ייאוש

[מרתה אולוביץ]

ייאוש

אני אומרת לך, ילדה קטנה שלי, את לא מתאימה לחיים הללו. הגעת לכאן בטעות. החיים אכזריים מידי בשבילך ולך לא נותר כי אם למות. את תמימה מידי, ילדה קטנה שלי, נותנת אמון באנשים שאחר כך יבגדו באמונך. את לא יכולה להיות עצמאית בהתמודדות עם קשיי העולם, ואני חייבת להגן עלייך מפניהם. אני מכירה אותך טוב יותר ממה שאת מכירה את עצמך. זה תינוקי מצדך לחשוב שתצליחי לגדול ולהתפתח בכוחות עצמך. אני אלפות אותך, אחזיק בך חזק עד חנק, ואת תישארי תינוקת קטנה ומוגנת. זה עדיף מאשר תהיי גדולה אך חסרת הגנה. אני רוצה להזכיר לך שאין לך שום סיכוי, לא כנגדי ולא כנגד העולם. ילדה קטנה ופגיעה שלי, את אומרת שאת תילחמי בי בכל הכוח. תחשבי שוב, כי בלעדי תישארי חשופה לעולם הגדול והאכזר הזה, בו אין לך שום מקום אמיתי. אני נותנת לך את הסיכוי היחיד לשרוד כאן, בעולם הזה. רק לטובתך הרשי לי לנהל אותך ואת חייך. כדי להיות בוגרת את צריכה לוותר עלי ואני מבטיחה לך שלהתכרבל בזרועותיי זה הרבה יותר בטוח מאשר לפרוץ קדימה, בלעדיי. וביננו, את לא יכולה להילחם בי ובכוח הרב שלי. הבנת?

(אני מנסה לכתוב קטע תגובה. עוד לא ממש הצלחתי לכתוב משהו שאהיה שלמה איתו)

 

[מרתה אולוביץ]

תגובה

את מסתכלת עלי בעיניים גדולות, פעורות, ופיך מלא דברי חלקלקות על כך שאני חייבת להיות מוגנת בזרועותייך, שמסוכן עבורי לגדול ולהיות עצמאית. ואני אומרת שאף על פי כן אני אלחם בך. לגדול ולהתפתח אלו לא מילים גסות. אני כבר לא תינוקת הזקוקה להגנתך. מותר לי לרצות לגדול גם במחיר של פגיעות אפשרית. העולם אינו אכזר כמו שאת מתארת אותו, ולהאמין שיש אנשים טובים שלא יבגדו באמוני זו לא תמימות, זו מציאות. אכן, מאוד קל לי להתנחם בזרועותייך החונקות ולא לאפשר לעצמי לנשום אוויר צח של חרות וחיים, אך אם אני בוחרת להיות בוגרת, אנחנו חייבות להיפרד. תביני, את עזרת לי הרבה כשהייתי צריכה אותך. הייתי חייבת לשרוד. כעת אינני שורדת יותר. האיום עלי פסק, ואני יכולה להתקדם הלאה, לעבר האור. אני יכולה וצריכה לגדול. אני רוצה שתעזרי לי להיפרד ממך יפה, שתרשי לי ללכת. אני מבטיחה לתת לך את המקום הראוי לך - בגודל המתאים לניסיונות החיים הנורמליים, ומבקשת ממך שכשאבוא אלייך שוב לא תלפתי אותי בזרועות אימתנות. תחבקי אותי, תנחמי אותי ותתני לי להמשיך הלאה. תודה.
&nbsp

 

[תמר דגן 1]

צמיחה מתוך היפרדות

תודה מירתה על השיתוף המרגש.
מחזיקה לך אצבעות במסעך האמיץ.
מאמינה בך שתצליחי.

 

[מרתה אולוביץ]

תודה

 

[אופירA]

מרתה, אני מאוד מזדהה

ושמחתי לקרוא עד כמה התגובה בוגרת וחכמה ולא רק עזה ובטוחה. תגובה שלא מאמינה לשקר על העולם האכזר. שיודעת שיש לה מסוגלות לבגור ככל אדם, עם כל ההתמודדויות הלא ידועות מראש שייתקל בהן.

מעריכה מאוד את דברייך.
הבקשה היפה בסוף התגובה - "מבקשת ממך שכשאבוא אלייך שוב לא תלפתי אותי בזרועות אימתניות". שמדריכה את הלופתת האימתנית בדיוק מה את מבקשת ממנה ומה נדרש ממנה, בלי כעסים על העובדה שהיא לא מבינה זאת מעצמה, באופן טבעי ונורמלי.

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, אופירה, ושבת שלום

 

[פנתרית סגולה]

אלה הן המילים שפנימיותך מלאה בהן, לא כן?

 

[מרתה אולוביץ]

אכן

הן מסתובבות בתוכי בכותרות שונות: ייאוש, הפרעות אכילה ועוד.
עכשיו ניסיתי לתת להן מענה.

 

[פנתרית סגולה]

אני חשה יאוש

לנוכח התופעה: אמא מתעללת. אמא - מושא האהבה, מושא ההתרפקות, הצורך בהגנה המוחלטת, האשה שהילדה לא יכולה להרשות לעצמה להתנכר לה - מכה. מתעללת. רגשות הילדה מתעצבים כשילוב של פניה לצרכי הגנה,פניה לאהבה , ופגיעה אנושה.התוצאה הטבעית היא שהילדה מפנימה את הפגיעה! הפגיעה באה ממושא האהבה, ולכן היא "מוצדקת"!
איך מפרקים, אצל האשה הבוגרת, את התשלובת הזו?!
מרתה, אני חושבת , חושבת. אני משקיעה. והתשובה שלי היא: אמא חילופית. אשה שאפילו בבגרותך תהיה בשבילך הכל, מישהי ממשית שאוהבת ללא תנאי.
פסיכולוגית יכולה להיות אדם כזה? hardly . ובכל זאת, היא יכולה לתמוך בך ללא סייג. להכיל, להבין, להיות שם בשבילך ככל שתצטרכי. פסיכולוגית טובה היא תחליף אמנם, אך תחליף לא רע לאם של ממש. ועם האהבה של הגבר בחייך, ייתכן שתצברי מספיק תמיכה כדי לתקן לפחות ב80% , נניח, את הבפנים הבלתי אפשרי שלך.
מרתה'לה, חיבוק.

 

[מרתה אולוביץ]

אמא חילופית

פנתרית יקרה, אני לא יכולה לראות אף אחד שיכול לתפוס את המקום של אמא כאמא חלופית. אפילו לא בעלי שבאמת אוהב אותי ללא שום תנאי והוא החבר הכי טוב שלי. יש לי גם חברות שאוהבות אותי, ואני יכולה לשתף אותן בדברים שאני לא יכולה לשתף את אמא, ובכל זאת הן לא יכולות להיות תחליף לאמא.
על כל הטוב והרע שיש בה, אמא זו אמא.
תודה על החיבוק.

 

[פנתרית סגולה]

אכן, מרתה. זה היה רק חלום שלי, שמישהי

תיגש אלייך ותעטוף אותך באהבה ללא תנאי, תגיש לך את עצמה - רכה, מקבלת, אוהבת. נותנת ללא תנאי.
&nbsp
אני לא מכירה דברים כאלה בחיים. אולי בסרטים. לכן - הפסיכולוגית, שתפקידה ונכונותה הם להבין אותך, לעזור לך, לעולם לא לשפוט (ושיפוט זו אגרסיה) - יכולה לתת לאשה הבוגרת, במסגרת יחסי-מבוגרים, את התמיכה עליה את יכולה להשען לאורך זמן. ובתוספת לאהבתו של בן זוגך, ייתכן שבמשך הזמן יחול פה שיקום, אולי של 80% בערך, אני לא חושבת שיהיה מלא ומוחלט, 100% , של מצבך הפנימי.
ובינתיים, שוב,

 

[מישהי1631]

אולי ללמוד לחיות בלי

החסר יישאר תמיד, אבל יש לך בעל וחברות טובות, מרתה, וזה המון. אולי כתבת ואני לא זוכרת, אבל - את בת יחידה או יש לך אחים/אחיות?
קורות החיים שלי אחרים משלך, אבל אני יודעת היטב על בשרי מה זה כשלהורה לא אכפת ממך.

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, מישהי

צודקת, החסר לא יתמלא במלואו.
אני בת יחידה בין אחים שצעירים ממני.
אני רק חולקת שלאימי לא היה אכפת ממני. היה לה אכפת וגם היום אכפת לה. אין לי הסבר למה שהיה בילדותי חוץ מההסבר שהיא לא היתה מאוזנת נפשית.

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, פנתרית