האם עשית טיפול CBT?
טיפול GET? פעילות גופנית אירובית מתונה מאד ומדורגת שמותאמת לחולי CFS?
איזה תרופות ניסית? האם ניתנו לך התרופות שמומלצות לחולי CFS?
מה עושים? לדעתי קודם כל מפסיקים להוציא הון עתק וקופצים על כל תקווה שמישהו מציע לך. מקבלים את זה שיש מחלה כרונית שכנראה תלווה אותנו כל החיים, או רובם, או תחלש במידה אבל לא תעבור לגמרי.
ולומדים לחיות עם המחלה ועושים שינויים בסגנון החיים, יכולים להיות שינויים משמעותיים ביומיום ויכולים להיות משמעותיים מבחינת הציפיות שלנו מעצמנו ונקודת המבט שלנו על הרבה דברים.
מורידים סטרס! - הכי חשוב.
(ובעיני ומנסיוני לתת תקוות באיזה טיפול ש"יעביר" את המחלה או יביא לשיפור מיידי אז להתרסק לאכזבה ולנסות לגרד את עצמך משם זה סטרסור רציני שזורק אותי אחורה מבחינת הסמפטומים)
"לומדים לחיות עם המחלה" ככותרת הפורום הזה וכפי שמצטייר ממשתתפים בו שמצליחים לחיות חיים מלאי פעילות ומשמעות - ביחס למצב שאני הייתי בו כשהגעתי לפה ועדיין.
לומדים לא להשוות את עצמנו לאדם בריא, או לאנחנו לפני המחלה. ולומדים לפרגן לעצמנו על מה שכן עשינו ולא להיות מתוסכלים ממה שלא הצלחנו לעשות.
--
ברמה הפרקטית אני בשלב די מוקדם התחלתי עם שיטת "יום כן יום לא", משמע להוריד פעילות עד לרמה שמרגישים סביר ומשם לומדים מה טווח הפעילות שלא מביא אותנו לקו התשישות והקריסה ומשם מתקדמים בצעדים קטנטנים קדימה.
לא לקפוץ מעל הפופיק כשיש יום יותר טוב. - מאד מאד חשוב.
ומשלב מסוים התחלתי "ניהול מחלה", עוד לפני שהיה לי איש מקצוע מלווה (CBT).
בגדול זה לעשות מעקב (מוניטורינג) על הפעילות שלנו, על שינה והאכילה. והסמפטומים - ואז לומדים איך "לשלוט במחלה".
זה נקרא ניהול מחלה.
את כל הדברים שאפשר לעשות לשיפור החלטתי כל פעם במה להתמקד, כי אי אפשר לעשות המון דברים ביחד, גם מבחינת כוח וגם כספית.
וניהלתי דף מעקב יומי ושבועי שעזר לי לנסות לפחות להתמיד או לקבל תמונה של מה מצליח לי.
--
חוזרת לשאלות: האם ניסית הידרותרפיה או טיפול אחר במים? (כל השאלות הנ"ל הן ההמלצות הרפואיות המוכחות שעזרו לכמות גבוהה מספיק סטטיסטית של אנשים במחקר)
--
בשורה התחתונה: שינוי סגנון חיים, ואפילו שינוי אישיות - שזה דברים שלוקחים זמן.
קבלת המחלה, ללמוד לא לעסוק בהלקאה עצמית ובתסכול.
לעשות דברים קטנים שעושים לנו טוב.
אגב זו גם המלצה רפואית לעסוק בתחביבים, דברים שגורמים לנו הנאה ומעלים את הסרוטונין ושאר הורמוני המצב רוח הטוב, שהוא משכך הכאבים של הגוף.
לאכול טוב ולשפר את הבריאות הכללית. אני באופן אישי מתרחקת ונמנעת מכימיכלים ומזיהום אוויר, וזה עשה שינוי דרמטי.
--
ויש עוד מלא
יש הרבה מה לעשות. ובעיקר ללמוד "לא לעשות".
וגם לשתף פה, זה יכול לעזור גם בהוצאת קיטור של התסכול והייאוש והזעם וכל הרגשות האלה שאם לא נוציא אותם אז הם ישארו בפנים ויעשו לנו לא טוב.
וגם יכול לעזור בטיפים של החיים עצמם, איך לחסוך אנרגיה על פעולות טריויאליות.
--
ואני אגיד משהו שאולי יישמע לא טוב. (וכל מה שאני כותבת זו דעתי שלא עומדת בסתירה לדעות אחרות שיש כמו של ו אולי. כמספר האנשים מספר צורות ההתמודדות):
לא לחפש את הישועה מבחוץ. אין תרופת קסם ולרוץ אחרי הפנטזיה הזו לא ראיתי עוד מישהו שזה הועיל לו.
עבורי השלב שבו החלטתי לעצור את שטף ההמלצות שאנשים זרקו לעברי ולהפסיק להתרוצץ בין טיפולים (שלא עזרו והתישו) גם כשהיו טיפולים בחינם - היה שלב ממש טוב. כבר ההי לי יותר כוח שהוצאתי קודם על המירוץ הזה, והטלטלות שכל מיני אנשים מתוך כוונות טובות גורמים לך.
--
ברוכה הבאה. תנסי לקרוא בפורום אחורה ותראי לאיזה מצב טוב הגיעו חלק מהחולים. עושים דברים שנראו לי כמו מדע בדיוני כשהגעתי לפורום. זה נתן לי תקווה, לראות אנשים שחיים עם המחלה שנים ועשרות שנים ומגשימים דברים ויש להם חיים עם משמעות ותוכן וערך. זה אפשרי.
אם לצטט את המשפט של כלנית
:
אני יכולה לעשות הכל אבל לאט.
וגם אם זה מאד לאט - זה מה שיש ועם זה ננצח.