פיית הלילה השחורה
New member
יחסים עם העולם
כבר הרבה זמן שמתרוצצת לי מחשבה בראש, ואני יודעת שהמחשבה הזאת לא קשורה ישירות לנושא הזוגיות והאהבה יותר על יחסים בין אישיים באופן כללי, אבל אני מאוד רוצה לשתף דווקא אתכם כי הרבה פעמים הערות והארות שלכם פתחו את עיני ואם תוכלו להזדהות או לבחון ביחד איתי את הדברים, אני אשמח
אני תופשת את עצמי כבן אדם חברותי, אני יודעת ליצור קשרים טובים עם אנשים ואפילו עמוקים וכנים. אני פתוחה עם אנשים, יש לי קלפים טובים של הסתדרות בחברה ואני מצליחה אפילו להתבלט לחיוב בקבוצות שונות שהייתי בהן. אני מצחיקה אנשים ונעימה ונותנת לאנשים תחושה נוחה סביבי ושפשר לחלוק איתי כל דבר בלי שאשפוט, וכל אלו אני עושה במודע ומתוך השתדלות כי חשוב לי שירצו להיות בחברתי, להקרין סביב שמחה ואוזן קשבת ואישיות מגניבה שקל להתחבר אליה..לא בקטע מאולץ או משהו, אני באמת נהנת כשנהנים איתי.
אבל אני שמה לב כבר תקופה ארוכה שאין אף אחד בעולם שבאמת באמת ובתמים אכפת לי ממנו, אני מרגישה כלפיו געגוע ומוכנה להשקיע הרבה בשבילו. זה כולל גם את ההורים שלי והמשפחה כולה, חברים שהיכרתי במהלך חיי. שמתי לב שבכל פעם שאני עוברת ממסגרת אחת למסגרת אחרת (תיכון, שנת שירות, צבא) אני לא שומרת על קשר עם האנשים שהיו במסגרת שקדמה, לא כי "אני לא יודעת לשמור על קשר", אלא כי אף אחד לא נשאר חשוב לי ויקר לי.
אני בן אדם מאוד רגשי, אבל איכשהו בכל מה שקשור למערכות יחסים קשה לי לשמר אותן לאורך זמן. בשלב מסויים נמאס לי מהבן אדם או מרחק פיזי או מרחק זמן פשוט מנתק אותי לחלוטין מהבן אדם. לא חשוב לי בכלל לדבר במהלך השבוע עם ההורים שלי, ואני מרגישה שמסופ"ש לסופ"ש, כשאני יוצאת הביתה מהצבא יש חברות שאפשר וכיף לצאת איתן, אבל הקשר איתן לא מטורף ונוסק לגבהים, אלא נשאר בגדר יציאות מדי פעם ושיחות חטופות באמצע השבוע. קשה לי שאין לי למי להתגעגע, ואני יודעת שאני לא יכולה לצפות שאנשים יתאהבו ויאהבו אותי באמת ויהיה להם איכפת ממני באמת אם לי לא באמת איכפת- מכל הלב- מאף אחד.
זה משהו שיעבור אחרי הצבא? זאת תכונה טובה לא להיקשר טוטאלית לאף אדם? אני משתוקקת לחבר או חברה או אהבה טובים וגדולים מצד אחד, אבל מצד שני חיי לא הוכיחו לי שאני יכולה לאהוב מכל הלב ולהתגעגע מכל הלב. אני לא חסומה, זה אולי משהו שלא מובנה אצלי.
כבר הרבה זמן שמתרוצצת לי מחשבה בראש, ואני יודעת שהמחשבה הזאת לא קשורה ישירות לנושא הזוגיות והאהבה יותר על יחסים בין אישיים באופן כללי, אבל אני מאוד רוצה לשתף דווקא אתכם כי הרבה פעמים הערות והארות שלכם פתחו את עיני ואם תוכלו להזדהות או לבחון ביחד איתי את הדברים, אני אשמח
אני תופשת את עצמי כבן אדם חברותי, אני יודעת ליצור קשרים טובים עם אנשים ואפילו עמוקים וכנים. אני פתוחה עם אנשים, יש לי קלפים טובים של הסתדרות בחברה ואני מצליחה אפילו להתבלט לחיוב בקבוצות שונות שהייתי בהן. אני מצחיקה אנשים ונעימה ונותנת לאנשים תחושה נוחה סביבי ושפשר לחלוק איתי כל דבר בלי שאשפוט, וכל אלו אני עושה במודע ומתוך השתדלות כי חשוב לי שירצו להיות בחברתי, להקרין סביב שמחה ואוזן קשבת ואישיות מגניבה שקל להתחבר אליה..לא בקטע מאולץ או משהו, אני באמת נהנת כשנהנים איתי.
אבל אני שמה לב כבר תקופה ארוכה שאין אף אחד בעולם שבאמת באמת ובתמים אכפת לי ממנו, אני מרגישה כלפיו געגוע ומוכנה להשקיע הרבה בשבילו. זה כולל גם את ההורים שלי והמשפחה כולה, חברים שהיכרתי במהלך חיי. שמתי לב שבכל פעם שאני עוברת ממסגרת אחת למסגרת אחרת (תיכון, שנת שירות, צבא) אני לא שומרת על קשר עם האנשים שהיו במסגרת שקדמה, לא כי "אני לא יודעת לשמור על קשר", אלא כי אף אחד לא נשאר חשוב לי ויקר לי.
אני בן אדם מאוד רגשי, אבל איכשהו בכל מה שקשור למערכות יחסים קשה לי לשמר אותן לאורך זמן. בשלב מסויים נמאס לי מהבן אדם או מרחק פיזי או מרחק זמן פשוט מנתק אותי לחלוטין מהבן אדם. לא חשוב לי בכלל לדבר במהלך השבוע עם ההורים שלי, ואני מרגישה שמסופ"ש לסופ"ש, כשאני יוצאת הביתה מהצבא יש חברות שאפשר וכיף לצאת איתן, אבל הקשר איתן לא מטורף ונוסק לגבהים, אלא נשאר בגדר יציאות מדי פעם ושיחות חטופות באמצע השבוע. קשה לי שאין לי למי להתגעגע, ואני יודעת שאני לא יכולה לצפות שאנשים יתאהבו ויאהבו אותי באמת ויהיה להם איכפת ממני באמת אם לי לא באמת איכפת- מכל הלב- מאף אחד.
זה משהו שיעבור אחרי הצבא? זאת תכונה טובה לא להיקשר טוטאלית לאף אדם? אני משתוקקת לחבר או חברה או אהבה טובים וגדולים מצד אחד, אבל מצד שני חיי לא הוכיחו לי שאני יכולה לאהוב מכל הלב ולהתגעגע מכל הלב. אני לא חסומה, זה אולי משהו שלא מובנה אצלי.