ילדה בודדה
שלום,
ביתי בת ה 9.5,ילדה דיי בודדה. אנחנו גרים בקיבוץ שבו שכבת הילדים מאוד קטנה ובכלל בנות בגילה יש עוד שתיים.הילדה מאז גיל מאוד צעיר היו לה קשיי פרידה מההורים והדבר הלך והתעצם לקראת כיתה א' עד שממש שבועות שלמים לא הלכה לבי"ס.
כיום היא הולכת לב"יס (_כיתה ד') אך איננה מחוברת חברתית לילדות הכיתה,למעט במשחקי כדור קבוצתיים שמשחקים בהפסקה.
לילדה חברה אחת שגרה בקיבוץ עד כיתה א' וכיום היא באה לבקר את אחד מהוריה פעם בשבוע בקיבוץ ואז (לא תמיד) ילדתי מסכימה להיפגש איתה ודיי נחמד לה
היא לא מעוניינת להביא חברים הבייתה או להיפגש עימם אחה"צ.היא הולכת ארבע פעמים בשבוע לחוגים בקיבוץ.פעמיים לטניס ופעמיים לכדורעף.
באופן כללי היא ילדה לא חברותית, גם כשרוצים לשחק איתה ,אם זה לא משחקי כדור ,היא לא רוצה. היא משחקת הרבה עם אחיה הגדול בן ה 13 שיש לו הפרעת קשב וגם לו אין חברים,אך לצערי לא מרצון ,אלא מדחייה חברתית של קבוצת בני גילו,לצערי הרב.
לא אחת הצעתי לה להזמין חברות אליה ולעשות איתן משהו מעניין בתיווכי,אך היא לא מעוניינת. בעבר ניסו מעט להתקרב אליה בנות,אך היא דחתה אותן ומאז הן לא מנסות יותר.
על פניו נראה שפשוט מספיק לה מה שיש לה בשעות ביה"ס, אך הדבר נראה לי מאוד מוזר.כשאני מציעה לה להזמין אז היא אומרת כל הזמן משעמם לי לשחק איתן ,אבל היא כל הזמן מבקשת לשחק איתי.היא ממש מעדיפה לבלות איתי ועם בעלי על פני כל בילוי עם קבוצת ילדים.גם אם באים אילנו אורחים בני גילה היא מעדיפה לראות טלוויזיה ולא מתייחסת אליהם.
עד כמה שניסיתי לבדוק איתה,היא לא עברה טראומה כלשהי. לקחתי אותה לא פעם לטיפולים רגשיים,אך היא לא ממש משתפת פעולה. היא מבקשת שאשאר בחדר הטיפולים ועסוקה בי.עד שפשוט חשתי שאין תועלת והפסקתי את הטיפולים. פעם אחת פסיכולוג ילדים לאחר חצי פגישה הציעה שאולי היא בדכאון ילדות והציעה לשלוח אותה לפסיכיאטר. כמובן שדחיתי זאת על הסף,כי היא לא נראית בדכאון.אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת מה עובר עליה. היא לא חייכנית גדולה,יש לה התקפי זעם קצרים. אני ממש עצובה ממה שעובר עליה. בעוד שכל הילדים משכבות גיל שונות משחקים ביחד בחוץ,היא מול הטלוויזיה. האם יש דרך לאבחן אותה מחוץ לפגישה עם פסיכולוג ?
תודה
שלום,
ביתי בת ה 9.5,ילדה דיי בודדה. אנחנו גרים בקיבוץ שבו שכבת הילדים מאוד קטנה ובכלל בנות בגילה יש עוד שתיים.הילדה מאז גיל מאוד צעיר היו לה קשיי פרידה מההורים והדבר הלך והתעצם לקראת כיתה א' עד שממש שבועות שלמים לא הלכה לבי"ס.
כיום היא הולכת לב"יס (_כיתה ד') אך איננה מחוברת חברתית לילדות הכיתה,למעט במשחקי כדור קבוצתיים שמשחקים בהפסקה.
לילדה חברה אחת שגרה בקיבוץ עד כיתה א' וכיום היא באה לבקר את אחד מהוריה פעם בשבוע בקיבוץ ואז (לא תמיד) ילדתי מסכימה להיפגש איתה ודיי נחמד לה
היא לא מעוניינת להביא חברים הבייתה או להיפגש עימם אחה"צ.היא הולכת ארבע פעמים בשבוע לחוגים בקיבוץ.פעמיים לטניס ופעמיים לכדורעף.
באופן כללי היא ילדה לא חברותית, גם כשרוצים לשחק איתה ,אם זה לא משחקי כדור ,היא לא רוצה. היא משחקת הרבה עם אחיה הגדול בן ה 13 שיש לו הפרעת קשב וגם לו אין חברים,אך לצערי לא מרצון ,אלא מדחייה חברתית של קבוצת בני גילו,לצערי הרב.
לא אחת הצעתי לה להזמין חברות אליה ולעשות איתן משהו מעניין בתיווכי,אך היא לא מעוניינת. בעבר ניסו מעט להתקרב אליה בנות,אך היא דחתה אותן ומאז הן לא מנסות יותר.
על פניו נראה שפשוט מספיק לה מה שיש לה בשעות ביה"ס, אך הדבר נראה לי מאוד מוזר.כשאני מציעה לה להזמין אז היא אומרת כל הזמן משעמם לי לשחק איתן ,אבל היא כל הזמן מבקשת לשחק איתי.היא ממש מעדיפה לבלות איתי ועם בעלי על פני כל בילוי עם קבוצת ילדים.גם אם באים אילנו אורחים בני גילה היא מעדיפה לראות טלוויזיה ולא מתייחסת אליהם.
עד כמה שניסיתי לבדוק איתה,היא לא עברה טראומה כלשהי. לקחתי אותה לא פעם לטיפולים רגשיים,אך היא לא ממש משתפת פעולה. היא מבקשת שאשאר בחדר הטיפולים ועסוקה בי.עד שפשוט חשתי שאין תועלת והפסקתי את הטיפולים. פעם אחת פסיכולוג ילדים לאחר חצי פגישה הציעה שאולי היא בדכאון ילדות והציעה לשלוח אותה לפסיכיאטר. כמובן שדחיתי זאת על הסף,כי היא לא נראית בדכאון.אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת מה עובר עליה. היא לא חייכנית גדולה,יש לה התקפי זעם קצרים. אני ממש עצובה ממה שעובר עליה. בעוד שכל הילדים משכבות גיל שונות משחקים ביחד בחוץ,היא מול הטלוויזיה. האם יש דרך לאבחן אותה מחוץ לפגישה עם פסיכולוג ?
תודה