יו....איזה יום...
הוא התחיל בבוקר - פתחתי את הטלווזיה וגליתי שאהוד מנור נפטר. הייתי בשוק ועצובה - זה נראה כאילו כל הטובים נעלמים
אח"כ הלכתי לאוטובוס רק בשביל לגלות שפספתי אותו ברמזור אז עליתי על קו אחר שעושה עיקוף - אבל עלה אחד ממש חמווד אז זה היה שווה את זה
ואז הגעתי לבלינסון - לעירוי האחרון שלי
. היה עומס - וקיבלו אותי רק ב11:30 (בשעה 11:55 יש לי הסעה) לקראת סוף העירוי שלי חברה מהעבודה סיפרה לי שאנחנו מקבלות את הפיצויים מהעבודה (אהה, פרט קטן - אתמול הודיעו לנו שאנחנו הופכות להיות עובדות אורנג' ולא כח אדם) ואני עובדת שם כבר 6.5 שנים! מאותו הרגע - אופוריה... בעוד חודש אני מוסיפה את השם אורית לשם שלי - ואחרי חצי שנה זוועתית שכללה הרבה כאב ובכי הכל מתחיל להסתדר והכל נופל לחריץ הנכון
|אושר|
הוא התחיל בבוקר - פתחתי את הטלווזיה וגליתי שאהוד מנור נפטר. הייתי בשוק ועצובה - זה נראה כאילו כל הטובים נעלמים