יחס לילדים ברחבי העולם
ההודעה הזאת של אלי גרמה לי לחשוב על היחס לילדים בתרבויות שונות. בחברה המערבית המודרנית הטיפוח של הילדים נחשב ל-MUST ולפעמים קשה לתאר לעצמנו שניתן לעשות זאת אחרת, וכאני עובר בישובים בדואיים אני נבהל לפעמים לראות ילדים מעבירים את כל היום מחוץ לבית בלי השגחת מבוגרים, מתעסקים במה שמוצאים בערימות גרוטאות ומשחקים באמצע הכביש, דברים שבסביבתי פשוט לא קיימים. עד כמה שאני מבין זה לא יחודי רק לחברה הבדואית, וזה נפוץ בחברות ערביות אחרות, במקומות רבים באפריקה לעומת זאת הילד צמוד לאמא שלו 24 על 7 במשך השנים הראשונות לחייו אבל בשלב מסויים מתחיל להתנהל עצמאית ומאז אין לו השגחה כמעט בכלל. פעם נתקלתי בזכרונות של מיסיונר בפפואה שכשילדים שהיו עוברים עקירת שיניים בלי הרדמה היו בוכים, היו העומדים מסביב פורצים בצחוק של לעג והילד היה משתתק בבושה. ידידה שלי שחיתה ביפאן ידעה לספר שאמהות שולחות את הילדים שלהן לבית הספר במכנסיים קצרים בחורף כפי שתקנון בית הספר מחייב בלי לעשות מזה רעש, ובלי אפילו לכסות את הילד עד הגיעו לשערי בית הספר.
ההודעה הזאת של אלי גרמה לי לחשוב על היחס לילדים בתרבויות שונות. בחברה המערבית המודרנית הטיפוח של הילדים נחשב ל-MUST ולפעמים קשה לתאר לעצמנו שניתן לעשות זאת אחרת, וכאני עובר בישובים בדואיים אני נבהל לפעמים לראות ילדים מעבירים את כל היום מחוץ לבית בלי השגחת מבוגרים, מתעסקים במה שמוצאים בערימות גרוטאות ומשחקים באמצע הכביש, דברים שבסביבתי פשוט לא קיימים. עד כמה שאני מבין זה לא יחודי רק לחברה הבדואית, וזה נפוץ בחברות ערביות אחרות, במקומות רבים באפריקה לעומת זאת הילד צמוד לאמא שלו 24 על 7 במשך השנים הראשונות לחייו אבל בשלב מסויים מתחיל להתנהל עצמאית ומאז אין לו השגחה כמעט בכלל. פעם נתקלתי בזכרונות של מיסיונר בפפואה שכשילדים שהיו עוברים עקירת שיניים בלי הרדמה היו בוכים, היו העומדים מסביב פורצים בצחוק של לעג והילד היה משתתק בבושה. ידידה שלי שחיתה ביפאן ידעה לספר שאמהות שולחות את הילדים שלהן לבית הספר במכנסיים קצרים בחורף כפי שתקנון בית הספר מחייב בלי לעשות מזה רעש, ובלי אפילו לכסות את הילד עד הגיעו לשערי בית הספר.