ילדה בת 9 ביישנית

[ניירובי]

ילדה בת 9 ביישנית

אני שואלת בשביל חברה שיש לה ילדה בת 9 מאד מאד מאד ביישנית האם יש לכם טיפים להתגברות או לעזרה? אני אשמח להעביר אליה תודה

 

[פלגיה]

אין כאן נוסחאות קסם

זה אחד משנים - אן שהבישנות תלויה בגיל, ואז היא תתבגר ויעבור לה, או שהיא תלויה באישיות שלה. בכל מקרה - לדחוף אותה "החוצה" בכוח לא יעזור ורק יגרום לה להשתבלל יותר בתוך עצמה. מאוד חשוב לגבות את הבישנות שלה. לא לומר "איזו ביישנית את" אלא להסביר כלפי אחרים "היא קצת מתבישת". בכלל לא להשתמש בכינוי "ביישנית" כי הוא מאוד מקבע דימוי. עדיף לומר שהיא "לפעמים מתביישת", ולשים דגש על הפעמים שלא.

 

[דנה5555]

מסכימה איתך.

אני מאמינה שביישנות בגיל 9 היא עניין של אישיות. מה שכן..ניתן לחזק את הדימוי העצמי ולהעלות את הבטחון העצמי באמצעות חוגי ספורט,במקרה שלה ריקוד יכול להתאים. סביר להניח שהדבר יאפשר לאותה ילדה "להפתח" ולהיראות פחות "מתביישת".

 

[פלגיה]

ילדה בישנית תתבייש גם בחוג ריקוד

לא רק בהופעת סוף השנה מול ההורים. גם בהשתתפות בחוג עצמו. ואת זה אני אומרת מניסיון.

 

[ע ל ו מ ה]

לא ברור מה זה בדיוק "ביישנית"

אם מדובר על חוסר בטחון עצמי, כדאי לבחון את כמות הזמן אחד-על-אחד שהיא מקבלת מהוריה.

 

[דנה5555]

את חושבת שחוסר בטחון עצמי

נובע מתשומת הלב שהיא מקבלת מהוריה??

 

[ע ל ו מ ה]

בואי נגד שזה הגורם מספר אחת

לא סתם תשומת לב, רצוי תשומת לב חיובית, אבל באופן כללי מי שממלא אותנו באנרגיות נכונות הם הורינו, ובידיהם היכולות לעזור לנו כשקשה. מצב של חוסר בטחון הוא לא סתם מצב אקוטי, הוא מצב שצריך לתקן לאורך זמן. שימי לב שלא האשמתי אלא פשוט הצעתי לבחון את כמות הזמן אחד-על-אחד. לא הארכתי בדבריי. רצוי בעצם לבחון דברים נוספים, כמו מצב הרוח בו ההורים נמצאים כשהם בבית / עם הילדה. כמות החיזוקים החיוביים שהילדה מקבלת מהם לעומת כמות הכעס. לפעמים מצב נפשי של הורים, בלי קשר לילדים (כלומר, כעס על הבוס או פחד ממצב כלכלי) יכול להנחית בטחון עצמי של ילדים, פשוט כי הם חיים בבית בו הבטחון מתערער - העקביות מתמוססת כי על פעולה שהילדה עושה לפעמים היא מקבלת חיוך ולפעמים כעס, כתלות במצב הרוח של ההורה ולא במעשה שלה. יש כמובן הרבה מאד גורמים, אבל ללא ספק הקדשת עוד זמן, העלאת מאזן החיזוקים החיוביים עפ"נ השליליים, ושמירת מצבי הרוח החיצוניים (עבודה, בנק, וכו') מחוץ לבית, הם הכלים ההוריים להרמת בטחון עצמי.

 

[פלגיה]

אני מבדילה בין ביישנות לחוסר ביטחון

יכולה להיות ילדה בעלת ביטחון עצמי, המכירה בכוחותיה ויכולותיה, ועדין מתביישת בפני אנשים זרים או מבוגרים בעלי סמכות.

 

[צימעס]

יש לי "בישנית" כזאת,

לא נראה לי שהבעיה היא בזמן שהיא מקבלת מאיתנו. או אחרת - לא נראה לי שיש פערים גדולים בזמן שמקבל מאיתנו כל אחד מהילדים.

 

[ע ל ו מ ה]

מן הסתם יש הבדלים באיכות הזמנים

וללא ספק שיש הבדל בתנאי הגידול. הגדול היה לבד ואז פתאום הופיע לו עוד אח. השני כבר גדל בבית עם אח ואז פתאום הופיע לו עוד אח והוא הפך סנדוויץ. השלישי כבר נכנס למשפחה שלמה ואז או גדל כנסיך הכתר או שאחריו הגיע עוד אח. משמע שממילא כל אחד גדל בתנאים שונים ואין במשפט שלך כדי לסתור את נכונות דבריי. (כמובן שמה שכתבתי יכול גם להיכתב בלשון נקבה - אחות - ויכול להתאים לכל כמות ילדים במשפחה).

 

[פלגיה]

אבל מה שבתבת

לא תופס במקרה שמדובר בתאומים

 

[ע ל ו מ ה]

../images/Emo13.gif אפילו שם כן, לפעמים...

אם יש הבדלים במינים, אם להורים היה חשוב מין הילוד, אם אחד יותר יפה... אבל זה לא ממש חשוב. כמובן שיש מרכיב של אופי. מה שכתבתי לא היה "הילדה ביישנית כי לא הקדישו לה זמן". כתבתי שכדאי לבחון את הזמן שהיא מקבלת מהוריה. כלומר, להתאים אותו לצרכיה, שעשויים להיות שונים משל אחיה. אולי בגלל אופיה, אולי בגלל טראומות שעברה, אולי כי אכן מקדישים לה פחות כי חושבים שאינה זקוקה או שאינה "דורשת". ובכל מקרה אין לנו ההורים יותר מדי כלים להתמודדות. אנחנו לא יכולים לתקן את העולם. אנחנו יכולים רק לתקן את דרכינו. אז ראוי אכן לבחון את הקשר שלנו אם הילד כדי לראות איפה אנחנו יכולים לשפר. והשיפורים הם בד"כ בתשומת הלב המוקדשת, בהפחתת הכעסים המופנים כלפי הילד, וכו'.

 

[קוקי25]

בישנות- תכונה מולדת

מסכימה עם פלגיה שאין נוסחאות קסם. יש מחקרים על טמפרמנט ( כך לימדו אותי באוניברסיטה) המצביעים על כך שבישנות היא תכונה מולדת. עם השנים היא יכולה להשתנות. מנסיוני, כילדה בישנית, אכן חל שינוי משמעותי, אם כי התכונה לא נעלמת לגמרי. אצלי הבישנות התבטאה בעיקר כלפי אנשים זרים ובמקומות חדשים.

 

[ליאת +]

סביבה תומכת

מסכימה איתך לגבי היותה של ביישנות מולדת כלל לא נראה לי קשור לתשומת לב מצד ההורים. אני חושבת שההורים יכולים לעזור בכך שיתנו לילד או לילדה סביבה תומכת. לא ישלחו אותה לחוגים שהיא לא מעונינת בהם, יעזרו לה במקומות שבהם היא מבקשת עזרה ובשאר הזמן יקבלו אותה כפי שהיא. אז היא לא הילדה שתעמוד בליל הסדר ותתעקש שעכשיו כולם יראו אותה שרה ורוקדת... ככל שההורים יפרדו מהפנטזיה על ילדה כזו ויקבלו את הילדה שלהם כך יקל לה והיא גם תיפתח יותר. ההורים יכולים גם להדגים לילדה מיומנויות חברתיות ולעזור לה בכך. נניח שיש אצל ההורים חברים או קרובי משפחה. הילדה נכנסת לחדר. ההורים יכולים למקד את הזרקור אליה- הנה מיכל נכנסה, בואי תספרי לכולם על בית הספר שלך...סיטואציה שבה כל ביישן רוצה רק לקבור את עצמו..הילדה שותקת או מגמגמת משהו ונמלטת מהחדר. לחלופין ההורים יכולים לא להתיחס אליה באופן מובלט כשהיא מצטרפת ותוך כדי השיחה להפנות אליה שאלה בנושא שהם יודעים שיהיה לה קל איתו (מיכל, איך קוראים לסרט ההוא שראינו?) וככה לשלב אותה. ככל שיהיו לה יותר חוויות חיוביות אני מאמינה שיהיה לה יותר קל. אגב- סיכוי טוב שגם אחד מההורים שלה ביישן או היה כזה בצעירותו.