מאוד ברור חייב להיות אבל לא יודעת איך אפשר להתעלם לחלוטין ממי שחלקת איתו כברת דרך חתיכת חיים שגם הניבה ילדים משותפים למענם אני רואה עצמי מחוייבת ליחסים תקינים
זה עינין יחסי... לא ?? מה שבעיני תקין ונכון לבריאות הנפש שלי ושל ילדי יכול להיות בעיניך לא תקין .. אז כן ,חלקתי כברת דרך , חתיכת חיים ,ויש לכברת דרך זו מקום חשוב הנוגע לעברי.... מחוייב המציאות לתת לעבר זה גם מקום בהווה הפרטי שלי ? בנוגע לילדים ...כוורת דרך קיימת בעבר ,בהווה ובעתיד... ואיני מתעלמת מחשיבות מקומו ומיקומו של האב בחייהם.
בשבוע שעבר היה לנו מיקרה קלסי ..כולנו יחד עם הילדים בבית חברים חוגגים יום הולדת לבן של החברה שלי.. פתאום המשפחה שלה שמכירה אותי מילדות הרגישו אי נוחות מסויימת.. בעלה בא אליי למטבח והרגיש נורא..לא עמד בזה
החברה שלי גם אמרה לי ווא זה כ"כ משונה... ורק הם ישבו אחד מול השני{האקס והבן זוג..}ודיברו רבות על פוליטיקה... אני הייתי בכוננות עזיבה ולא הבנתי מדוע האקס מרגיש עוד צורך להישאר {מן הסתם היה לו נוח ונעים} אבל..לראות אותם מדברים בשיחה קולחת על פוליטיקה כמעט הרג אותי
כי האקס שלי זכור לי מגיע לאוקטבות גבוהות כשמדובר בפוליטיקה וקצת חששתי..אך זה עבר בשלום{רמזתי לו ללכת כבר
} אחר כך העברתי בעדינות לבן זוגי את המסר: אתה צריך לשים את הגבולות בינכם ולא אני, אני יודעת שכך הוא נוהג...אבל זה כ"כ טיבעי לנו לפעמים זה מכווץ אנשים מבחוץ לנוכח המראה הזה
שבאמת לא איכפת לי מדעת אחרים{כי אני באמת רואה דברים שונה בחיים} אבל התגובות שלהם ...מצחיקות אותי...ומביכות אותי... זה כאילו מצביעים עליי ואומרים"וואלה את פסיכית עם קבלות"!
אני רואה דברים בצורה כ"כ טיבעית..ואולי אני צריכה לשים גבולות לכל הטיבעיות הזו? לכל אחד יש שריטה אמרנו..השריטה שלי באופן ההסתכלות שלי על החיים.. כאילו כולנו משפחה אחת גדולה..וזה טיבעי שאנחנו במערכת יחסים חבריים וזה בסדר שהוא יאכל אצלי או ישתה קפה..והנה הוא גם הציע להצטרף אלינו לארוחה במסעדה עם הילדים ובן הזוג..ואמרתי לא רק בגלל שהוא ביקש שנזמין אותו..{הוא חוצפן..} יש מקום לגבולות...יש לי כ"כ הרבה דוגמאות של מבוכה שרצות לי בראש עכשיו..
עדיין לא עשיתי את זה לא יודעת אם ומתי אעשה... ואם כן - זה יהיה רק בהקשר של הילדים. לא רוצה למצוא את עצמי מדברת איתה עליו ת´אמת....
קצת מרחמת עליה.... שהיא איתו. הוא לא איש רע בכלל לא (לא סתם הכינוי שלו זה "התכשיט"...
) הוא כזה שכל אמא מרוקאית או פולניה היתה שמחה שהבת שלה תביא הביתה... זה רק אחרי כמה זמן שהבעיות עולות וצפות... וזה הכי קשה בעולם להודות בקיומן במיוחד שהוא כזה "בסדר"..... ועל כל זה, אני לא רוצה לדבר איתה.... אבל היא גם נראית לי בסדר והגורים שלי (במיוחד הגדול) מאד אוהבים אותה ומסתדרים איתה שם וזה ה-מ-ו-ן.... אבל מתח מסוים קיים מטבע הדברים ואני.....? עוד לא החלטתי יום אחד או שזה יקרה או שלא. עפ
אין כללים קבועים בחיים. ואם נחמד לך לשבת איתו, וזה אינו מפריע לזוגתך, והאקס עצמו מרגיש חופשי...אז אין בעיה עם זה. אין לי מושג איך זה להיות במצב כזה, ובכל מקרה, מה שמתאים לאחד, אינו בהכרח מתאים לשני.