יחסים במשבר......
שלום לכולם, זו פעם ראשונה שאני כותבת בפורום. קוראים לי לין, אני בת 21, סטודנטית. המערכת יחסים של אמא שלי ושלי היא בין הגרועות בעולם. אני אתחיל מזה שאין לנו תקשורת טובה. למעשה אין בינינו תקשורת בכלל. דבר ראשון אני רוצה לציין שהיא איבדה אנשים קרובים לה בכמה שנים האחרונות, את ההורים שלה ועוד 2 אחים. אני יכולה להבין שהיא עצובה ואולי גם מתוסכלת. פעם אמא שלי הייתה אישה נחמדה יותר, נעימה יותר. נתחיל מזה שאנחנו תמיד מתווכחות. על כל דבר. אין בינינו הסכמה כללית. היא אישה מאוד נוקשה. לפחות איתי. אני גם שמתי לב שהיא מאוד מסתדרת עם אחותי, היא צריכה את אחותי יותר מאשר אותי וזה מרגיש כאילו אין לה בעיה אם אני בכלל לא הייתי.. לפעמים יש לה קטע שאם אחותי לא בסביבה איזה יומיים אז פתאום היא נחמדה אליי, בעצם זה היה פעם, היום אפילו זה לא קיים כבר. מה שהכי גרוע זה כשאנחנו מתווכחות היא ישר "יורדת" עליי בכל מיני עלבונות, אומרת לי שאני פרובלמטית וכל מי עלבונות כאלה.... זה ממש מעליב אותי. כשהיא אומרת את זה אני אומרת לה שזה מפריע ולמה אני צריכה לספוג את העלבונות האלה אבל היא מתעלמת לגמרי וממשיכה בשלה. כל מה שאני אומרת היא ישר קופצת ואומרת משהו שייסתור לגמרי את הדברים שלי. זה כבר נהייה משהו תמידי. סיפרתי את זה לאבא שלי ולאחותי והם אמרו לי להתעלם כי הם יודעים שהיא אישה קשה ומתוסכלת. אם אחנו נכנסות לוויכוח, מה שקורה בדר"כ, היא ישר "יורדת" על היכולות שלי, על מי שאני, כאילו שהיא מושלמת. פשוט עצוב לי שהיא צריכה לרדת עליי כדי להרגיש יותר טוב עם עצמה. זה כאילו שהיא לא מוכנה להתעמת איתי.... כואב לי שהיא משתמשת באלימות מילולית כלפיי, מצד שני זה גם דוחה אותי. היא ואבא שלי שני אנשים שונים. אבא שלי הוא בנאדם מתורבת, משכיל, מדבר לעניין, יש לו ראש על הכתפיים ואמא שלי לעומת זאת ממש פרמיטיבית, מדברת הרבה שטויות, לא הכי משכילה, אני ממש לא מתחברת אליה יותר. לפעמים היא אומרת דברים כדי להשתיק אותי כדי שאני אפגע והיא גם מצליחה..... כשמישהו פוגע בי קשה לי לחשוב על משהו זריז ולענות לו באיזה תשובה מתוחכמת. אני נפגעת ישר וחושבת על מה שהוא אמר ונשארת בהלם.... או שאני בוכה. זה מה ש"אמא" שלי עושה לי.... היא יודעת איפה לעקוץ אותי כדי שאני אלך והיא לא תצטרך להתעמת איתי. כאילו נדמה שהיא נהנית מהעקיצות האלה, כאילו היא עושה את זה לשם ההנאה הפרטית שלה. פשוט עצוב לי שזה המצב,זה כבר ממש מתסכל, מדכא.. אחותי אומרת שאני לא אתייחס אליה ושאני לא אקשיב לה בכלל. אני לא מבינה לאן התדרדרנו... מה עושים נגד זה? מה אתם הייתם עושים במקומי??
שלום לכולם, זו פעם ראשונה שאני כותבת בפורום. קוראים לי לין, אני בת 21, סטודנטית. המערכת יחסים של אמא שלי ושלי היא בין הגרועות בעולם. אני אתחיל מזה שאין לנו תקשורת טובה. למעשה אין בינינו תקשורת בכלל. דבר ראשון אני רוצה לציין שהיא איבדה אנשים קרובים לה בכמה שנים האחרונות, את ההורים שלה ועוד 2 אחים. אני יכולה להבין שהיא עצובה ואולי גם מתוסכלת. פעם אמא שלי הייתה אישה נחמדה יותר, נעימה יותר. נתחיל מזה שאנחנו תמיד מתווכחות. על כל דבר. אין בינינו הסכמה כללית. היא אישה מאוד נוקשה. לפחות איתי. אני גם שמתי לב שהיא מאוד מסתדרת עם אחותי, היא צריכה את אחותי יותר מאשר אותי וזה מרגיש כאילו אין לה בעיה אם אני בכלל לא הייתי.. לפעמים יש לה קטע שאם אחותי לא בסביבה איזה יומיים אז פתאום היא נחמדה אליי, בעצם זה היה פעם, היום אפילו זה לא קיים כבר. מה שהכי גרוע זה כשאנחנו מתווכחות היא ישר "יורדת" עליי בכל מיני עלבונות, אומרת לי שאני פרובלמטית וכל מי עלבונות כאלה.... זה ממש מעליב אותי. כשהיא אומרת את זה אני אומרת לה שזה מפריע ולמה אני צריכה לספוג את העלבונות האלה אבל היא מתעלמת לגמרי וממשיכה בשלה. כל מה שאני אומרת היא ישר קופצת ואומרת משהו שייסתור לגמרי את הדברים שלי. זה כבר נהייה משהו תמידי. סיפרתי את זה לאבא שלי ולאחותי והם אמרו לי להתעלם כי הם יודעים שהיא אישה קשה ומתוסכלת. אם אחנו נכנסות לוויכוח, מה שקורה בדר"כ, היא ישר "יורדת" על היכולות שלי, על מי שאני, כאילו שהיא מושלמת. פשוט עצוב לי שהיא צריכה לרדת עליי כדי להרגיש יותר טוב עם עצמה. זה כאילו שהיא לא מוכנה להתעמת איתי.... כואב לי שהיא משתמשת באלימות מילולית כלפיי, מצד שני זה גם דוחה אותי. היא ואבא שלי שני אנשים שונים. אבא שלי הוא בנאדם מתורבת, משכיל, מדבר לעניין, יש לו ראש על הכתפיים ואמא שלי לעומת זאת ממש פרמיטיבית, מדברת הרבה שטויות, לא הכי משכילה, אני ממש לא מתחברת אליה יותר. לפעמים היא אומרת דברים כדי להשתיק אותי כדי שאני אפגע והיא גם מצליחה..... כשמישהו פוגע בי קשה לי לחשוב על משהו זריז ולענות לו באיזה תשובה מתוחכמת. אני נפגעת ישר וחושבת על מה שהוא אמר ונשארת בהלם.... או שאני בוכה. זה מה ש"אמא" שלי עושה לי.... היא יודעת איפה לעקוץ אותי כדי שאני אלך והיא לא תצטרך להתעמת איתי. כאילו נדמה שהיא נהנית מהעקיצות האלה, כאילו היא עושה את זה לשם ההנאה הפרטית שלה. פשוט עצוב לי שזה המצב,זה כבר ממש מתסכל, מדכא.. אחותי אומרת שאני לא אתייחס אליה ושאני לא אקשיב לה בכלל. אני לא מבינה לאן התדרדרנו... מה עושים נגד זה? מה אתם הייתם עושים במקומי??
