יישום הסכמה מספר 2
בדיקה: לדמיין שכו-לם אוהבים אותי מרעיפים עלי שבחים וחושבים עלי דברים מחמיאים ביותר. אחר כך לדמיין שכו-לם שונאים אותי מרעיפים עלי תלונות וחושבים עלי דברים איומים. הפער בין הרגשות שהרגשתי בין שני המצבים, הוא המידה שבה אני לוקח דברים באופן אישי. בדיקת הבדיקה: עשה את אותו תרגיל דו-שלבי על אדם אחר שאיננו קרוב אליך ושאיננו דומה לך כל כך. הפער בין מה שהרגשת בתרגיל עם עצמך לעומת מה שהרגשת בתרגיל עם האדם האחר הוא המידה שבה הבדיקה הראשונה לא תקפה בעבורך. לקיחת דברים באופן אישי? לקיחת דברים אופן אישי היא פשוט שגיאה בתפיסת המציאות. אתם מוזמנים להציץ בהודעת המנהל של הפורום הזה למשל. לקיחת דברים באופן אישי היא שגיאה שנושאת עמה תוצאות מכאיבות. שלא לצורך. הרי זה אפילו לא קשור אלינו. לא? להפסיק לקחת באופן אישי: פשוט לתקן את השגיאה שלנו בתפיסת המציאות. דימויים או תרגילים מתקנים, למשל: 1) להתמקד באדם שמכירים או שלא מכירים (פיסית ברחוב, או אפילו ברגע זה - בדמיון) לזכור שהוא "כוכב" הסרט שלו, שהוא חווה דרמה (או טרגדיה, או קומדיה) שהוא במרכזה. 2) לזכור שאף אדם איננו מכיר אותנו כפי שאנחנו באמת, אלא רק כפי שהוא צייר לעצמו במשך תקופת ההכרות איתנו. ושאם מדובר במישהו שאיננו חבר טוב, הוא לא השקיע יותר מדי בציור... אפילו אנחנו לא מכירים את עצמנו בצורה מושלמת. 3) להתמקד בכך שכאשר עלה נופל לידנו במקרה, או כאשר אדם מטיח בנו דברים מסויימים, בשני המקרים זה לא אישי... אמנם אותו אדם מכוון אלינו באופן קצת יותר ספציפי מהעלה (שלא התכוון אולי ליפול דווקא לידנו), אבל עדיין, אותו אדם מוגבל בתפיסתו ובמחשבותיו ובראייתו...
בדיקה: לדמיין שכו-לם אוהבים אותי מרעיפים עלי שבחים וחושבים עלי דברים מחמיאים ביותר. אחר כך לדמיין שכו-לם שונאים אותי מרעיפים עלי תלונות וחושבים עלי דברים איומים. הפער בין הרגשות שהרגשתי בין שני המצבים, הוא המידה שבה אני לוקח דברים באופן אישי. בדיקת הבדיקה: עשה את אותו תרגיל דו-שלבי על אדם אחר שאיננו קרוב אליך ושאיננו דומה לך כל כך. הפער בין מה שהרגשת בתרגיל עם עצמך לעומת מה שהרגשת בתרגיל עם האדם האחר הוא המידה שבה הבדיקה הראשונה לא תקפה בעבורך. לקיחת דברים באופן אישי? לקיחת דברים אופן אישי היא פשוט שגיאה בתפיסת המציאות. אתם מוזמנים להציץ בהודעת המנהל של הפורום הזה למשל. לקיחת דברים באופן אישי היא שגיאה שנושאת עמה תוצאות מכאיבות. שלא לצורך. הרי זה אפילו לא קשור אלינו. לא? להפסיק לקחת באופן אישי: פשוט לתקן את השגיאה שלנו בתפיסת המציאות. דימויים או תרגילים מתקנים, למשל: 1) להתמקד באדם שמכירים או שלא מכירים (פיסית ברחוב, או אפילו ברגע זה - בדמיון) לזכור שהוא "כוכב" הסרט שלו, שהוא חווה דרמה (או טרגדיה, או קומדיה) שהוא במרכזה. 2) לזכור שאף אדם איננו מכיר אותנו כפי שאנחנו באמת, אלא רק כפי שהוא צייר לעצמו במשך תקופת ההכרות איתנו. ושאם מדובר במישהו שאיננו חבר טוב, הוא לא השקיע יותר מדי בציור... אפילו אנחנו לא מכירים את עצמנו בצורה מושלמת. 3) להתמקד בכך שכאשר עלה נופל לידנו במקרה, או כאשר אדם מטיח בנו דברים מסויימים, בשני המקרים זה לא אישי... אמנם אותו אדם מכוון אלינו באופן קצת יותר ספציפי מהעלה (שלא התכוון אולי ליפול דווקא לידנו), אבל עדיין, אותו אדם מוגבל בתפיסתו ובמחשבותיו ובראייתו...