מפנטזת בהקיץ
New member
ילדה רעה
ההודעה ששלחת לא משתמעת לשתי פנים:
תשלחי לי תמונה של שדייך החשופים, שתזכרי את מה שמחכה לך בערב. אני לא מרשה לך לגעת בעצמך, אני רוצה שתבערי בתשוקה עד הערב.
כאשר היה לי מעט זמן פנוי במשרד, קפצתי לשירותים. בדקתי שוב בפלאפון את ההודעה, לראות שלא פספסתי משהו. פשטתי את החולצה והורדתי את החזייה. כמה ניסיונות צילום בפלאפון עד שיצאה תמונה חדה ומוצלחת בעיניי, כזו שבה רואים את שני העופרים. כה פשוט, בעידן הטכנולוגי... שלחתי לך את התמונה, נרגשת קלות ומצפה לערב.
לבשתי חזרה את הבגדים, סדרתי את השיער שקצת נפרע בתהליך, יישרתי את החצאית, שטפתי פנים וחזרתי למשרד.
ההודעה ממך לא איחרה לבוא: אמוטיקון של פרצוף עם הלשון מלקקת את השפתיים. יאמי.
נסיתי להמשיך לעבוד, אבל כבר לא הייתי מרוכזת. המחשבות עפו ופרחו לכל מיני כיוונים, קצת פחות קשורים לענייני העבודה. אחחח... אתה חסר תקנה. תראה למה גרמת!
אחרי הצהריים, כאשר נותרתי לבד במשרד, לא יכולתי להתאפק. כמה דקות של עינוג עצמי דיסקרטי. כזה שמשאיר טעם של עוד.
את השעתיים האחרונות ביליתי בעבודה יעילה יותר. בכל זאת, באים כאן לעבוד...
כשיצאתי שלחתי לך הודעה, לראות מה שלומך ואיפה אתה.
סכמנו שנפגש בדירתך, זה מסתדר טוב יותר היום. בדרך קניתי קצת בורקסים, שיהיה משהו לערב.
כשהגעתי, אתה כבר היית בדירה. חיבוק ונשיקה, קצת משלומות היום שעבר.
- "אז... מה התוכניות שלך לערב הזה?" שאלתי בחיוך.
- "אני חושב שכבר נתתי לך רמז בצהריים. אפילו החזרת לי תמונה מהממת..."
- "זה נחמד לי שלפעמים אתה נותן לי הוראות."
- "אבל האם מלאת אחר כל ההוראות?"
הסומק שעלה על לחיי הסגיר אותי. אתה, שקורא אותי כמו ספר פתוח, לא פספסת את הצבע שהתפשט על פניי.
- "כן?" שאלת, עם חיוך ממזרי.
אמממ... אמממ... איך אני עונה על השאלה הזאת?
- "אהה... לא בדיוק. אני רק קצת..."
- "ובכן, אני חושב שלפני שנמשיך בעיסוקינו המשותפים לערב הזה, יש פה מישהי שצריכה להיענש. מה ילדות רעות שלא עושות את מה שאומרים להן מקבלות, הא?"
הסומק שעל לחיי נעשה אדום יותר. הרגשתי פרפרים בבטן.
"ילדות רעות מקבלות עונש."
"אז את רוצה שאני אעניש אותך?"
אוי, איזו רטיבות הולכת ומתפשטת בתחתוניי. אתה בטח נהנה מזה... לפי החיוך שלך והמבט היציב, אתה מבין שאני נמסה כמו חמאה.
"כן."
"אמרת שאת אוהבת שאני נותן לך הוראות לפעמים. אז עכשיו לכי למטבח והביאי משם כף עץ שטוחה. אני חושב שהגיע הזמן שהיא תעשה הכרות עם ישבנך הענוג."
זהו, חמאה נמסה היא כלום לעומת הרטיבות שגרמת לי.
אני מהרתי למטבח, אסירת תודה על כך שלדקה-שתיים לא תראה את הלחיים האדומות שלי. במגירה הראשונה לא מצאתי, בשנייה ראיתי כף עץ שנראתה לי מתאימה.
כשחזרתי לסלון לא ראיתי אותך, אך שמעתי קול של דלת של ארון שנפתחת בחדר השינה. נכנסתי פנימה.
"אז מה יש לך לומר?" שאלת.
"הייתי ילדה רעה, אוננתי במשרד."
"לא יכולת להתאפק עד הערב, הא? בואי, אני רוצה אותך פה, עם המרפקים על השולחן. את תקבלי הצלפה בישבנך, כדי שבפעם הבאה לא תשכחי." אחזת בי וסדרת אותי כאוות רצונך. כף העץ על השולחן לפניי. המרפקים על השולחן, הישבן מורם מעט. "איזה מחזה מלבב." אמרת, ולא יכולתי שלא לשמוע את שביעות הרצון שבקולך. הפרפרים שלי בבטן פרחו להם לכל עבר, עם הציפייה שגברה.
הרגשתי את הידיים שלך מלטפות את ישבני, מעל לחצאית. רעד קל עבר בי- וזה לא שהיה קר בחדר. יד על כל אחד מפלחי ישבני, בליטוף, אך לא רך מדי.
"את תקבלי 20 הצלפות. הראשונות יהיו קלילות יותר, שתתרגלי. אבל אחר-כך אני אהיה כבר פחות עדין. מובן, ילדה רעה שלי?"
"כן."
ראיתי את ידך מושטת מלפניי, אל הכף שעל השולחן. העברת את הכף על ישבני, מעביר בי צמרמורת. הרטיבות הלכה והחמירה. איך אתה עושה לי את זה, מעורר אותי ומשגע אותי ככה?!
מכה. אה, זה לא כל-כך נורא.
ועוד אחת, על פלח הישבן השני.
המכה השלישית הייתה כבר חזקה יותר, אנחה קלה נפלטה לי.
אתה מפזר את המכות על שני פלחי הישבן, שווה ושווה. אוי, זה צורב... ממכה למכה זה צורב יותר. אחחח... אייי... מדי פעם נפלטת לי אנחה מבין השפתיים.
אחרי עשר מכות אתה עוצר לרגע.
"עכשיו אני רוצה לראות את ישבנך החצוף חשוף לפניי. את עשר המכות הבאות את תקבלי על עכוזך העירום." אתה אומר וידייך פותחות את רוכסן החצאית שצונחת אל הרצפה. "איזו רטיבות יש פה... מישהי ממש בוערת מתשוקה." וידייך מורידות את התחתונים שלי אל הרצפה.
אני מרגישה את הידיים שלך מלטפות את הישבן שלי, כשנראה כבר אדום לפחות כמו הלחיים.
"את מוכנה?"
"כן."
"אז תגדילי קצת את הפיסוק, ותבקשי."
משהו בלבקש ממך שתצליף בי מעורר ומגרה אותי אפילו יותר. אני מרגישה כל-כך חשופה לפנייך, כאשר ישבני מוגש לך כך.
"תצליף בי בבקשה."
אתה שוב אוחז בכף העץ ומצליף בישבני. המכות עכשיו לא קלילות, אלא כפי שהבטחת- אתה לא עדין איתי. אני מרגישה את הישבן שלי לוהט, את הרטיבות ניגרת מתוכי. אוי, כמה שאני רוצה אותך עכשיו בתוכי. איי... אחחח...
וזהו, ההצלפות פסקו. בא לי לבקש עוד, אבל אולי אני אשאיר זאת לפעם אחרת. עכשיו אני רוצה שאתה פשוט תזיין אותי, חזק ועמוק.
"תזיין אותי..." אני מבקשת.
" ילדה רעה, חרמנית שלי. לפני שאני דופק ומזיין אותך, אני רוצה שתתפשטי ותבקשי יפה."
אני פושטת את החולצה, גם החזייה נופלת על הרצפה. אתה מוריד את בגדיך, בלי להסיר את המבט ממני.
"בוא אליי, קח אותי. אני רוצה אותך בתוכי... תזיין אותי, בבקשה."
"עמדי ליד הקיר."
אני נעמדת ליד הקיר. אתה תופס את שתי ידיי מעל הראש, מצמיד אותי לקיר ומנשק אותי בלהט. אני רוצה שכבר תחדור אליי, אני כל-כך רטובה ורק משתוקקת לך. ואז, באחת, אתה מרים אותי ומרכיב אותי על איברך הזקוף. הגב שלי על הקיר, זרועותיי סביב לראשך ואתה נועץ את איברך החם לתוכי. אחחחח...
פתאום אני מבינה כמה חזק אתה, כשאתה מחזיק אותי ככה באוויר, מפמפם אותי בעמידה. הזרועות שלך, שאת עוצמתן הרגשתי לפני זה, כשהצלפת בישבני, גבריות כל-כך.
אתה יוצא מתוכי ומרים אותי למיטה, מסדר אותי על ארבע. הזין שלך שוב חודר לתוכי, מעביר בי גלים של עונג. אתה תופס לי בצמה ומושך, תוך כדי שאתה נע בי הלוך ושוב, חזק ועמוק.
הישבן שלי עוד לוהט מההצלפה מקודם, נעים להרגיש את אגנך מכה בישבני כאשר אתה דופק אותי. אתה מגביר את הקצב, אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ.
אחחחחח... "אל תפסיק, חזק יותר."
אתה מפמפם אותי עד הסוף, עד שגופי נשטף בעונג. אתה גומר מעט אחריי.
לפעמים שווה להיות ילדה רעה.
ההודעה ששלחת לא משתמעת לשתי פנים:
תשלחי לי תמונה של שדייך החשופים, שתזכרי את מה שמחכה לך בערב. אני לא מרשה לך לגעת בעצמך, אני רוצה שתבערי בתשוקה עד הערב.
כאשר היה לי מעט זמן פנוי במשרד, קפצתי לשירותים. בדקתי שוב בפלאפון את ההודעה, לראות שלא פספסתי משהו. פשטתי את החולצה והורדתי את החזייה. כמה ניסיונות צילום בפלאפון עד שיצאה תמונה חדה ומוצלחת בעיניי, כזו שבה רואים את שני העופרים. כה פשוט, בעידן הטכנולוגי... שלחתי לך את התמונה, נרגשת קלות ומצפה לערב.
לבשתי חזרה את הבגדים, סדרתי את השיער שקצת נפרע בתהליך, יישרתי את החצאית, שטפתי פנים וחזרתי למשרד.
ההודעה ממך לא איחרה לבוא: אמוטיקון של פרצוף עם הלשון מלקקת את השפתיים. יאמי.
נסיתי להמשיך לעבוד, אבל כבר לא הייתי מרוכזת. המחשבות עפו ופרחו לכל מיני כיוונים, קצת פחות קשורים לענייני העבודה. אחחח... אתה חסר תקנה. תראה למה גרמת!
אחרי הצהריים, כאשר נותרתי לבד במשרד, לא יכולתי להתאפק. כמה דקות של עינוג עצמי דיסקרטי. כזה שמשאיר טעם של עוד.
את השעתיים האחרונות ביליתי בעבודה יעילה יותר. בכל זאת, באים כאן לעבוד...
כשיצאתי שלחתי לך הודעה, לראות מה שלומך ואיפה אתה.
סכמנו שנפגש בדירתך, זה מסתדר טוב יותר היום. בדרך קניתי קצת בורקסים, שיהיה משהו לערב.
כשהגעתי, אתה כבר היית בדירה. חיבוק ונשיקה, קצת משלומות היום שעבר.
- "אז... מה התוכניות שלך לערב הזה?" שאלתי בחיוך.
- "אני חושב שכבר נתתי לך רמז בצהריים. אפילו החזרת לי תמונה מהממת..."
- "זה נחמד לי שלפעמים אתה נותן לי הוראות."
- "אבל האם מלאת אחר כל ההוראות?"
הסומק שעלה על לחיי הסגיר אותי. אתה, שקורא אותי כמו ספר פתוח, לא פספסת את הצבע שהתפשט על פניי.
- "כן?" שאלת, עם חיוך ממזרי.
אמממ... אמממ... איך אני עונה על השאלה הזאת?
- "אהה... לא בדיוק. אני רק קצת..."
- "ובכן, אני חושב שלפני שנמשיך בעיסוקינו המשותפים לערב הזה, יש פה מישהי שצריכה להיענש. מה ילדות רעות שלא עושות את מה שאומרים להן מקבלות, הא?"
הסומק שעל לחיי נעשה אדום יותר. הרגשתי פרפרים בבטן.
"ילדות רעות מקבלות עונש."
"אז את רוצה שאני אעניש אותך?"
אוי, איזו רטיבות הולכת ומתפשטת בתחתוניי. אתה בטח נהנה מזה... לפי החיוך שלך והמבט היציב, אתה מבין שאני נמסה כמו חמאה.
"כן."
"אמרת שאת אוהבת שאני נותן לך הוראות לפעמים. אז עכשיו לכי למטבח והביאי משם כף עץ שטוחה. אני חושב שהגיע הזמן שהיא תעשה הכרות עם ישבנך הענוג."
זהו, חמאה נמסה היא כלום לעומת הרטיבות שגרמת לי.
אני מהרתי למטבח, אסירת תודה על כך שלדקה-שתיים לא תראה את הלחיים האדומות שלי. במגירה הראשונה לא מצאתי, בשנייה ראיתי כף עץ שנראתה לי מתאימה.
כשחזרתי לסלון לא ראיתי אותך, אך שמעתי קול של דלת של ארון שנפתחת בחדר השינה. נכנסתי פנימה.
"אז מה יש לך לומר?" שאלת.
"הייתי ילדה רעה, אוננתי במשרד."
"לא יכולת להתאפק עד הערב, הא? בואי, אני רוצה אותך פה, עם המרפקים על השולחן. את תקבלי הצלפה בישבנך, כדי שבפעם הבאה לא תשכחי." אחזת בי וסדרת אותי כאוות רצונך. כף העץ על השולחן לפניי. המרפקים על השולחן, הישבן מורם מעט. "איזה מחזה מלבב." אמרת, ולא יכולתי שלא לשמוע את שביעות הרצון שבקולך. הפרפרים שלי בבטן פרחו להם לכל עבר, עם הציפייה שגברה.
הרגשתי את הידיים שלך מלטפות את ישבני, מעל לחצאית. רעד קל עבר בי- וזה לא שהיה קר בחדר. יד על כל אחד מפלחי ישבני, בליטוף, אך לא רך מדי.
"את תקבלי 20 הצלפות. הראשונות יהיו קלילות יותר, שתתרגלי. אבל אחר-כך אני אהיה כבר פחות עדין. מובן, ילדה רעה שלי?"
"כן."
ראיתי את ידך מושטת מלפניי, אל הכף שעל השולחן. העברת את הכף על ישבני, מעביר בי צמרמורת. הרטיבות הלכה והחמירה. איך אתה עושה לי את זה, מעורר אותי ומשגע אותי ככה?!
מכה. אה, זה לא כל-כך נורא.
ועוד אחת, על פלח הישבן השני.
המכה השלישית הייתה כבר חזקה יותר, אנחה קלה נפלטה לי.
אתה מפזר את המכות על שני פלחי הישבן, שווה ושווה. אוי, זה צורב... ממכה למכה זה צורב יותר. אחחח... אייי... מדי פעם נפלטת לי אנחה מבין השפתיים.
אחרי עשר מכות אתה עוצר לרגע.
"עכשיו אני רוצה לראות את ישבנך החצוף חשוף לפניי. את עשר המכות הבאות את תקבלי על עכוזך העירום." אתה אומר וידייך פותחות את רוכסן החצאית שצונחת אל הרצפה. "איזו רטיבות יש פה... מישהי ממש בוערת מתשוקה." וידייך מורידות את התחתונים שלי אל הרצפה.
אני מרגישה את הידיים שלך מלטפות את הישבן שלי, כשנראה כבר אדום לפחות כמו הלחיים.
"את מוכנה?"
"כן."
"אז תגדילי קצת את הפיסוק, ותבקשי."
משהו בלבקש ממך שתצליף בי מעורר ומגרה אותי אפילו יותר. אני מרגישה כל-כך חשופה לפנייך, כאשר ישבני מוגש לך כך.
"תצליף בי בבקשה."
אתה שוב אוחז בכף העץ ומצליף בישבני. המכות עכשיו לא קלילות, אלא כפי שהבטחת- אתה לא עדין איתי. אני מרגישה את הישבן שלי לוהט, את הרטיבות ניגרת מתוכי. אוי, כמה שאני רוצה אותך עכשיו בתוכי. איי... אחחח...
וזהו, ההצלפות פסקו. בא לי לבקש עוד, אבל אולי אני אשאיר זאת לפעם אחרת. עכשיו אני רוצה שאתה פשוט תזיין אותי, חזק ועמוק.
"תזיין אותי..." אני מבקשת.
" ילדה רעה, חרמנית שלי. לפני שאני דופק ומזיין אותך, אני רוצה שתתפשטי ותבקשי יפה."
אני פושטת את החולצה, גם החזייה נופלת על הרצפה. אתה מוריד את בגדיך, בלי להסיר את המבט ממני.
"בוא אליי, קח אותי. אני רוצה אותך בתוכי... תזיין אותי, בבקשה."
"עמדי ליד הקיר."
אני נעמדת ליד הקיר. אתה תופס את שתי ידיי מעל הראש, מצמיד אותי לקיר ומנשק אותי בלהט. אני רוצה שכבר תחדור אליי, אני כל-כך רטובה ורק משתוקקת לך. ואז, באחת, אתה מרים אותי ומרכיב אותי על איברך הזקוף. הגב שלי על הקיר, זרועותיי סביב לראשך ואתה נועץ את איברך החם לתוכי. אחחחח...
פתאום אני מבינה כמה חזק אתה, כשאתה מחזיק אותי ככה באוויר, מפמפם אותי בעמידה. הזרועות שלך, שאת עוצמתן הרגשתי לפני זה, כשהצלפת בישבני, גבריות כל-כך.
אתה יוצא מתוכי ומרים אותי למיטה, מסדר אותי על ארבע. הזין שלך שוב חודר לתוכי, מעביר בי גלים של עונג. אתה תופס לי בצמה ומושך, תוך כדי שאתה נע בי הלוך ושוב, חזק ועמוק.
הישבן שלי עוד לוהט מההצלפה מקודם, נעים להרגיש את אגנך מכה בישבני כאשר אתה דופק אותי. אתה מגביר את הקצב, אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ.
אחחחחח... "אל תפסיק, חזק יותר."
אתה מפמפם אותי עד הסוף, עד שגופי נשטף בעונג. אתה גומר מעט אחריי.
לפעמים שווה להיות ילדה רעה.
