../images/Emo24.gifהכל על הרפס...
הרפס של אברי המין הגדרה הרפס של אברי המין (להלן הרפס 2) היא מחלה שכיחה הנגרמת על-ידי נגיף ההרפס (HSV - Herpes Simplex Virus) .נגיף זה הוא קרוב משפחה של הנגיף המחולל את ההרפס באזור הפה (פצעי חום). (להלן הרפס 1) הרפס של אברי המין שכיח. אין נתונים מדויקים לגבי השכיחות של הרפס בישראל, אולם ממחקרים שנעשו במדינות מערביות אחרות עולה כי כרבע מהאוכלוסייה נושאים את נגיף ההרפס באברי המין. כמובן ששכיחות ההרפס שונה מאוכלוסייה לאוכלוסייה: בנזירות השכיחות היא של 3% ובזונות - 75%. כיצד נדבקים ? נגיף ההרפס עשוי להיות מועבר במגע עורי, ובמגע מיני, כולל מין אורלי. ריריות הפה, הגרון, אברי המין ופי הטבעת רגישים ביותר לנגיף. נגיף ההרפס מועבר בדרך-כלל משלפוחיות, אולם לעתים אפשר להידבק בנגיף כאשר אין רואים כל נגע. הרפס של אברי המין עובר כמעט תמיד ביחסי מין, ואז זן הנגיף השכיח הוא הרפס 2. לעתים ניתן להידבק גם בהרפס 1, ואז ההעברה היא בדרך-כלל במגע מיני אורלי. הרפס של אברי המין עשוי להיות מועבר גם בשימוש בצעצועי מין, כמו ויברטורים, מאדם הנושא את הנגיף לשותף או השותפה למין. לעתים ניתן להעביר את הנגיף באמצעות הידיים מאזור אחד של הגוף לאזור אחר. תופעה זו שכיחה יותר בהתקף הראשון של הרפס, שאז רמת הנגיף בשלפוחיות גבוהה מאוד. מה הסיכון להדבקה בנגיף ההרפס? ממחקרים שבהם נבדקה הסכנה להידבקות בהרפס בקרב זוגות עולה כי אם בני הזוג נמנעים ממגע מיני בזמן ההתפרצות, הסכנה להדבקה היא 5-10% לשנה. אנשים הסובלים מהרפס 1 (הרפס השפתיים, פצעי חום) נמצאים בסיכון נמוך יותר. כיצד נמנעים מהדבקה? הימנעות ממגע מיני בזמן התפרצות המחלה ושימוש בקונדום בין ההתקפים עשויים להפחית את סכנת ההדבקה במידה ניכרת. יחד עם זאת, יש לזכור כי קונדום עשוי שלא לכסות דווקא את המקום הנגוע, ועל כן הוא אינו מספק הגנה מלאה. איך זה נראה? תקופת הדגירה בין הדבקה והופעת הסימנים הראשונים היא 2-7 ימים. הביטוי המוכר ביותר של הרפס הוא שלפוחיות כואבות. ההתקפה הראשונה של מחלה ההרפס היא לרוב החמורה ביותר, ולאחר מכן שוכן הנגיף רדום בשורשי העצבים של חוט השדרה. בפרק זמן זה לא קיימים תסמינים כלשהם, אך החולה עשוי, בסבירות נמוכה, להדביק אחרים. התקפים חוזרים שכיחים. הסימנים הראשונים של זיהום בנגיף ההרפס כוללים בדרך-כלל תחושת גירוד, צריבה או אי נעימות באזור שבו תחול ההתפרצות. סימנים אלו מכונים סימנים מקדימים (prodrome). מספר שעות או ימים לאחר מכן מתפתח כאב חד, חמור, באזור אברי המין, העכוזים, הגב או הירכיים ומופיעות שלפוחיות הדומות לאלו שבהתקף הראשון. עשויים להופיע חום, כאב ראש, תחושת חולי, ולעתים נדירות המחלה יכולה להיות קשה ומלווה בשיתוקים ובסימנים אחרים הקשורים למערכת העצבים. לעתים נדירות אף דווח על דלקת לא זיהומית של קרומי המוח. לעתים השלפוחיות מופיעות לתקופה קצרה מאוד ונעלמות, ואילו שאר התסמינים ממשיכים. בהתפרצות הראשונה הנגעים חמורים וממושכים במיוחד, ועשויים לחלוף עד שלושה שבועות עד לריפוי מלא. למרות החומרה הקשה המתוארת לעיל, ברוב המקרים כל התסמינים חולפים, גם בחולים הקשים ביותר. התקפים נוספים עשויים לחזור לעתים רחוקות או קרובות, אך ברוב המקרים התסמינים הרבה יותר קלים, ומשך ההתפרצות קצר יותר מאשר בהתקף הראשון. סיבוכים הרפס של אברי המין אינה מחלה נעימה, כלל וכלל לא. יחד עם זאת, המחלה אינה מסוכנת. לא מתים ממנה ולא נעשים נכים. יש הטוענים כי הרפס של אברי המין היא מחלה ללא יחסי ציבור. אנשים פוחדים לדבר עליה, אפילו עם הרופאים. כאבים בזמן מגע מיני והדבקת אחרים הם הסיבוכים הנפוצים של הרפס. הסיבוך העיקרי, אם כי למרבה המזל נדיר, הוא הדבקת היילוד בהרפס. הרפס מולד יכול להתבטא במספר צורות: פיגור בגדילה, מחלת הרפס סוערת, הפרעה במערכת העצבים, צהבת, הפרעה בעיניים ועוד. אבחנה בדיקה של האזור הנגוע כבר מעלה את החשד להרפס. רוב הרופאים המנוסים יודעים לזהות הרפס משמיעת סיפור המחלה ומציאת שלפוחיות באזור הנגוע. אם אין ביטחון שמדובר בהרפס, ניתן לקחת מעט נוזל מהשלפוחיות ולהצמיח את הנגיף בתרבית תאים. יחד עם זאת, יש לזכור שאפילו כשמדובר בהרפס, בחלק מהמקרים התרבית עשויה להיות שלילית. בדיקות דם אינן יעילות כלל וכלל באבחון הרפס חד של אברי המין, אולם עשויות להצביע על ניגוע כרוני בנגיף. טיפול טיפולים נוגדי נגיף ההרפס יעילים בהקלה על החולה הסובל מתסמינים ובמניעת התפרצויות. אין טיפול ספציפי להכחדת נגיף ההרפס. התרופות הקיימות מפחיתות במידה ניכרת את חומרת, משך ותדירות ההתפרצויות. שלוש התרופות הקיימות הן: Zovirax (Acyclovir) Valtrex (Valaciclovir) Famvir (Famciclovir) משתמשים בתרופות אלו הן בהתפרצויות חדות והן על בסיס יומי כדי למנוע התפרצות. טיפול חד - הכוונה לנטילת התרופה כדי להקל על החולה בזמן התפרצות. יש להתחיל את הטיפול מיד עם הופעת התסמין הראשון, וליטול אותו 5-7 ימים. אם משהים את התחלת הטיפול עד הופעת הנגעים, יעילותו פוחתת במידה ניכרת. טיפול מונע- הכוונה לנטילה יומיומית של התרופה על מנת למנוע התפרצויות. הטיפול מומלץ במיוחד באנשים הסובלים מהתפרצויות מרובות.
