ילדה חומרנית

[גמבה מתולתלת]

ילדה חומרנית

יש לי ילדה אוטוטו בת 9. יש בה דבר שמאד מרגיז אותי: היא מדברת הרבה מאד על כסף. לא חסר לה כלום, היא גרה בוילה יפה ויש לנו אוטו גדול, יש לה כמעט את הכל (מה שאפשר לקנות כמובן) אבל היא תמיד מדברת על איזה כייף לילדים שיש להם ג'יפ (אנחנו גרים בישוב אמיד ויש להרבה אנשים ג'יפים), ובית עם בריכה (בעבר שכרנו בית כזה וההוצאות היו גדולות אז עזבנו), על מה יש לזו ומה יש לזה. זה פשוט מעצבן אותי. אני מבינה שילד היה רוצה דברים ויש תמיד קצת קנאה, אבל הדיבור האין סופי הזה משגע אותי! "למה אין לנו ג'יפ? אולי תעשי עוד 3 ילדים ויהיה לנו?" או "אני חולמת על שני דברים: שלום ג'יפ!" (בחיי שהיא אמרה את זה אתמול!) היא רוצה פלאפון כמובן, ואת זה אני לא מרשה באופן עקרוני כי אני לא חושבת שהיא צריכה (אני לא עובדת מחוץ לבית), מה גם שאני יודעת שאם יהיה לה היא תקשקש איתו כל הזמן ותשכח אותו איפשהו, היא שוכחת דברים בכל "חור". היא מקבלת 10 ש"ח לשבוע דמי כיס, אבל אם הולכים לבריכה, איזה פלא, היא שוכחת ארנק בבית ואז רוצה ממני. לדנה יש 8 חדרים בבית, למיה יש חולצה קולית מחו"ל וליוסף יש חו"ל כל שנה (כבר היינו בחו"ל שנה שעברה והשנה אין כסף כי עשינו הרבה מאד שיפוצים בבית החדש). השיא היה יום! הילדה רשמוה לקייטנת תיאטרון, שתיפתח בעוד 3 שבועות. הילד שלי רשום לקייטנה אחרת שתיפתח עוד יומיים. הלכנו היום לרשום אותו והיא מתחילה: "למה אי אפשר עוד קייטנה?" או "אוף לא פאייר שהקייטנה שלו קודם!" ו"יש ילדים שטסו לחו"ל וזה יותר כסף מ2 קייטנות!" ממש התרגזתי! אבל ממש! איך פותרים זה זה? כבר שוחחתי איתה, אבל תמיד בסוף אני מתרגזת כי אני שונאת את זה! זה בעיניי מחליא ואין לי מושג מאיפה זה בא. מה לעשות עוד?! תודה

 

[2 אוניות בלילה]

פשוט להיות עקבית...

אני מבינה מדבריך שדיברת איתה בעבר על זה. הרעיון הוא להתמיד בהערות שלך. אבל חשוב שההערות יהיו ענייניות ולא אמוציונליות שבהן את מתרגזת (גם אם את מאוד מתרגזת) זה התפקיד שלך כהורה (וזה כולל גם את בעלך) ללמד ולהסביר את העולם החיצוני לילדה. היא רואה בחוץ את חבריה וניזונה אינפורמטיבית מהם. התפקיד שלך הוא להזין אותה באינפורמציה שאת מעוניינת בה, אבל לא לשכוח גם את הפן החיצוני שהיא מקבלת. משפטים כגון: חפצים זה רק חפצים...הם זמניים וברי החלפה שלא כמו משפחה או חוויות. עכשיו הקושי הוא באמת לא להיכנס לאמוציות שמטפלים בנושא כי התגובות של ביתך הן כמו ביקורת שקשה לך לקבל. אבל את חייבת לבלוע את הצפרדע הזו ולא להגיב אמוציונלית כדי להפחית את רמת החשיבות של הנושא אצל ביתך. כאשר במשך תקופה התגובות שהיא תקבל ממכם הן ענייניות/הגיוניות ובעלות עקביות היא תרד מהנושא או תלמד את משנה תורתך בנוגע לכסף. (זכרי ילדה בגילה עדיין אין לה הבנה מעמיקה כל כך למשמעויות הבוגרות לכסף)

 

[pf26]

כנראה שזה מגיע מהסביבה

כשאת גרה בסביבה אמידה ומן הסתם תחרותית, זה גם מה שאת מקבלת בבית. אני מניחה שאין לך כוונה לשנות מקום מגורים ולכן הפתרון היחיד (בעיני) הוא להושיב את הילדה לשיחה ולהסביר לה ש: א. פלאפון זה מכשיר ממש לא בריא, בפרט לא לידים קטנים, ושההחלטה שלכם היא שלא תקבל מכשיר כזה. ב. רוצה ממתקים בבריכה - תביא דמי כיס - אחרת לא יהיה לה (ד.א. 10 ש"ח בשבוע מספיקים בקושי לארטיק בבריכה אצלנו) ג. ג'יפ - החלטה שלכם. ד. קיטנה - כנ"ל. תסבירי לה שבעוד כמה שנים היא תוכל לעבוד ולהרוויח כסף, לחסוך אותו ולהבין את ערכו האמיתי. והכי חשוב - תעמדי במה שאת אומרת. אם את נכנעת היא מבינה שכדאי לה ללחוץ.

 

[כל שנה בדצמבר]

הי גמבה,

לילדים כנראה יש מושג שונה על כסף ורכוש מאשר לנו יש. ילדים רואים ורוצים. כאן ועכשיו. צריך להסביר לה קודם כל מה זו הכנסה חודשיות, מה הן הוצאות, מהו חיסכון - בהתאם להבנתה, לא חייבים לדייק במספרים של הסכומים שאתם מרויחים ומוציאים אבל אפשר לעשות איתה פרוייקט נחמד עכשיו בחופש (אני מוכנה לעזור לך אם רעיונות אם תרצי) הסביבה משפיעה מאוד, ברור לך שבמקום בו לא נוסעים בג'יפים ואין בריכות פרטיות בחצר ילדים לא מודעים לאופציה הזו. הבת שלי אפילו לא מעלה על דעתה שיש משפחות עם 2 רכבים. לגבי דמי הכיס - האם הגדרתם למה הם משמשים? כלומר - מה היא קונה לעצמה? אם לא, צריך להגדיר מה אמורים לכסות דמי הכיס ולראות אם זה מתאים לסכום שהיקצבתם. אצלינו דמי הכיס הם לא לזמן בילויים משותפיםאיתנו ההורים (בריכה, סרט וכדומה) אלא לקניות הקטנות שלה - היא יודעת לחסוך יפה וכבר קנתה לעצמה פעם משחק מחשב ולפעמים בקיוסק ליד החוג היא קונה לעצמה. דמי הכיס הם דרך טוה ללמד על חיסכון, הוצאות צפויות, הוצאה מיידית, חריגה מתקציב וכדומה.

 

[mevav1]

כשלילד רק נותנים ונותנים

ולא מסבירים שכף לא גדל על עצים ולא מסבירים שהחודש לא נשאר כסף(אפילו שיהיו מליונים בבנק) או שיש כסף לכך ולכך, וכו', אז ילד חושב שהכסף גדל על העצים ושכסף זה כלום. סתם נייר. אני ממליצה לך לדבר איתה ולהסביר ל ה את המצב בין אם יש עודף או ככה ככה ולומר לה ראשית שמה שיש לאחרים, לא אומר שצריך להיות גם לנו ושזה לא אומר שלהםן יותר כיף. תראי לה דוגנמה מחייכם...תאמרי לה...תראי אותך ואת אחותך(סתם דוגמה), איזה מאושרות אתן, כמה כיף לכן, לא חסר לכן כלום בבית...לעומת זאת, ישנם ילדים שאין להם אוכל במקרר ולא חולמים עלג'יפ או טיול לחו"ל אלא על אוכל!! פרט לכך, הייתי ממליצה לך לקחת אותה לסיבוב במקומות עניים, ככה שתראה שישנם אנשים שאפילו בגד חדש ללבוש אין להם. אפילו בטלוויזיה. את צריכה להסביר לה את העניין הזה וע"כ שהיא צריכה להודות על מה שיש לה ולא על מה שאין לה. אני בטוחה שאם תצראה כמו עיניה שיש עוני בעולם ושחייה טובים עד מאוד, היא תלמד משהו מכך. משהו חיובי.

 

[3אדריאן היחיד]

גם אני רציתי לכתוב שתקחי אותה לסיבוב

באיזה מקום,אולי דרום תל אביב,או תחנה מרכזית בתל אביב. בימי שישי אחרי הצהרים יש מאות אנשים שיושבים שם בחוץ, את צריכה להעמיד אותה במקום ולהבהיר חד משמעית שזה מה יש. לכשתהיה גדולה ועצמאית תוכל לעבוד ולקנות את החלומות שלה

 

[גמבה מתולתלת]

מה היא תלמד מזה שלאחרים אין?

זה כמו שמישהו לא רוצה לאכול ואומרים לו: "תאכל הכל, יש ילדים רעבים באפריקה". אוקיי, אז? לא חושבת שזה ישפיע, אולי היא תיקח ללב אבל קצת, אולי הרבה, אבל היא תחזור לוילה ולרכב ולברציות שלה ותשכח. ככה ניראה לי. היא רואה עוני בטלוויזיה, שואלת ומדברת על זה אבל לא ניראה לי שזה מזיז לה אחרי שהיא מכבה את המקלט.

 

[מירי,]

לדעתי זה גם לא צריך להזיז לה.

היא ילדה בת 9! היא רוצה מה שאין לה... (גם מבוגרים רוצים מה שאין להם). אני משערת שהדיבור האין סופי הזה הוא כי אתם חיים בחברה כזו, הילדים שומעים את הדיבורים בבית ומדברים גם בחברה- ילדה שכבר קונים לה כל מה שכסף יכול לקנות רוצה בדיוק את מה שלא קנו לה, די ברור....

 

[nutmeg]

דרך נוספת

היא לענות בנחת ובאופן עקבי את עמדתך לגבי מה שהיא מבקשת "למה לנו אין ג'יפ?" כי אבא ואני לא רואים צורך באוטו כזה. אנחנו לא טיפוסים של טיולי שטח והג'יפ זולל המון דלק - עד כדי כך שבבתי החרושת שמייצרים מכוניות כאלה כבר שוקלים להפסיק לייצר אותם כי יש משבר דלק בעולם. שמעת משהו על משבר הדלק? (ופה את יכולה להכניס משפט או שניים שיחבר אותה למציאות ויספר לה משהו על העולם וגם יחבר אותה למערכת הערכים שלכם לגבי מה שקורה בו) הפואנטה היא שהיא צריכה לשמוע את הסיבות לשיקולים שלך ולא סתם "לא" או "בסדר" או עצבים על זה שהיא לא מבינה. מאיפה שתבין אם לא סיפרת לה?

 

[פרפרי אהבה]

האמת שלדעתי זה שילוב של גם השפעת

הסביבה וגם העובדה שלילדים יש הכל והילדים מתרגלים לקבל כל מה שרוצים מתי ואיך שהם רוצים וזאת טעות לדעתי. יאמר לזכות הוריי (ואתם יודעים שאין הרבה כאלה) שהם חינכו אותי מגיל מאוד צעיר שכסף לא גדל על עצים וצריך לעבוד קשה וקיבלתי את מוסר העבודה מגיל צעיר, כך שבגיל 11-12 כבר עשיתי בייביסיטר כל שבוע, בתור נערה בתיכון עבדתי המון ואחרי הצבא עבדתי ללא הפסקה בכלל. את צריכה להזכיר לה שהיא לא נערה מסכנה, ושאי אפשר לתת ולקנות הכל ומצד שני- גם להפסיק לקנות לה כל מה שהיא רוצה, לא כל מה שהם רוצים הם חייבים לקבל, בטוחה שאת לא מקבלת כל מה שאת רוצה.

 

[little baker]

לא פשוט אבל אפשרי, מילת המפתח "גבולות"

קודם כל, ללמוד להגיד את המילה "לא" בלי יסורי מצפון. שנית להיות עקבית ולא להכנע לבכי ומניפולציות, היא בת 9 והיא גרה בבית שלך שאת מחליטה בו את החוקים. דוגמאות: כשיוצאים לסיבוב אז קונים רק דבר אחד ובמגבלת סכום מתוכננת מראש. הילדים יודעים שכל אחד מקבל פריט אחד בלבד ואם זה יקר אז פשוט אומרים להם ת'אמת, זה יקר וחבל על הכסף. אנחנו מנויים בבריכה והולכים כל יום, אם הייתי קונה כל יום גלידות וארטיקים ואוכל בבריכה, הייתי מגיעה להוצאה של לפחות 20-25 ש"ח לילד (ויש לי ארבעה...), לכן הילדים יודעים שאצלנו קונים רק ביום שבת ובכל יום אנחנו מכינים בבית מה שהם רוצים. לגבי למה אחרים קונים אז הבהרה שכל אחד עושה מה שמתאים להם. ביום חמישי שעבר הקטנה ביקשה גלידה אז הקטן תיקן אותה והזכיר לה איזה יום היום. גם אצלינו ביישוב הרבה גרים בבתים פרטיים (עם מדרגות כמו שהילדים קוראים לזה). אני פשוט מסבירה שזה הבית שלהם ואנחנו גרים בבית אחר, כמו שיש אנשים גבוהים/נמוכים/שונים. ד.א. לגבי שכחה את הכסף בבית, אין בעיה, תלווי לה ותעמדי על כך שתחזיר לך ולא, לא תלווי לה שוב. אל תשכחי שאלה ה"מלחמות הקטנות" בעוד 4-5 שנים תצטרכי להתמודד עם שעת חזרה מבילויים, אלכוהול ועוד נושאים רבים יותר מסובכים כך שעניין הגבולות חשוב כדי שלא תהיה לך בעייה בהמשך.