות בעיסוק, כפי שאת מכירה היטב, יש הרבה שאלוני איבחון הממקדים קשיים רבים ושונים בתחומים נוספים מעבר לתחום הגרפומוטורי והקשיים המוטורים השונים. בתחום האינטגרציה הסנסורית והתחומים החושיים והתחושתיים יש לכן המון עבודה וכך גם התחומים הנוספים. לכן אני כן מאמינה בשילוב של מספר מטפלים, תוך שיתוף פעולה ביניהם ותוך כדי ראייה כוללנית של צרכי הילד. לעיתים קרובות יש צורך בשיתוף של קלינאית תקשורת, מטפלת רגשית או פסיכולוגית, שתוכל לתת תמיכה ותאפשר לילד גם " להיות פנוי יותר" לצרכים המוטוריים והסנסוריים שלו. גם ילדים "רגילים", סובלים לעיתים מסף תסכול נמוך מאד, כתוצאה מהתמודדות יומיומית עם הקשיים שלהם מקטנותם ומוותרים לעצמם הקלות מדי, כאשר הם חוששים שמא לא יצליחו במשימה. לעיתים תראי שאת לא מספיקה לעבוד במפגש על כל מה שתיכננת, כי נתקעת עם משימה שמתסכלת אותם וחצי מהפגישה את מנסה להחזיר אותם להתמודדות.. במקרים כאלה אני בונה משימות סגורות וקצרות ומיד אחריהן משימה קלה יותר, שבה הם מצליחים בקלות, כדי להעלות להם את הביטחון העצמי. אני תמיד עובדת בגבול סף התסכול ועולה מעל בהדרגה. לכן נראה לי ששיתוף פעולה של כמה מקצועות סמוכים יהיה יעיל בהרבה מאשר לתקוף לבד את כל הנושאים כולם, מה עוד שסל הטיפולים מוגבל ושווה לנצל אותו באופן מירבי.

 

[Mנטה]

שוב, תיאורטית את אולי צודקת

אבל בפועל כמות כפולה של טיפולים מעיקה גם על הילד וגם על ההורים ואז יש יותר סבירות שהם פחות ישקיעו באופן כללי. אין לי ספק שבטיפול נשמטים הרבה נושאים מחוסר זמן אבל מה שאני שואלת בעצם זה איפה הסף. איך אני יכולה לדעת שילד מסוים זקוק באופן מהותי לפיזיו' ואני לא יכולה לענות על צרכיו.

 

[fez1]

תלמה שלום ,

קראתי בעיון את תגובותייך ובהחלט העלית צרכים חשובים בתחום הטיפולי ונקודות למחשבה ותפיסה מקצועית . יחד עם זאת , דוקא במקומות בהן אני עובדת - גנים ובתי ספר , אין תקנים לפיזיו' כך ששיתוף הפעולה הנחוץ אינו מושג . לא כל ההורים מצליחים לקבל , לאחר המלצתנו , השלמת טיפולים בקופ"ח , עקב הטענה בקופה כי ילד הנמצא במסגרת חנ"מ כבר מטופל . בנוסף לכך אני מאמינה כי ישנם תחומים חופפים ביננו בטיפול ולכן נדרשת סובלנות של העוסקים בשני מקצועות אלה אחד כלפי השני . המשך יום נעים וחדש טוב ! (כסלו).

 

[תלמה פינץ]

שילוב פיזיותרפיה בטיפול בליקוי מוטו

באיחור מה אני עונה על השאלות. קודם כל אני מאד בעד שילוב של פיזיותרפיסטית , כאשר מדובר על ילד שהליקוי המוטורי שלו מעכב את התקדמותו. על השאלה מתי כדאי לשלב פיזיו, אומר כי כאשר עוברים 5-7 מפגשים עמו ולא נראים שינויים משמעותיים, זה הזמן להפנות לפיזיו. גם כאשר מדובר על הילד במסגרת של חנ"מ, כאשר אין לו טיפול פיזיותרפי במסגרת החינוכית, אפשר וכדאי להפנותו לטיפול פרטני. אני רואה בכך משמעות רבה, שהילדים בגילאים הקריטיים- של 4-7 שנים, יקבלו טיפול הולם ומקצועי, כדי למקסם את יכולותיהם ולאפשר להם השתלבות קלה יותר במסגרת החינוכית והחברתית. אפשר בהחלט להקל על "העול הטיפולי" ע"י טיפול של ריפוי בעיסוק במסגרת החינוכית וטיפול של פיזיו אח"הצ. לדעתי, "הזנחה" של הצדדים המוטוריים שלו יגררו קשיים נוספים בהמשך דרכו וחבל. אני תמיד מדריכה את ההורים ותמיד דואגת שהם יהיו נוכחים בטיפול, כך שאני למעשה דורשת מהם לראות את הקשיים והיכולות של ילדם, כדי לתרגל איתו במהלך הימים האחרים- ולאפשר לו התקדמות מירבית. לא נראה לי שאין לי סובלנות כלפי במקצועות השכנים לי. אך בהחלט קיימת יכולת במקצוע שלי, שאין לרובכם ולכן חשוב לשלב אותנו בטיפול ולא לקחת על עצמכם לבד את האחריות. בברכת שיתוף פעולה מוצלח ופורה, תלמה.

 

[אילנהסי]

ובכן

ראשית, תודה אתי על העצות ועל התמיכה. אשמח אם אוכל לדבר איתך באופן יותר אישי ופחות וירטואלי לגבי המקצוע. שנית, אני חייבת להגיד שלא חשבתי ששאלותיי יגרמו לכזו סערה. אולי לא הבהרתי את עצמי...אז אנסה להעמיק...במסגרת המשרה אני אמורה לקבל 4 שעות הדרכה בחודש, שזה מבורח, אבל קשה להוציא לפועל...אני התחלתי רק לפני שבועיים, ועוד תרם יצא לי לדבר אם המרפאה בעיסוק שתדריך אותי. אני פניתי לפורום לא כתחליף להדרכה, אלא כהרחבה. אני בעיקר מעוניינת לשמוע מנסיונתן של מפאות בעיסוק ותיקות ממני בתחום, אני חושבת שאוכל גם מכן ללמוד המון. אני מבינה ומעריכה את תגובתה של תלמה לגבי רמת המקצוענות של המטפלים העובדים עם אוכלוסיות בעיתיות. אני חושבת שבכל תחום, לא רק ילדים, אלינו לתפקד ברמה הכי מקצועית שאפשר כדי לתת את הטיפול הכי טוב, הכי יעיל, והכי ממוקד. אם זאת, אני חוזרת על מה שמישהיא כאן אמרה (לא זוכרת אם אתי או fez1) וזה שכולנו צריכות להתחיל איפהשהו. זה נכון שהלימודים האקדמיים לא נותנים לנו התמקצות בתחום מסוים, אבל אנחנו כן יוצאות עם בסיס מאד רחב וכלים בסיביים טובים להתחיל לעבוד (ואולי זה בכלל שייך לדיון אחר - לגבי תפישת ה"קולבויינקיות" של המקצוע) ואני אשית סומכת על הכישורים האישיים והנרכשים שלי כדי להאמין שאלמד את העבודה ובהמשך אוכל גם לטפל על הצד הטוב ביותר - כחלק מהחקירה שלי אני פניתי לפורום כדי לדבר, לשמוע ולשתף מרפאות בעיסוק מנוסות ממני. אני מסכימה שלגבי הורים וילדים, מצב שבו המטפל הוא רק מתחיל זה לא המצב האידיאלי, אבל כן יש מציאות מסוימת שאיתה צריכים להתמודד והיא שבגן הזה לא הייתה בכלל בכלל מרפאה בעיסוק, ואני חושבת שגם מרב"ע מתחילה עדיפה על היעדרה. שיהיה בהצלחה לכולנו!!

 

[fez1]

אילנה - ../images/Emo45.gif

ושוב בהצלחה !

 

[שרוןק]

עוד מעט מידע...

שלום אילנה, כמרפאה בעיסוק העובדת עם האוכלוסיה של ילדי PDD אני מצטרפת להמלצות לקבלת הדרכה הן מקצועית והן רגשית, בשל המורכבות של ההפרעה. באוניברסיטת תל אביב מתקימות השנה הדרכות והשתלמויות על האוכולסיה בהדרכת יעל אסטליין שיש לה נסיון רב עם הטיפול באוכלוסיה זו. בנוסף, במסגרת הגן בו אני עובדת, המטפל בגישה דינאמית התפתחותית, המעורבות שלנו כמרפאות בעיסוק היא במקומות רבים, בנוסף על הטיפול הפרטני בחדר הנותן מענה לקשיים הספציפיים של כל ילד (תחושתיים, קוגניטיביים, תקשורתיים) אני רואה חשיבות רבה במעורבות של המרפאה בעיסוק בתוך הגן, הן בהעברת קבוצות מסוגים שונים (כגון קבוצות להקניית מיומניות יומיומיות כגון צחצוח שניים ותפקודי פה, לבוש, קבוצות לעידוד משחק חברתי ופעילות בחצר ועוד) והן בהדרכת הצוות בגן למשל על ידי השתתפות פעילה של המרפאה בעיסוק בעת ארוחה בגן. למעורבות מסוג זה יש את היתרון של פעילות בהקשר, תוך בחינה והתערבות בתפקוד של הילד במציאות ולא רק בחדר שהוא סביבה מלאכותית. בנוסף חשוב הקשר של המרפאה בעיסוק עם ההורים, שהם אלו שמתמודדים עם הילד לאורך כל היום והחיים - הן לקבלת אינפורמציה לגבי הקשיים והתפקודים של הילד והן על מנת לגבש יחד מטרות שחשובות להם ולו. הטיפול באוכלוסיה הווא תובעני הן רגשית והן מקצועית אך גם מספק מאוד ואני מאחלת לך בהצלחה ובהנאה! שרון.

 

[אילנהסי]

שלום שרון

אני מזדהה מאד עם כל מה שאמרת, ואני אשמח מאד לקבל עוד מידע בהזדמנות על הקבוצה ועל ההישתלמויות. אני עובדת בגן העובד בשיטת ABA, ולכן אני לא יודעת איך יתקבל רעיון לקבוצות, למרות שאני גם חושבת שזה כלי מעולה. אני כן מקפידה לראות את הילדים בזמן הארוחות ובזמן הפעילות החופשית שלהם בחצר...אני בהחלט מתכוונת לראות אותך בזמן הלבשה וצחצוח שיניים גם כן. אבל הטיפולים עצמם הם פרטניים לכל ילד, אם כי באיזשהו שלב אני רוצה לנסות טיפול עם 2 ילדים ביחד...כל אלו הם בינתיים רעיונות בלבד...אני עדיין צריכה להתארגן סביב אבחונים וכו'. לגבי הקשר עם ההורים...אני מאד מאד רוצה להיות איתם בקשר, אבל מדיניות הגן היא שהתקשורת שלי איתם תעשה רק באמצעות/ביחד עם מנחי הגן...שדורש כמובן תיאום בין כולם וכו'....אז בינתיים הקשר נעשה באמצעות המחברות היומיות... בקיצור, תודה על העצות! שוב, אשמח לקבל מידע לגבי קבוצת הדרכה והשתלמויות. תודה, אילנה