ילדה בעלת 1000 פרצופים...
לפני כשנה בערך, אמרתי לרופא המטפל של הגוזל, שאני לא מכירה אותה, שכשהיא בהתקפה היא אפילו לא נראית כמו הבת שלי, יש לה רוע בעיניים. המטפלת שלה אמרה לי את אותו הדבר (בערך...( אתמול בטלפון) שאי אפשר לדעת איזו ילדה נפגוש היום. סוף כל סוף מישהו ראה את מה שאני ראיתי. ובכן חברים יקרים, ההורים היו, הביקור הוגדר כהצלחה! הגוזל התקשרה אלי שעה אח"כ ואמרה לי "קודם כל תדעי שאני עדיין לא מדברת איתך, רק רציתי להגיד תודה על כל הדברים ששלחת לי". אחרי שעה נוספת, שוב הגוזל בטלפון "רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך ולא יודעת איך את ממשיכה לבוא אלי ולשלוח לי דברים אחרי כל מה שאמרתי לך" אחרי שעה נוספת, טלפון " אמא,תוכלי לבוא לראות אותי מחר...." אז בטח! יום ראשון הייתי, והיה נחמד מאוד. יום שני - יום ניסיון והכרות בפנימייה גם הוגדר כהצלחה והגוזל תוזמן ליום היכרות נוסף עד להחלטה (2 מקומות לשנה הבאה 6 מועמדות). יום שני אחה"צ - פגישה ראשונה של קבוצת תמיכת הורית, להורי ילדי המחלקה. פעם ראשונה בחיי (למרות אשפוזים קודמים) שדיברתי עם הורים לילדים עם אותם הבעיות (או כמעט) כמו של הגוזל. סוף כל סוף אפשר להסתכל על מישהו, לדבר איתו, ולדעת שהוא באמת באמת מבין אותך ולא רק מרחם עליך או חושב שהוא מבין. סיפרתי עליכם. שאלו אותי מי התמיכה שלך, הרי המשפחה בצפון, בן הזוג עזב...? אז סיפרתי עליכם. אתם התמיכה שלי. היום לקחתי לי אחה"צ חופשיים... הודעתי לגוזל שאני לא מגיעה (היא נורא רצתה שאבוא דוקא היום. כששאלתי למה דוקא היום אמרה שהיא צריכה את הסלולרי שלי כדי לדבר עם חברה...), הודעתי גם בעבודה השניה שאני היום לא אגיע. אני בחופש ! שוב, תודה רבה לכולכם, אוהבת.
לפני כשנה בערך, אמרתי לרופא המטפל של הגוזל, שאני לא מכירה אותה, שכשהיא בהתקפה היא אפילו לא נראית כמו הבת שלי, יש לה רוע בעיניים. המטפלת שלה אמרה לי את אותו הדבר (בערך...( אתמול בטלפון) שאי אפשר לדעת איזו ילדה נפגוש היום. סוף כל סוף מישהו ראה את מה שאני ראיתי. ובכן חברים יקרים, ההורים היו, הביקור הוגדר כהצלחה! הגוזל התקשרה אלי שעה אח"כ ואמרה לי "קודם כל תדעי שאני עדיין לא מדברת איתך, רק רציתי להגיד תודה על כל הדברים ששלחת לי". אחרי שעה נוספת, שוב הגוזל בטלפון "רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך ולא יודעת איך את ממשיכה לבוא אלי ולשלוח לי דברים אחרי כל מה שאמרתי לך" אחרי שעה נוספת, טלפון " אמא,תוכלי לבוא לראות אותי מחר...." אז בטח! יום ראשון הייתי, והיה נחמד מאוד. יום שני - יום ניסיון והכרות בפנימייה גם הוגדר כהצלחה והגוזל תוזמן ליום היכרות נוסף עד להחלטה (2 מקומות לשנה הבאה 6 מועמדות). יום שני אחה"צ - פגישה ראשונה של קבוצת תמיכת הורית, להורי ילדי המחלקה. פעם ראשונה בחיי (למרות אשפוזים קודמים) שדיברתי עם הורים לילדים עם אותם הבעיות (או כמעט) כמו של הגוזל. סוף כל סוף אפשר להסתכל על מישהו, לדבר איתו, ולדעת שהוא באמת באמת מבין אותך ולא רק מרחם עליך או חושב שהוא מבין. סיפרתי עליכם. שאלו אותי מי התמיכה שלך, הרי המשפחה בצפון, בן הזוג עזב...? אז סיפרתי עליכם. אתם התמיכה שלי. היום לקחתי לי אחה"צ חופשיים... הודעתי לגוזל שאני לא מגיעה (היא נורא רצתה שאבוא דוקא היום. כששאלתי למה דוקא היום אמרה שהיא צריכה את הסלולרי שלי כדי לדבר עם חברה...), הודעתי גם בעבודה השניה שאני היום לא אגיע. אני בחופש ! שוב, תודה רבה לכולכם, אוהבת.
