ייעוץ
שלום, אני לא רוצה לחשוף את שמי. אני בת 19, כרגע בצבא. הפז"מ שלי הוא מעל שנה כבר. ויש לי בעיה אחת שמטרידה אותי מפעם לפעם. אין לי חברים, ואני לא מבינה למה, הגעתי למסקנה שיכול להיות 99% שזה בגללי. אבל אני צריכה דעה נוספת. אני אדם לא ביישן, ודי חברותי, אעזור לכל זר, אגיד שלום ואפילו אפתח שיחה איתו. אני מכירה את כל הבנות בבניין שלי , ליד 14 בנות, אבל שומדבר לא מתקדם. ייזמתי איתן שיחה מפעם לפעם, עזרתי להן לא פעם אחת,הייתי איתן בפעילות חברתית במסגרת צבאית,אני רואה אותן כל יום, אבל זה נראה שאין להן שום עניין בלפתח איתי קשר חברות מעבר מסגרת הצבאית או מעבר לנושאים סתמיים. לא חושבת שזאת מסגרת העבודה, אני אכן אדם אחראי עם מוסר עבודה מאוד גבוהה, ככה לפי הבוסים שלי, ואני מסכימה עם זה. אז אני לא שטותית בעבודה ומתרשלת בה כדי לבלות עם בנות. לפי דעתי אפשר לעבוד וגם שיהיה קשר חברות בעבודה. אבל למרות כל הניסיונות שלי, באמת הרבים, איכשהו לעבור מחסום עם חלק מהבנות ולהיות איכשהו שייכת ולחלוק מחשבות,צחוקים,זמן וחוויות, לא מצליח. בסופו של דבר אני באה לעבודה ב7 וחצי מתחילה לעבוד, אוכלת, מתעסקת עם מכשולים בעבודה וחוזרת הבייתה וככה עד עכשיו. זה נהיה כ"כ מביך שאפילו האדם שאני עובדת איתו אומר לי "אין לך חברות?" לפעמים אני משכנעת את עצמי, לא צריך חברות, גם ככה לא הסתדרת עם בנות כשהיית חברה של מישהי, הכי חשוב חבר שלי, אני והמשפחה. אבל לפעמים זה מתערער כשזה פשוט פוגע לי בפנים. שאני רואה את אותן בנות מסתובבות עם חברים/חברות שלהם זה עושה משהו בלב, או שאני רואה בנות אחרות עם החבורה הקטנה שלהן והלאה. זה אכן צובט לי בלב, ואני מרגישה לא שייכת. לא אמרתי לאף אחד בעבודה, כי אני לא רוצה להפגין חולשה או חוסר אונים. מצד שני, אני אדם שאוהב את השקט שלו בבית. אני לא יכולה אחרי עבודה מתישה לצאת ולרקוד ולבלות ואחרי זה לראות טיוי וללמוד ואחרי זה לישון. אני מגיע מהעבודה, זהו אני מתנתקת , אני עייפה ואני רוצה את השקט שלי, ואני אוהבת את זה. אבל טוב מפעם לפעם וגם רוצה לצאת, לבלות. וזה לא רק לצאת, זה גם לדבר עם מישהו שהוא אותו סוג מין ולחלוק איתו חוויות ומחשבות. אני האמת לא מתחברת לחבורות שכל היום תקועות בתחת של השניה, כי לכל אחד יש את החיים שלו ואת הבעיות שלו. אך עדיין אפשר להיות עם חברים. עם כל זה, אני מרגישה פריק חברותי, וזה מדי פעם מצער אותי, אני מרגישה כאילו אני חייזר בינהן.. האם יש עוד אנשים כאלו? תודה מראש לכל התגובות.
שלום, אני לא רוצה לחשוף את שמי. אני בת 19, כרגע בצבא. הפז"מ שלי הוא מעל שנה כבר. ויש לי בעיה אחת שמטרידה אותי מפעם לפעם. אין לי חברים, ואני לא מבינה למה, הגעתי למסקנה שיכול להיות 99% שזה בגללי. אבל אני צריכה דעה נוספת. אני אדם לא ביישן, ודי חברותי, אעזור לכל זר, אגיד שלום ואפילו אפתח שיחה איתו. אני מכירה את כל הבנות בבניין שלי , ליד 14 בנות, אבל שומדבר לא מתקדם. ייזמתי איתן שיחה מפעם לפעם, עזרתי להן לא פעם אחת,הייתי איתן בפעילות חברתית במסגרת צבאית,אני רואה אותן כל יום, אבל זה נראה שאין להן שום עניין בלפתח איתי קשר חברות מעבר מסגרת הצבאית או מעבר לנושאים סתמיים. לא חושבת שזאת מסגרת העבודה, אני אכן אדם אחראי עם מוסר עבודה מאוד גבוהה, ככה לפי הבוסים שלי, ואני מסכימה עם זה. אז אני לא שטותית בעבודה ומתרשלת בה כדי לבלות עם בנות. לפי דעתי אפשר לעבוד וגם שיהיה קשר חברות בעבודה. אבל למרות כל הניסיונות שלי, באמת הרבים, איכשהו לעבור מחסום עם חלק מהבנות ולהיות איכשהו שייכת ולחלוק מחשבות,צחוקים,זמן וחוויות, לא מצליח. בסופו של דבר אני באה לעבודה ב7 וחצי מתחילה לעבוד, אוכלת, מתעסקת עם מכשולים בעבודה וחוזרת הבייתה וככה עד עכשיו. זה נהיה כ"כ מביך שאפילו האדם שאני עובדת איתו אומר לי "אין לך חברות?" לפעמים אני משכנעת את עצמי, לא צריך חברות, גם ככה לא הסתדרת עם בנות כשהיית חברה של מישהי, הכי חשוב חבר שלי, אני והמשפחה. אבל לפעמים זה מתערער כשזה פשוט פוגע לי בפנים. שאני רואה את אותן בנות מסתובבות עם חברים/חברות שלהם זה עושה משהו בלב, או שאני רואה בנות אחרות עם החבורה הקטנה שלהן והלאה. זה אכן צובט לי בלב, ואני מרגישה לא שייכת. לא אמרתי לאף אחד בעבודה, כי אני לא רוצה להפגין חולשה או חוסר אונים. מצד שני, אני אדם שאוהב את השקט שלו בבית. אני לא יכולה אחרי עבודה מתישה לצאת ולרקוד ולבלות ואחרי זה לראות טיוי וללמוד ואחרי זה לישון. אני מגיע מהעבודה, זהו אני מתנתקת , אני עייפה ואני רוצה את השקט שלי, ואני אוהבת את זה. אבל טוב מפעם לפעם וגם רוצה לצאת, לבלות. וזה לא רק לצאת, זה גם לדבר עם מישהו שהוא אותו סוג מין ולחלוק איתו חוויות ומחשבות. אני האמת לא מתחברת לחבורות שכל היום תקועות בתחת של השניה, כי לכל אחד יש את החיים שלו ואת הבעיות שלו. אך עדיין אפשר להיות עם חברים. עם כל זה, אני מרגישה פריק חברותי, וזה מדי פעם מצער אותי, אני מרגישה כאילו אני חייזר בינהן.. האם יש עוד אנשים כאלו? תודה מראש לכל התגובות.