ייסורים

ייסורים

מה דעתכם על ייסורים שבאים על האדם ? האם - אחרי ההלם הראשון, אחרי הכעס, וכל ההרגשות המתלוות הפורצות בקרבנו באופן ספונטאני – האם הייתם מנסים לגבש איזושהי עמדה מודעת לנוכח הייסורים ? אם לא נראה לכם שיש לייסורים אלה איזשהו סיבה רצינית לכך שהם מגיעים לאדם, האם בכל זאת הייתם שוברים את ראשכם לחפש להם סיבה ? האם הייתם אז מגבשים לכם עמדה מודעת שייסורים אלה הם מקרה מצער ואין שום סיבה שבעולם להרגיש, למשל, רגשי אשמה על איזשהו חטא שבצעת והוא כביכול סיבה לאיזשהו עונש שקיבלת ? או שאולי הייתם מגבשים עמדה שהייסורים הם ניסיון קשה שעליך לעמוד בו ? ואם הייתם מגבשים את עמדת הניסיון – נשאלת שאלה מדוע נבחרת אתה לעמוד בניסיון, שכן אם היו שואלים אותך מראש, הרי בוודאי שלא היית מקבל את הסכמתך לכך שינסו אותך ! שהרי אתה לא אברהם אבינו שהסכים לעמוד בניסיון, ואפילו הוא יכל אם הוא היה רוצה בכך - לא לעמוד בניסיון ! לסיכום: מה דעתכם על ייסורים שבאים על האדם ? באור ובאהבה, פ.מ
 

panda1girl

New member
נקודה למחשבה

האם כל היסורים "באים" אל האדם או שהאדם מביא אותם על עצמו? ממה שלמדתי בזמן האחרון, הבאתי על עצמי המון סבל יותר ממה שהייתי צריכה, אם כי קשה לי לענות מה בא קודם, סבל חיצוני או סבל פנימי שאנחנו מביאים על עצמנו ומחמירים את המצב פי כמה. בסופו של דבר זה הופך למין שרשרת שלילית שאי אפשר לצאת ממנה. מה זה חשוב אם זה חטא או ניסיון? רק המחשבות האלה של ריגשות אשמה שלא מפסיקות לרוץ - אנחנו מענישים את עצמנו פעם נוספת על לא כלום. לסיכום אני אחזור על דיברי המורה שלי לקראטה (שאני מאוד מעריכה אותו) שנוהג לומר לנו בשיחות "מוטיבציה" מידי פעם - שהחיים הם כמו קראטה. ובשבוע האחרון כששיתפתי אותו באחד הימים הקשים שלי - הוא אמר לי שהחיים הם מילחמה. אז אם בא יסור ונותן לך סתירה - אל תגיש לו את הלחי השניה תלחם, ללא ריגשות אשמה ובלי למה זה קורה, תזרום.
 

panda1girl

New member
../images/Emo24.gif תודה, התכוונת להגיד

ברוכים השבים
 
איך נלחמים ?

קודם כל תודה על התגובה. מסכים איתך במאה (%) שאת רוב הסבל אנחנו בעצמנו מביאים על עצמנו: בחוסר הערכה עצמית, ברגשי נחיתות, בחוסר בטחון, בביישנות מופרזת, ברגשי אשמה, בשינאה עצמית, בהלקאה עצמית, בפחד מפני ההצלחה, בהתלבטויות שונות ומשונות, בחיטוטים פנימיים, בהיעלבויות, בכעסים למיניהם, בשמירת טינה, בפרפקציוניזם מופרז, בביקורת מופרזת, בחרדות ובפחדים מכל סוג, ואפילו בפחד מפני הפחד... וזאת בוודאי רק רשימה חלקית מהאפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות להביא על עצמנו סבל... כל הדוגמאות הללו –או לפחות ברובם- מבטאות סבל סובייקטיבי, שהוא איננו הכרח המציאות. אבל מצד שני, הלוא אין זה כך שאת כל הייסורים האדם מביא אותם על עצמו; הרי קיים סבל אובייקטיבי שהמציאות כופה אותו עלינו ! ואני אפילו לא רוצה להביא לכך דוגמאות, אם מישהו רוצה דוגמאות, מספיק לו שיקרא את העיתון היומי, או שיבקר בבי"ח... זה לא אומר, שכאשר קיים סבל אובייקטיבי אז אין סבל סובייקטיבי, ההפך מכך: סבל אובייקטיבי מייצר סבל סובייקטיבי ועוד איך מייצר... הפחד שמחלה קשה יכולה לעורר בנו – אי אפשר כמעט להעלותו בדמיון... ואת, אני מבין, ממליצה בשם מורך לקחת עמדה של מלחמה, מול כל סבל שהוא, פנימי או חיצוני. ובשפתך הציורית: אם בא יסור ונותן לך סתירה - אל תגיש לו את הלחי השניה תלחם. אודה לך, נפש יקרה, אם תוכלי לפרט קצת יותר איך לדעתך עושים את המלחמה, איך נלחמים עם הייסור (החיצוני, במקרה שלי). בתודה, פרי מגדים
 

panda1girl

New member
אילו הייה לי הידע איך להילחם

כותבת איזה ספר והופכת למיליונרית או משהו
רק רציתי להבהיר בשפה ציורית משהו, שאם נחתה עלינו צרה מבחוץ, אז אין צורך להעמיס עלינו את ה"למה מגיע לי, ואם מגיע לי ולמה זה נועד" בין כה וכה לא תקבל תשובה על זה – אז בשביל מה לייסר את עצמך עוד יותר??? וזה מבחינתי ה"להילחם" שדיברתי עליו. קראטה היא אמנות לחימה שמסתתר מאחוריה חכמה, אני אתן את הפרוש שלי למה שאני מתכוונת כשאני אומרת "לחימה". נדמיין מצב של קרב רחוב, אין לנו זמן לחשוב על מה ולמה הגענו למצב זה ומה כן או לא עשינו, צריך להיות מרוכזים באיך לנטרל את היריב בלי שהוא יצליח לפגוע בנו. אצלי שמתי לב שהאימונים הכי טובים שלי, הם כשאני באה כשאני לא מרגישה כל כך טוב - דווקא אז אלו האימונים הכי טובים שלי, ומהר מאוד קלטתי שדווקא כשאני לא במיטבי - אין לי אנרגיות מיותרות לבזבז על מחשבות בסגנון כמה שאני תלמידה לא טובה ודברים כאלו. לזה אני מתכוונת לכן אמרתי שלפי דעתי המחשבות על "למה מגיע לנו יסורים" מיותרות מרעות ומפריעות, מכיוון שקודם כל סביר להניח שלא נקבל על זה תשובה וגם אם כן זה לא ישנה את המצב. אתה בעצמך אומר שסבל אובייקטיבי מייצר סבל סוביייקטיבי, אז אולי קודם נתחיל מלצמצם את הסבל האובייקטיבי כמה שאפשר כי אז חסכנו בהמון אנרגיה כדי לטפל בסבל הסובייקטיבי, אם זה לא יעיל זה לפחות לא יזיק. מה דעתך?
 

דרייה

New member
שלום לכולם..מזמן לא ראינו...אז...

פרי יקר שאלות רבות לך שלא לכולן יש תשובות על אף הידע הרב הקיים בנו ובסובבים אותנו.."קח לך את בנך יחידך..." הלוא סבל ויסורים הם? וכך מבראשית האדם חווה יסורים ברבדים שונים שלו היינו יודעים למה ,לא הייתה דרך,יש גורל,יש שיעורים ולא תמיד המינד כאן ןעכשיו מסוגל לעכל או לקבל אותם,ומי כמוך יודע מהם ומיהם... "עוד ארוכה הדרך אל האושר"...
 

דרייה

New member
קח את בנך יחידך....פרי יקר..

בסבל שלנו יש לב..יש סמל ומשמעות..המינד לא תמיד מסוגל לעכל את הקורה מהמקום של ההווה ולכן, כל כך הרבה שאלות עם סימני שאלה גדולים... למרות כל הידע שלנו ,ושל הסובבים אותנו, בתורות כאלה ואחרות הנה יש שאלות כי, לא הכל ידוע..לכולנו גורל ודרך לעשות ,יש אומרים שעורים יש אומרים נשמות ותיקות או צעירות ויש עוד תהיות על מתן תשובות. איוב המתיסר הגדול שאל ללא הפסק על נבחרותו הלא? אבל,חושבת שהדברים מורכבים יותר מאחר ואנו חיים בתקופה בה הבחירות האישיות של אנשים משפעים על הרבדים האחרים של החיים ולא תמיד אנו בתקופת זוהר..יושר..ענווה..חמלה ..וכיו"צ..
 
קח את בנך יחידך...

דריה יקרה-יקרה שכמותך, אכן, כדבריך, הרבה ידוע לי, אבל כאשר אני הוא זה הנפגע- האני הזה הולך יחף, גם אם לא חסרות נעליים בארון הנעליים שלו,,, אוהבותך הרבה פרי מגדים
 
למעלה