איך מחייכים שוב?
בוכים עד שנגמרות הדמעות ומרגישים מרוקנים לגמרי מרגישים שהגענו עד הכי למטה שרק אפשר להגיע ומשם נשאר רק לשאוב כוחות (יש מאָין) ולהתחיל לטפס מעלה בכל פעם עוד צעד אחד קצת צניחה בדרך אבל, הידיעה שבתום הטיפוס תראה שוב אור שמש תזרח עליך ותאיר את חייך ואתה תטפס צעד ועוד אחד ועוד ואט קט ישובו אליך הכוחות ופתאום תמצא את עצמך מחייך, חיוך קטנטן, לנוכח איזו "החלקה" פצפונת ותמשיך מעלה ועוד והחיוך ילך ויגדל עד שיהפוך לצחוק גדול וכשתגיע, שם למעלה, לפיסגה - חבול כולך, עוטה בוץ ועוד כל מיני ותסתכל סביבך ותראה את האור הנהדר, את הפריחה והלבלוב, תיווכח שיש עוד חיים, שדבר לא השתנה, כלום לא מת - תתחיל גם אתה לחיות שוב והחיים ימלאו אותך ובלי לדעת מתי בלי להרגיש איך יהיו חייך מלאים שוב גם באהבה מצרפת את מילות השיר שכתבו יחד חוה אלברשטין ולאה נאור חיוכים אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם אם מתגלגל הגל בצחוק עד השמיים אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם אם בעולם צחוקם של ילדים נשמע עדין אם יש בו ליצנים וקרקסים ואגדות אם שיכורים רבים יש בו יש רבים אך לא מיין אם שירי ערש יש ויש חולמי חלומות צריך רק לחייך, רק לאהוב לא לפחד ולא לכאוב צריך רק לחייך צריך לפקוח העיניים צריך לצחוק ולחייך כי אין כל ברירה אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו והוא שותק והעולם כולו שותק לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו והאדם צוחק והעולם כולו צוחק ושוב לוטפת שמש את העיר המאוהבת גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב האור נושק לצל, והפסים את הרכבת רק אנו שוכחים מה שכל כך חשוב צריך רק לחייך, רק לאהוב לא לפחד ולא לכאוב צריך רק לחייך צריך לפקוח העיניים צריך לצחוק ולחייך כי אין כל ברירה