ייאוש נוראי
נגמרו לי הכוחות, לא יכולה יותר
אין כוח יותר לצמצומים ולרעב הזה, לבולמוסים ולהקאות הנוראיים, לאמא שלי שבוכה בגללי כל היום לא מבינה ולא מדברת איתי, להרוס אוכל של כולם, לא לשלוט בעצמי, לספורט הקשה, לשרירים הכואבים, למשקל שרק עולה ועולה, לכלום ולריק שבחיים שלי, לדיכאון, ללבד, לשנאה העצמית המטורפת הזאת, לטיפול המרפאתי שלא עוזר, להתלבטות ולפחד אם להכנס לאשפוז. זהו אין לי כוח
מאתמול אני במיטה לא יוצאת אפילו לא לספורט, שזה חובה בעיני גם אם אין לי כח.
חושבת על ההלויה שלי, בטח יבואו רק בני משפחה כי אני לא מכירה יותר אנשים ויגידו עלי דברים שנראה להם שהייתי ולא מה שאני באמת,
כשאני חושבת על שבת שמתקרבת נהיה לי יותר רע כי זה היום הכי קשה מבחינת בולמוסים (במיוחד למי ששומר שבת)
כבר אין לי כוח, בטיפול המרפאתי אומרים שאני לא מתאימה לאשפוז, הפסיכולוגית שמטפלת בי רק מהנהת בראש, נראית אדישה כזאת, אני יכולה להגיד לה שהיום אני יורה לעצמי כדור בראש וזהו ולא אגיע יותר והיא רק תהנהן ותחייך כאילו אמרתי לה עכשיו איזה בדיחה,
הייתי חייבת לפרוק הכל פה, לא יודעת איך להמשיך את החיים, למה הם חייבים להיות כל כך קשים?
רוני
נגמרו לי הכוחות, לא יכולה יותר
אין כוח יותר לצמצומים ולרעב הזה, לבולמוסים ולהקאות הנוראיים, לאמא שלי שבוכה בגללי כל היום לא מבינה ולא מדברת איתי, להרוס אוכל של כולם, לא לשלוט בעצמי, לספורט הקשה, לשרירים הכואבים, למשקל שרק עולה ועולה, לכלום ולריק שבחיים שלי, לדיכאון, ללבד, לשנאה העצמית המטורפת הזאת, לטיפול המרפאתי שלא עוזר, להתלבטות ולפחד אם להכנס לאשפוז. זהו אין לי כוח
מאתמול אני במיטה לא יוצאת אפילו לא לספורט, שזה חובה בעיני גם אם אין לי כח.
חושבת על ההלויה שלי, בטח יבואו רק בני משפחה כי אני לא מכירה יותר אנשים ויגידו עלי דברים שנראה להם שהייתי ולא מה שאני באמת,
כשאני חושבת על שבת שמתקרבת נהיה לי יותר רע כי זה היום הכי קשה מבחינת בולמוסים (במיוחד למי ששומר שבת)
כבר אין לי כוח, בטיפול המרפאתי אומרים שאני לא מתאימה לאשפוז, הפסיכולוגית שמטפלת בי רק מהנהת בראש, נראית אדישה כזאת, אני יכולה להגיד לה שהיום אני יורה לעצמי כדור בראש וזהו ולא אגיע יותר והיא רק תהנהן ותחייך כאילו אמרתי לה עכשיו איזה בדיחה,
הייתי חייבת לפרוק הכל פה, לא יודעת איך להמשיך את החיים, למה הם חייבים להיות כל כך קשים?
רוני