בטיפול,לנוכחות המטפל,יש השפעה..
מכרעת על מהלך הטיפול.מסתבר,כי לצד מחשבות וחוויות מעברו של המטופל,משתחזר לו יחסו הייחודי של המטפל.כלומר,יחסי המטפל למטופל,מהווה איזה שהוא חזרה על מתכונת מסויימת של יחסיו עם דמות,או דמויות משמעותיות עבורו,מעברו הקודם,כמו עם אביו,אימו,אחיו,ואחרים.זהו תהליך המכונה העברה, (טרנספרנס).המטפל עשוי להופיע בדמיונו של המטופל כיודע כל,כאילו יש לו את כל הידע בעולם בכלל,ואת כל הידע הנוגע לבעיותיו של המטופל,בפרט. עם התקדמות הטיפול,המטופל ילמד שהנחה זו היא רק אשלייה,או פנטסיה.ושהידע טבוע בעצם,בו עצמו.האתיקה של המטפל היא שלא לאמץ את האשלייה,ולאפשר למטופל להתנתק ממנה הדרגתית.טרנספרנס הוא לפיכך סוג של אהבה,כפי שאת חשה חתולה,ותפקידה של המטפלת שלך הוא לשים סייג,גבול לאותה אהבה (למשל דרך התשלום עבור הטיפול..)הטרנספרנס,עשוי מאד לקדם את הטיפול,ומאפשר את התפתחותו,על ידי כל שהוא משפיע בסופו של דבר על הלא מודע של המטופל.אבל עלולות להיות לו גם השפעות שליליות על מהלך הטיפול,כי בניגוד לנאמר מקודם,הוא עלול לחסום את הלא מודע,וליצור למשל תלות לא רצוייה של המטפל במטופל.ומכאן לסכום,את יכולה להבין שיש פונקציה חיובית ומגמתית לעובדה שאת "התאהבת" בפסיכולוגית שלך.אלא שזו אינה התאהבות במובן המקובל של המילה,ואין זה כלל משנה אם את חשה שאת אוהבת אותה כאשה..וז התאהבות שהמטפלת שלך מאפשרת לה לזרום,כדי להשיג כנראה דרכה מטרות טיפוליות כאלה או אחרות.אין ולא יהיה לזהגוון מעשי,או מיני ל ממש.זה נוגד את האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים,וגם אסור לפי החוק.כפי שהבנת,בהרבה מקרים, תהליך הטרנספרנס,עשוי להועיל מאד במהלך הטיפול..כמובן שאת יכולה לדבר על רגשותייך עם הפסיכולוגית שלך..את יכולה לדבר על כל דבר.היא תבין,ותדע להגיב נכון.