ילדה יקרה שלי
ילדה יקרה שלי אני יודעת שאף פעם לא כתבתי לך מכתבים, מקסימום פתקים, אך מצאתי לנכון לכתוב לך כמה דברים שעל ליבי, מקוה שתביני אותי אם לא בהתחלה אז בסוף. היו לי המון תיכנונים לגבי יום ההולדת שלך, בחודש האחרון הזמנתי מקום במסעדה, קניתי לך מתנה מכל המשפחה, הודעתי לחברים ולקרובים לגבי המקום והשעה, רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון....את ה``יציאה`` של אבא שלך. שלא תביני לא נכון...הוא בהחלט התכוון לטוב..אבל יצא לו רע. ואני..כמו שאת מבינה, לא יכולתי לשאת זאת. תמיד הרגשתי באיזו נקודה שדברים קורים ונעשים נגד רצוני. אני נשואה כבר למעלה מעשרים שנה ואני מרגישה לבד. נכון שיש לי אתכן, בנות נפלאות שלי, אבל, הביחד איתכן הוא ביחד שונה ממה שאת מצפה במערכת זוגית. בעצם, להרגיש לבד אפשר להרגיש גם כשיש הרבה מאוד אנשים מסביב ועכשיו תוך כדי הכתיבה, אני מוצאת את עצמי משחזרת רגעים שזועקים לביחד ואני חויתי והתמודדתי איתם לבד. זה לא שהוא לא היה, פיזית הוא היה, רק שמחשבותיו נדדו למחוזות אחרים. כשהוא נתן לך בצהרים את המתנה וראית איך אני הופכת אדומה .....מכעס, ידעתי שהבנת שהוא עשה פאשלה נוראית ואני לא יכולתי לשתוק יותר, הכל פרץ כמו הר געש שהגזים הרעילים שלו השתחררו באחת. אני יודעת שראית כבר כמה וכמה ריבים והתפרצויות שהיו בין אבא לביני, אבל הפעם זה היה שונה, הפעם אמרתי בצורה חד משמעית ובקול רם כי אני רוצה שהוא יצא מחיי בשביל לא לחזור. אני נוסעת על מנת שאולי משהו בי ירגע. אני נוסעת על מנת שגם לך יהיה זמן איכות עם אבא ואני לא ארחף שם בינכם כמו עננה. אני רק רוצה שתדעי שתמיד השתדלתי לחשוב ולעשות רק טוב לכולם וחוץ מימכן אין לי אף אחד בעולם, אבל הפעם אני רוצה לחשוב ולעשות טוב לעצמי...זה אולי ישמע לך מאד אנוכי......אבל אני החלטתי...זה מה שאני רוצה. שלא תחשבי שזו החלטה קלה...אני פוחדת כמו ילדה קטנה אבל אני בטוחה שהיום שבו אני אהיה באמת מאושרת עוד יבוא. אוהבת יותר ממה שאת חושבת אמא
ילדה יקרה שלי אני יודעת שאף פעם לא כתבתי לך מכתבים, מקסימום פתקים, אך מצאתי לנכון לכתוב לך כמה דברים שעל ליבי, מקוה שתביני אותי אם לא בהתחלה אז בסוף. היו לי המון תיכנונים לגבי יום ההולדת שלך, בחודש האחרון הזמנתי מקום במסעדה, קניתי לך מתנה מכל המשפחה, הודעתי לחברים ולקרובים לגבי המקום והשעה, רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון....את ה``יציאה`` של אבא שלך. שלא תביני לא נכון...הוא בהחלט התכוון לטוב..אבל יצא לו רע. ואני..כמו שאת מבינה, לא יכולתי לשאת זאת. תמיד הרגשתי באיזו נקודה שדברים קורים ונעשים נגד רצוני. אני נשואה כבר למעלה מעשרים שנה ואני מרגישה לבד. נכון שיש לי אתכן, בנות נפלאות שלי, אבל, הביחד איתכן הוא ביחד שונה ממה שאת מצפה במערכת זוגית. בעצם, להרגיש לבד אפשר להרגיש גם כשיש הרבה מאוד אנשים מסביב ועכשיו תוך כדי הכתיבה, אני מוצאת את עצמי משחזרת רגעים שזועקים לביחד ואני חויתי והתמודדתי איתם לבד. זה לא שהוא לא היה, פיזית הוא היה, רק שמחשבותיו נדדו למחוזות אחרים. כשהוא נתן לך בצהרים את המתנה וראית איך אני הופכת אדומה .....מכעס, ידעתי שהבנת שהוא עשה פאשלה נוראית ואני לא יכולתי לשתוק יותר, הכל פרץ כמו הר געש שהגזים הרעילים שלו השתחררו באחת. אני יודעת שראית כבר כמה וכמה ריבים והתפרצויות שהיו בין אבא לביני, אבל הפעם זה היה שונה, הפעם אמרתי בצורה חד משמעית ובקול רם כי אני רוצה שהוא יצא מחיי בשביל לא לחזור. אני נוסעת על מנת שאולי משהו בי ירגע. אני נוסעת על מנת שגם לך יהיה זמן איכות עם אבא ואני לא ארחף שם בינכם כמו עננה. אני רק רוצה שתדעי שתמיד השתדלתי לחשוב ולעשות רק טוב לכולם וחוץ מימכן אין לי אף אחד בעולם, אבל הפעם אני רוצה לחשוב ולעשות טוב לעצמי...זה אולי ישמע לך מאד אנוכי......אבל אני החלטתי...זה מה שאני רוצה. שלא תחשבי שזו החלטה קלה...אני פוחדת כמו ילדה קטנה אבל אני בטוחה שהיום שבו אני אהיה באמת מאושרת עוד יבוא. אוהבת יותר ממה שאת חושבת אמא
