ילדה שלא אוהבת לאכול

[צימעס]

בדיוק.

 

[Kalla]

ולדעתי עדיין חשוב לסייג ולציין

שלגבי בננה, למשל, כל זה נכון לילדים שיש להם נטייה לדלקות אוזניים ולאלרגיות. הילדים שלי חיים על בננות מגיל הרבה לפני משנה. רובם אוכלים יותר מבננה אחת ליום. אצלנו זה חלק ממנת הפירות ותחליף למתוק. בתי התינוקת לא מתחילה את היום בלי לאכול על הבוקר בננה שלמה אחת לפחות, ולפעמים יותר. טפו טפו טפו, אם יש משהו שאף אחד מילדיי לא סובל מהם זה תגובות אלרגיות או דלקות אוזניים. אפשר לתת כמות קטנה ולהגדיל בהדרגה ולעקוב אחרי הילד. אם אין תגובות שליליות - אין כל סיבה להימנע מבננה.

 

[nubi]

דווקא ההומיאופטית

שלנו ממליצה על בננה. היא יותר נגד אפרסק.

 

[Kalla]

אצלנו הולך גם אפרסק.

 

[Kalla]

ועוד פרי שנחשב לאלרגני

וילדיי זוללים בלי הכרה - תותים. זה לא עושה להם שום רע, אלא רק טוב ולכן אין סיבה למנוע.

 

[nubi]

תפריט מדהים!

כל הכבוד!

 

[שרון שיאצו]

תודה../images/Emo9.gif כולם מוזמנים להעתיק מאיתנו

 

[ציפי ג]

אכילה לבד אצל ילדה בת שנה וחודש

אינה סטרילית. אוכל יגיע לרצפה, כמו כל דבר אחר. אם רוצים שילד יאכל לבד בגיל הזה, צריך בראש ובראשונה לצפות ממנו לשחק עם האוכל, ורק אחרי שהוא ישחק איתו זמן מה הוא יתחיל לאכול. הראו לא מזמן בטלויזיה תכנית על תינוקות עם בעיות אכילה. ואחד הדברים אמרה שם המנחה הוא, שאחת הבעיות הרציניות של הורים, הוא שהם מתיחסים לאוכל כאל חובה, ולא כאל הנאה. ואם הילד מקבל מסר של חובה הוא עלול להכנס למאבקים על הנושא. אחד הטיפולים שם הכולל את ההורים והילדים הוא לזרוק אוכל בכל מקום על הרצפה, ללכת עליו, להכניס לפה ולזרוק, וכד', כדי שהילדים ילמדו להנות מאוכל. ואצל תינוק הנאה היא לא רק בחוש הטעם אלא בכל החושים, כולל חוש המישוש, כולל חוש הריח, כולל חוש הראיה, כולל החוש הפרופרוספטיבי, כולל החוש של האורינטציה. בקיצור גירוי כלל גופני. לכן עצתי לך, לכבות את הטלויזיה, ולתת לה לשחק.

 

[kzj]

שאלה

קראתי את התגובות והשאלה היא מה עושים אם הילד לא רוצה למשל את המרק, אבל אם מציעים לו משהו אחר הוא כן יאכל. האם לתת לו משהו פחות מזין, אבל לפחות שיאכל או לא, ואז הוא מוותר על הארוחה. עד כמה להתפשר על סוג המזון לטובת ההנאה שלו?

 

[ציפי ג]

מה זה פחות מזין?

אם במקום אוכל הוא רוצה לאכול כל היום במבה, אני לא הייתי מכניסה (גם כך אני לא מכניסה) אותה אלי הביתה. אבל אם במקום מרק הוא רוצה פרוסת לחם, אני אתן לו לחם וגבינה. או גמדים. אני מאמינה שלילדים יש מנגנון מאוד מפותח של פענוח הצרכים שלהם, והם לא ירעיבו את עצמם - אם ההורים לא יתערבו. ואם הילד לא רוצה לאכול מרק עכשיו, אולי הוא יאכל את הירקות מאודים? אולי הוא רוצה לאכול עוף לא טחון? אולי הוא לא רוצה תערובת? העובדה שלנו נח לטחון לו את האוכל, לא מחייבת שהוא יאהב את זה. בסופו של דבר גם לילד יש חוש טעם ואולי הוא לא אוהב אוכל מסוים. כשם שאני לא מכריחה את עצמי לאכול אוכל שאני לא אוהבת אני לא מכריחה את ילדי.

 

[צימעס]

לחם אני מציעה לטבול בדברים

טובלים אצלי לחם במרק, בחומוס, בסלט ירקות עם יוגורט וכו' וכו'

 

[nubi]

לא.

גם אנחנו עוברות תקופה קשה עם האוכל. אם היא לא רוצה לאכול-אז אין. בחיי, נשבעת. אני מסוגלת לשחרר אותה שתעשה מה שהיא רוצה-בלי לאכול. במבה לא נכנסת אלי הביתה, וממתקים גם ככה אין. כך שאין את הפיתוי לתת לה משהו אחר. אצלינו זה הגיע למצב שהיו חסרים רק זיקוקים בתוך הבית שהילדה תואיל בטובה לפתוח את הפה. שמתי לב, שכשאני לא בבית זה לא קורה והיא אוכלת מצוין. בדיוק היום כל כך התרגזתי, כי למעשה היא לא אכלה שום דבר (ואני מבשלת לה ומתאמצת ובסוף הכל נזרק כלאחר כבוד לזבל). אז כן, אני פשוט מוציאה אותה מהכסא של האוכל, מודיעה לה שהקרקס הסתיים ויודעת שאף ילד עוד לא מת מרעב בבית עם מקרר מלא (צימעס, ביטוי שלך, נכון?

)

 

[irisgh]

לתת בחירה בין כמה דברים מזינים.

זו באופן כללי הנטיה שלי. איך בדיוק עושים את זה תלוי בגיל ובסיטואציה המשפחתית. בגדול, יש אוכל. נניח יש עוף אורז וירקות - כל ילד כמעט יאכל לפחות אחד מהם. האוכל צריך להיות על השולחן, כשכולם אוכלים ממנו. אם הילד לא אוכל אף אחד מהם, אז סביר שנוצרה כבר דינמיקה של הפעלה הדדית סביב האוכל. [כי חוץ מילד אלרגי בטרוף, כמעט כל ילד יאכל לפחות אורז יבש עם טיפה מלח כשהוא רעב. או פסטה]. אצל ילדים שיותר גדולים, למשל החל מגיל 4, כבר אפשר ללמד אותם על אבות המזון: מה זה חלבונים, מה תפקידם, ובאילו מזונות יש חלבונים. מה זה ויטמינים, מה תפקידם, ובאילו מזונות הם מופיעים (אצלנו בבית - מקום יחודי לפירות וירקות..). ואז, אפשר לתת לו לבחור אוכל מזין אחר, לפי רצונו, בעל ערך תזונתי דומה. כשיניבי התחיל להיות בררן פתאום (בגיל 4+) הנהגנו 2 כללים: 1. חייבים לטעום ולא חייבים לאכול. 2. במקום האוכל שכולם אוכלים, הוא יכול לבחור משהו מזין אחר, בעל ערך תזונתי דומה. [יניבי תכופות לא כרוך על עוף. אז הוא עשוי לבקש טונה או חלב שתמיד יש בבית, באם הוא כבר יודע שמנת החלבונים בארוחה ספציפית אינה לטעמו]. בנוסף, אין קינוח כלל אם לא נאכל אוכל בריא במנה שמתאימה לארוחה. זה כלל תמידי. חטיפים אני כמעט לא מחזיקה, כך שהם לא אופציה ממילא. אם הוא באמת לא רוצה לאכול את המרק, ומוכן לאכול במקום כריך עם גבינה? שיבושם לו. תאכלו ארוחות משפחתיות. מי שמוותר על האוכל בכלל, האוכל יכול להשמר לו בצד לאח"כ. ותקפידו שלא לתת לו חטיפים חצי שעה אחרי ... זה מנציח את ההרגל שלא לאכול את האוכל הרגיל. כן אפשר, בעיני, להציע פירות. כי פירות זה כן בריא, ואם בא להם ארוחת פירות, שיהנו בשקט.