ילדה פאסיוית

[חנה גונן]

ילדה פאסיוית

בת שנה וחצי,שמחה לבוא לגן ואוהבת את הפעילויות,אבל שמתי לב שהיא לא יוזמת ביכלל זאת אומרת הילדים יושבים על השטיח מסביב לסלסלה עם המישחק ולוקחים לעצמם, היא תשב ותסתכל ולא תתקרב ותיקח אם לא מדרבנים אותה,גם בשיעורי הריתמיקה היא עומדת ולא משתתפת בריקוד,היא מעדיפה פעילויות כלליות על פני מורכבות ,היא מעדיפה שיביאו ויעשו לה,ממה זה יכול לנבוע? בישנות?רצון ליותר יחס?(היא מקבלת יחס). שלכם חנה גונן

 

[אמא שרון]

יש ילדים יותר רגישים לגרויים

יש ילדים שמעדיפים פחות מגע עם ילדים אחרים. אני חושבת שצריך לאפשר לה לווסת לעצמה את הגרויים. לגבי הפעילויות- חוסר רצון להתמודד עם דברים יכול להעיד על חוסר עניין בתחום מסויים. ממש לא צריך להביא לה ולעשות לה. תוכלי לספר מה היא אוהבת לעשות בעצמה (בלי שיביאו לה ויעשו לה)?

 

[חנה גונן]

דוקא היא מאוד מתחברת

יותר בחצר ששמה יש מרחב והיא פחות צריכה ליזום ביחוד עם הבנות אבל בהחלט גם עם הבנים,כשאני מנסה לחשוב על זה בעצם אין שום דבר שהיא תיזום לגמרי בעצמה ואני מתכוונת במישחקים, היא מבקשת מוצץ או שתיה ובקשות שלה מקבלות תשומת לב ולכן קשה לי להצביע אם יש תחום ספציפי שבו היא מגלה חוסר ענין כי זה עם כל המישחקים ככה, הרכבה,השחלה,בניה, היא תלך רק על בטוח ופשוט, אין לה בעיה של לשבת ולהתרכז במשהו. שלך חנה גונן

 

[אמא שרון]

אז יש כאן שני דברים:

לגבי יותר ביטחון בגינה, יכול להיות שזה קשור למה שאמרתי קודם. כשיש פחות "צפיפות", הבטחון שלה להתקרב, גדל. גם עידו כזה. העניין השני, שקשור למה שנראה כחוסר התמודדות. אם תוכלי לחדד, מה זה בשבילה בטוח ופשוט? איזה תחומים? כי לכל ילד יש טווחים ותחומים אחרים של התעניינות.

 

[לאה_מ]

ואולי גם עניין של רעשים -

לא יודעת איך האקוסטיקה אצלכם במעון, אבל לפעמים בחללים סגורים הרבה הרבה יותר רועש מאשר בחוץ, בשטח פתוח.

 

[חנה גונן]

אני אנסה לשים לב לענין הרעש

אבל היא לא מראה סימנים שזה מפריע לה, להיפך היא די מתלהבת כשילדים עושים רעש היא תצעק אחריהם בשימחה,בקשר למישחקים אם זה מסודר בסלסלה קטנה יותר היא תשב ותיקח לה,מסלסלה גדולה שגם שאר הילדים לוקחים היא לא תיקח, זה ניראה כאילו "איו לה מרפקים" והיא לא עומדת על שלה ולוקחת או מתעקשת לעשות לה מקום ליד הסלסלה, היא מחכה שיקחו אותה ויקרבו אותה או יביאו לה ליד,הפסיכולוגית אמרה לי להתעקש שהיא תיקח לבד,להגיד לה שמותר. שלכם חנה גונן

 

[אמא שרון]

מה שאמרת בעניין הסלסלה

מחזק את מה שאמרתי קודם. גם עידו לא יתקרב למגלשה למשל, אם יש שם תור של ילדים. רק אם המגלשה תעמוד מיותמת, הוא ילך בעצמו בשמחה. כך שלא הייתי לוקחת את זה למפרע בתור חוסר יוזמה או חוסר מרפקים. מרפאה בעיסוק שנכנסה פעם לפורום קראה לזה פחד. היא דיברה על שלושת ה-F. פחד, בריחה ומלחמה (באנגלית, כמובן). המשמעות של זה היא, שיתכן ולילדה יש רגישות מסויימת. במקרה הקיצוני, יהיו ילדים שיתקפו את מי שמאיים על המרחב שלהם. על פניו, במקרה שלה כתוצאה מהרגישות הזו היא מוכנה "להקריב" צרכים שלה (לשחק בצעצועים, לשחק עם ילדים אחרים), כדי להמנע ממגע לא צפוי, או קרוב מידי עם ילדים אחרים. צריך לדבר עם ההורים, משום שאלה דברים שניתן לטפל בהם. ושוב, כל זה ברמת התאוריה. צריך לבדוק. לגבי מה שאמרה הפסיכולוגית. ברור שאין מה להביא לה ולעשות לה, כי זה לא מקדם אותה לשומקום. אבל אם יש משהו שהיא לא רוצה לעשות, אין מה להתעקש שתעשה לבד. אפשר ורצוי לעודד אותה (יש כאן שרשור בנושא מאתמול). ויש לי שתי שאלות: בת כמה הילדה? איזה דברים מעניינים אותה בגן?

 

[kokopeli1]

לדבר עם ההורים

אני חושבת שאת צריכה לדבר עם הוריה של הילדה משתי סיבות עיקריות: א. כדי לברר מה קורה בבית. האם גם בבית, במקום שבו יש פחות הצפת גירויים, פחות צורך "להילחם" על מקומה, המצב הוא גם כזה. דבר שני שעולה לי לראש - אולי ככה הרגילו אותה. אולי הוריה לא נותנים לה להתמודד לבד. כלומר, לא נותנים לה לשחק לבד, מיד מביאים לה כל דבר שהיא מבקשת, מזהרים אותה על כל צעד שהיא עושה...לא נותנים לה לפתח את העצמאות שלה ואת הביטחון העצמי שלה. ב. שה לא ניראה לי מצב נורמאלי לילדה בגיל הזה. נראה לי שצריך להפנות את תשומת לב ההורים למצב החריג ואולי ליעץ להם לפנות ליעוץ התפתחותי.