ייעוץ חינוכי ל-ADHD

[orna100]

מציאת מסגרת לימודית

שלום לכל חברי הפורום, אני חדשה בפורום (אבל לא ב"בעייה"). יש לי ילד בן 8 וחצי שסובל מחוסר וויסות, שמתבטא בהפרעת קשב חוסר שקט מוטורי, וחרדות. עיקר הבעיה היא בבית הספר, למרות שהוא במסגרת קטנה (חינוך רגיל). קשה לו לשבת במקום לאורך זמן, ולמורים אין אפשרות ויכולת להתמודד איתו. הוא ילד טוב ולא אלים, אך בכל זאת לא מסתדרים איתו. הבעיה החמורה ביותר היא בתחום החברתי- הוא לא מצליח להתחבר לחברי כיתתו, ובהפסקות הוא מסתובב לבד. למרות נסיון מצדם של הילדים לתקשר איתו. כיום הוא מטופל בריטלין (10 מ"ג פעמיים ביום) וזה עוזר לו להתרכז בכיתה. בנוסף הוא מקבל טיפול רגשי שמנסה לעזור לו להתגבר על החרדות הקשות. אני שוקלת להעביר אותו למסגרת של חינוך מיוחד מחוסר האונים שאני חשה מהחינוך הרגיל. אשמח לשמוע מנסיון של אחרים, הצעות בעד ונגד הצעד הזה. ומוסדות מומלצים באזור חיפה והצפון. תודה רבה, אורנה.

 

[zivadina]

ייעוץ חינוכי ל-ADHD

משבוע זה תצטרף לצוות היועצים הקבוע של הפורום עינת הרף-כשדאי, פסיכולוגית בהתמחות התפתותית לגילאי 0-9. עינת עוסקת בבעיות מוכנות ובשלות בגיל הרך ובהפרעות בתקשורת. היא עובדת במכון לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז בת"א ובמכון להתפתחות הילד בכפר סבא. דפנה זילבר, שמר ארזי ויעל שרון ייעצו בפורום שלנו בכל יום ד´ בשעות 22:30- 24:00 בנושאי עזרה לתלמידים עם הפרעות קשב במסגרת בית הספר. דפנה זילבר היא בעלת תואר M.A בחינוך מיוחד העוסקת בפיתוח דרכי הוראה והתאמתן לילדים עם הפרעות קשב ולקויות למידה. שמר ארזי הוא בעל תואר M.A בחינוך מיוחד אשר מטפל בגישת הפיתוח התפיסתי, perceptual development ומנהל את "מרכז העצמה למתבגר" בתיכון עירוני י"א בתל אביב. יעל שרון היא בעלת תואר M.A אשר מטפלת בהבעה ויצירה בגישה התנהגותית-קוגניטיבית בילדים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות. יעל שרון משמשת כמדריכה ארצית בתחום הבעה ויצירה מטעם משרד החינוך וכרכזת שעות חינוך מיוחד במתי"א רמלה, גזר ובאר-יעקב. בנוסף, היא מדריכה בפרויקט "עוצמה" של אוניברסיטת תל אביב, אשר מתמקד בילדים עם בעיות התנהגות ואלימות. ארבעתם יענו על שאלות בתחומים הבאים: א. התאמת דרכי הוראה לילד עם הפרעות קשב. ב. טיפולים לויסות התנהגות לגיל הרך ולגילאי בית הספר. ג. בניית מערך תמיכה רב מימדי לילדנו. ד. בעיות תקשורת ה. מוכנות ובשלות לכתה א' ניתן להוסיף שאלות להודעה זו על ידי לחיצה על "הוספת תגובה". תודה ליועצינו על התרומה מזמנם, ותודה לגולשים על השתתפותם הפעילה.

 

[אמא ושוב אמא]

אני מבולבלת - מבקשת סדר

בני בן ה-7 אובחן כסובל מבעית קשב וריכוז. מקבל ריטלין קצר טווח. כעת הוא לומד בכיתה א'. התגלו קשיים בקריאה - עדיין לא רכש את הקריאה. הוא עומד להתחיל שיעורים בהוראה מתקנת. בנוסף עומד לעבור אבחון פסיכודידקטי. עכשיו אני שומעת שיש להעביר אותו אבחון לקויות למידה לפני כל אבחון אחר. האם זה נכון? ואם כן, איפה אני מוצאת מאבחן ללקויות למידה מהימן ומקצועי? וגם - האם מישהו יוכל להמליץ לי על מכון או מוסד שעורך אבחונים פסיכודידקטיים. האם מישהו מכיר את המכון בשניידר - ואם כן, המלצה על מאבחנת מסוימת. אודה לתגובות.

 

[ד פ נ ה ז י ל ב ר]

אבחון פסיכודידקטי

אמור לכסות גם את החלק הדידקטי כלומר לאבחן לקויות למידה ולכן אין צורך באבחון נוסף. בהצלחה דפנה

 

[אמא שלהן]

בעיות חברתיות ובעיות עם המורה

כתבתי פה לפני זמן מה על קשיים חברתיים שיש לבתי בביה"ס (זהו קישור להודעה) ועל כך שהיא ביקשה שנעזור לה ונמצא למי אפשר לפנות בנושא (ממש ציטוט של דבריה). מכיוון שלביה"ס שלה אין יועצת פנינו לפסיכולוגית של ביה"ס, שהייתה אוהדת מאד, הציעה כמה דברים שהמורה ואנחנו נעשה, אמרה שתדבר עם המחנכת וקבענו להפגש שנית בעוד כחודש. המורה עשתה את מה שהייתה אמורה לעשות כלאחר יד ובחוסר חשק ברור וכך גם הייתה ההשפעה של הפעולות הללו. כמוכן, היא טרחה להתקשר אליי מביה"ס (עם הטל' הנייד של בתי, כמובן) והסבירה לי שבעצם אני זאת שמעוררת את הבעיות כי זאת בתי הבכורה ואני חסרת נסיון בגידול ילדים בבי"ס. למעשה, הבנתי שהמורה אולי נפגעה מזה שפנינו לפסיכולוגית של בי"ס למרות שלא היו לנו דברים לא טובים לומר על המורה (עד עכשיו, לצערי). האמת, שכבר מהפעם הראשונה שדיברנו עם המורה הייתה לנו תחושה, ועכשיו זה מאד ברור לי, שהיא לא מצליחה בכלל להבין את קשייה של בתי, היא אפילו מפרשת אותם כאילו הילדה עצלנית ועושה בכוונה (הרי ידוע שכל אחד אוהב להכשיל את עצמו בכוונה). ועקב כך היא לא מחבבת אותה ועכשיו גם לא כל כך רוצה להשקיע בלעזור לה. המזל הוא שיש עוד גורמים בביה"ס שעוזרים לה אבל כל מה שקשור במה שהמורה צריכה לתת נעשה כלאחר יד וביחס מאד קר כלפי הילדה. שאלותיי לפיכך הן: 1. האם כדאי להגיד משהו למורה? אני לא רוצה לפגוע בה ולא לקלקל את היחסים איתה. בסה"כ אנחנו זקוקים לה אבל גם ככה היחס שלה כלפי בתי הוא עלוב. 2. האם לספר לפסיכולוגית בפגישה הבאה מה היה אחרי הפגישה הקודמת איתה? אני לא רוצה שמצב הענינים יוחמר. 3. ראיתי שכתוב בהקדמה לשרשור היעוץ הנ"ל כי המומחים יענו בין השאר על שאלות בתחום: בניית מערך תמיכה רב מימדי לילדנו . רציתי לדעת מי אמור לבנות מערך שכזה וכיצד עושים זאת? 4. מה צריך לעשות כדי להעביר ילד לבי"ס אחר? המחשבה זאת עדיין קיימת אצלנו. האמת, אני מרגישה מאד מאד חסרת אונים ומאד באפילה בכל הקשור לבית הספר. אני לא יודעת עם מי כדאי וצריך לדבר, מה להגיד (ומה לא) ואיך לגרום ליתר שיתוף פעולה עם ביה"ס. תודה מראש

 

[ד פ נ ה ז י ל ב ר]

מצב חברתי, מורה ומה שבינהם

אנסה להתייחס לשאלותייך אחת לאחת: 1. האם כדאי להגיד משהו למורה? אני לא רוצה לפגוע בה ולא לקלקל את היחסים איתה. בסה"כ אנחנו זקוקים לה אבל גם ככה היחס שלה כלפי בתי הוא עלוב. אני חושבת שכדאי לך להתייחס למורה באותו אופן בו את רוצה שהיא תתייחס לביתך. כלומר, לחזק ולחלק מחמאות על מה שעשתה (גם אם מדובר במעט מאד לדעתך). להודות לה על ההבנה והמאמץ (אין ספק שהיא בטוחה בכך שהתאמצה). מניסיון, חיזוקים חיוביים למורה יובילו את המורה לאהדה רבה יותר אל הילדה ובעקבות זה יאפשרו לה לחזק את הילדה. 2. האם לספר לפסיכולוגית בפגישה הבאה מה היה אחרי הפגישה הקודמת איתה? אני לא רוצה שמצב הענינים יוחמר. בוודאי לספר השאלה היא איך. צייני בדיוק מה המורה עשתה. הסבירי שאת מעריכה מאד את הדברים ויודעת שהמורה מאד משתדלת. צייני שחל שינוי קל ושאת מאד תשמחי להדרכה נוספת לך, לילדה ולמורה כדי שתוכלנה יחד להמשיך ולקדם את מצבה החברתי של הילדה. 3. ראיתי שכתוב בהקדמה לשרשור היעוץ הנ"ל כי המומחים יענו בין השאר על שאלות בתחום: בניית מערך תמיכה רב מימדי לילדנו . רציתי לדעת מי אמור לבנות מערך שכזה וכיצד עושים זאת? מערך מסוג זה נבנה בד"כ בעזרת יועצת או פסיכולוגית. המערך צריך להיות מותאם לילד המסויים שבו מטפלים. 4. מה צריך לעשות כדי להעביר ילד לבי"ס אחר? המחשבה זאת עדיין קיימת אצלנו. פשוט לרשום לבית ספר אחר. אם כי לדעתי קיים סיכוי סביר שלא כך יפתרו הדברים. כדאי לדעתי להמשיך ולהשקיע מאמץ גם בדרכי העבודה של המורה, גם ביוזמה שלך וגם בהדרכת הילדה. בהצלחה דפנה

 

[סיסי 123]

למומחים שלום

בני בן6.5 יעלה שנה הבאה לכיתה א מטופל בריטלין לADHD האם לדעתכם אני צריכה לדבר מראש עם הצוות או קודם להתחיל את השנה ולראות איך הולך? האם יש לו צרכים מיוחדים שעלי לדרוש או שהריטלין אמור לפתור הכל?

 

[שרון י ע ל]

מה קורה בגן? האם יש לו שם צרכים

מיוחדים? תחכי קצת ותראי איך הילד מתפקד עם הרטאלין. אני הייתי מעדכנת את מערכת החינוך אבל לאו דווקא לפני, קודם הייתי נותנת לו 'צ'אנס' להתחיל בלי שום כותרת, מעניין איך יהיה. אבל, להרגשתי בתחום הזה ההורים דווקא יכולים לעזור לך יותר, מנסיונם.

 

[שרון י ע ל]

התערבות חברתית

רצ"ב תשובה משותפת בנושא של התערבות חברתית: - בהרבה מקרים, לADHD נלווים גם קשיים חברתיים. לזה יש סיבות רבות, אם מתוך כך שלילד אין רגישות תחושתית, שלפעמים גורמת למגע מחוספס מדי עם הסביבה, אם מתוך כך שהאימפולסיביות יכולה 'לעצבן' אחרים, בטח אם הוא קופץ במקומם, כמובן שבעיות ההתנהגות - העצבים המהירים והתגובה הלא נשלטת גם הם מפריעים, ולפעמים, מספיק שהילד קצת 'אחר' בשביל להיות מנודה. הרי חברת הילדים היא חברה אכזרית למדי. בקיצור, סיבות רבות ומגוונות. השאלה : מה עושים עם זה ראשית, לדעתי, מנסים להבין איפה האחריות שלו. לא על מנת להאשים אותו, חלילה, אלא כדי ללמד אותו אחרת. שווה בדיקה : מה קורה עם חברים, מה קורה בהפסקות, מה אומרים המורים וכו'. כלומר - לנסות לנתח מה משדר הילד שלי שגורם לזה שהסביבה לא מקבלת אותו. לעיתים די בעבודה על טון דיבור, או על יכולת להתפשרות, כדי לעזור. במסגרת בית הספר, אפשר לעשות המון שינויים, הבעיה היא שרוב המורות לא יודעות איך, וכשיודעות, לא תמיד מכוונות לעניין. בלי להאשים אף אחד, זה אכן לא אחד הכישורים שעל פיהם נבחרים מורים, אבל, כשיש מורה מתאימה (רגישה לילד ולכיתה, עדינה מספיק, אכפתית וכו') אפשר להעזר בה או ביועצת או בפסיכולוגית - דרך עבודה בכיתה, למשל - חלוקה לזוגות לתרגילים ש'יכריחו' חיבור, כשלילדים המתקשים מוצמדים ילדים חזקים מספיק, מחד, ולא אכזריים, מאידך. לפעמים אפשר להפעיל כיתה שלמה רק בשביל ילד אחד. אפשר לעזור לילדים בגיבוש ואפשר לעשות הרבה דברים, אבל מה קורה כשהצוות לא מותאם לעניין? כדאי לנסות לחזק את הילד הפרטי שלנו, באימון של הנקודות הבעיתיות שלו, לתרגל בבית, לשחק משחקי סימולציות, לדאוג לקבוצה קטנה שתהווה תמיכה אפשרית. אפשר להעזר בפסיכולוג מתאים,מאמן, חוג קטן, עבודה עם בעלי חיים. מעבר בית ספר או כיתה הם אפשריים, אבל רק אם אנחנו חושבים שאכן, הילד נתקל בתגובה מוקצנת, וRESTART לא יביא אותו לאותה נקודה. חשוב מאד, כי החוויה של לעבור מסגרת ושוב להיות דחוי היא לפעמים קטלנית יותר. והכי חשוב - הרבה עידוד, שיחות עם הילד, הדגמות של מצבים שהיו לנו, שלפחות בבית תהיה מסגרת מספיק תומכת. אולי לדאוג לחברים שיש להם ילדים בגיל מקביל, כדי שיהיו אי אלו אינטראקציות חברתיו, חוגים, כאמור ועוד.

 

[סירוקית]

ויסות תחושתי ו ADHD:

שלום, הבת שלי, בכיתה ד', מאובחנת כ- ADHD ובנוסף יש לה רגישות תחושתית, שכוללת רגישות רבה בגוף למגע מסוגים מסויימים והרבה התעסקות סביב איזור הפה. היא לועסת כל הזמן, בעיקר ניילונים. פשוט שומרת לעצמה שקיות ולועסת אותן. ניסינו לתת לה סוכריות ללא סוכר ומסטיקים, גם באישור המורה, אבל כנראה זה לא אותו דבר. א. האם יכול להגרם נזק מלעיסת שקיות? ב. האם יש תחליף אחר שאוכל להציע לה? משהו שיוכל לספק את הצורך הזה ולהרגיע אותה? תודה מראש!

 

[עינת הרף כשדאי]

רעיון

שלום וערב טוב אני מנסה להיות יצירתית, אחת ההצעות שהצעתי בטיפול בילדה עם בעיה דומה הייתה לעיסה של מיני חוטים (הכנו לה צמיד של חוטים מצמר, חוטי תפירה עם מרקמים שונים וחוטי סיליקון - אלו שמשחילים חרוזים) והתחליף עבד. בהצלחה. עינת

 

[ד פ נ ה ז י ל ב ר]

השאלה שלך ממש משמחת אותי

תמיד חשבתי שאני היחידה בעולם שאוהבת ללעוס דברים שכאלה. החלופות שלי (ממש לא מקצועי רק אישי) סוכריות גומי וסוכריות ג'לית. אומנם יש בהן סוכר אך הן ללא שומנים. בנוסף, מצאתי מעיין בלון קשיח קטן ואני לועסת אותו מפעם לפעם. עכשיו אנסה גם את העצות של עינת. שוב המון תודה על השאלה דפנה

 

[סירוקית]

תודה לשתיכן, אנסה את ההמלצות.

 

[חגית35]

חינוך אנתרופוסופי לילדי ADHD-מתאים?

התחלתי להתעניין במסגרת חינוך אנתרופוסופית עקב המלצה של מורה שבקיאה בתחום עבור בני. אין לי עדיין מספיק כלים וידע לשפוט, ואני תוהה באופן ראשוני ביותר האם השיטה בכלל מסוגלת להכיל קשיים מהסוג שילדינו מפגינים, אשר בעטיים מערכת החינוך הרגילה מתקשה להכילם, עד אשר, כמו במקרה שלנו, הם עומדים בפני אילוץ ללמוד בחינוך המיוחד. אני מתייחסת לילדים מטופלים- ז"א זו לא כוונתי להמינע מכל טיפול תרופתי או אחר על מנת לברוח מגזירת החינוך המיוחד אלא מתוך מציאת מסגרת אחרת ושונה אשר תגיע אל עולם התוכן והרגש של הילד, ממקום שאולי בכיתות חינוך רגילות בכלל לא יודעים כיצד. הערה- בני לומד כיום בכתה א'.

 

[ד פ נ ה ז י ל ב ר]

מההכרות המועטה שיש לי עם החינוך

האנתרופוסופי אני יכולה להגיד שהם מכילים מאד יפה ילדים לקויים. אבל אני לא מומחית בנושא אלא מדברת רק על סמך מטופלים שהכרתי. מציעה לך לקרוא את הקישור הבא: http://www.waldorf.org.il/impressions.html בהצלחה דפנה

 

[חגית35]

לדעתי העובדה שזה מאפשר טקטיליות

וילד שזקוק לתנועה מתמדת ורגיל לקלוט תוך כדי תזוזה מבלי שכולאים אותו נשמע מאוד מתאים הבנתי שיש משמעת וגבולות מאוד ברורים השאלה... אם זה לא יותר מידי בשאנטי... לא שזה יפריע לי אחרי מה שעברנו בכתה רגילה אבל... אני זקוקה לדעת האם באמת יכילו אותו ויעבדו איתו או שהוא רק יהיה בשאנטי. תודה על הקישור, הייתי בו ובעוד כמה אתמול, ואחרי זה שאלתי את השאלה כאן.

 

[עינת הרף כשדאי]

מסגרת לימודית מתאימה

שלום רב, בנך סובל מחוסר וויסות חוסר שקט מוטורי ובעיה חברתית. את מתארת חוסר אונים ואת שוקלת לעברו למסגרת מיוחדת. ממה נובע חוסר האונים, נשמע שבעיקר מטרידה אותך הבעיה החברתית, האם גם את בנך מטריד הבידוד החברתי שלו? האם הוא מתלונן על קשיים חברתיים? כיצד בא לידי ביטוי הקושי החברתי: בפיענוח מסרים חברתיים?, בצורך חברתי נמוך ובחוסר עניין חברתי? בתגובות אימפולסיביות? כפי שאת רואה יש מספר רחב של שיקולים שנלקחים בחשבון שעשויים להשפיע על ההחלטה ובעיקר חשוב לבחון מה תהיה התועלת מהמעבר לחינוך מיוחד. בהצלחה עינת

 

[orna100]

בבעיה חברתית

הוא נמצא בכיתה קטנה 11 תלמידים.הילד צובר תיסכולים,מאד מודע לבעיות שלו ושהילדים לועגים לו.הוא לא מצליח ליצור קשרים,מעדיף לשחק בצד לבד אך מביע תיסכול שלא אוהבים אותו ולא רוצים לשחק איתו,ומאד רגיש לכל תגובה של חבר אליו בקיצור מאד מחלונן שאף אחד לא רוצה להיתחבר איתו דבר שהוא לא נכון .השאלה אם מעבר לחינוך מיוחד יוכל להקל וללמד אותו כיצד ליצור קשרים חיובים?