ExLibris499
New member
יותר
כמו בכל שנה, יום כיפור שלי מוקדש לבחירת ספר עב כרס וקריאה בלתי נלאית לתוך תקיעת השופר. בחרתי השנה לקרוא את Grey.
לא בגלל שסדרת חמישים הגוונים היתה כזו מוצלחת. ידעתי מראש שהכותבת בחרה להציג את השליטה של כריסטיאן גריי כתוצר של טראומת ילדות ולפיכך אינה מייצגת את רוב השולטים, אבל הסקרנות שבקריאת הסיפור מצידו של השולט, הפוטנציאל לגילוי תובנות על עולמו של שולט והלך מחשבותיו, הילכו עליי קסם. והחלטתי "ללכת על זה".
ובכן, מיותר לציין שלא זכיתי לקבל תובנות חדשות או משמעותיות על הצורה שבה חווים שולטים את השליטה ואת הנשלטת, אבל, לא באתי לכתוב ביקורת על הספר, אלא לדון במשהו אחד ויחיד שבאמת חיבר אותי לספר - הצורך של הנשלטת ב -"יותר".
אנסטסיה סטיל מרבה לדרוש "יותר". יותר לבבות ופרחים, יותר ביחד, יותר רומנטיקה. בחנתי את עצמי בהקשר הזה של השליטה וזכיתי לתובנה קטנה משל עצמי - אני מאוד מתחברת ל "יותר" הזה שהיא מבקשת לעצמה. כאילו ההתמסרות שלי והרצון שלי למסור את השליטה נובעים בחלקם ממקום דווקא רומנטי שבו לשולט שלי יש גם רגשות כלפיי ואם אני "מאפשרת" להצליף בי ולהכאיב לי זה בגלל שעמוק בפנים אני מצפה שזה יתוגמל בפיקניק שכולל כוס יין והרבה התגפפות ילדותית בחורשה בצפון (סתם דוגמא, אבל אמיתית!). ניסיתי מספר קשרים שבהם השולט היה "קר" יותר או מחובר כל כולו לעניין הסקס בלבד וזה פשוט לא צלח. לא באמת הצלחתי למסור שליטה ולהתמסר ללא פן ריגשי מאוד עמוק. והשאלה שנשאלת, חברי פורום יקרים ומביני עניין, איפה זה מציב אותי? האם זה הופך אותי לפחות נשלטת? או אולי לנשלטת פחות טובה? וכיצד אתם כשולטים רואים את העניין הזה - האם תקחו נשלטת לטיול יד ביד בסימטאות יפו או שאין מקום לרומנטיקה ביחסים כאלו? מה דעתכם???
כמו בכל שנה, יום כיפור שלי מוקדש לבחירת ספר עב כרס וקריאה בלתי נלאית לתוך תקיעת השופר. בחרתי השנה לקרוא את Grey.
לא בגלל שסדרת חמישים הגוונים היתה כזו מוצלחת. ידעתי מראש שהכותבת בחרה להציג את השליטה של כריסטיאן גריי כתוצר של טראומת ילדות ולפיכך אינה מייצגת את רוב השולטים, אבל הסקרנות שבקריאת הסיפור מצידו של השולט, הפוטנציאל לגילוי תובנות על עולמו של שולט והלך מחשבותיו, הילכו עליי קסם. והחלטתי "ללכת על זה".
ובכן, מיותר לציין שלא זכיתי לקבל תובנות חדשות או משמעותיות על הצורה שבה חווים שולטים את השליטה ואת הנשלטת, אבל, לא באתי לכתוב ביקורת על הספר, אלא לדון במשהו אחד ויחיד שבאמת חיבר אותי לספר - הצורך של הנשלטת ב -"יותר".
אנסטסיה סטיל מרבה לדרוש "יותר". יותר לבבות ופרחים, יותר ביחד, יותר רומנטיקה. בחנתי את עצמי בהקשר הזה של השליטה וזכיתי לתובנה קטנה משל עצמי - אני מאוד מתחברת ל "יותר" הזה שהיא מבקשת לעצמה. כאילו ההתמסרות שלי והרצון שלי למסור את השליטה נובעים בחלקם ממקום דווקא רומנטי שבו לשולט שלי יש גם רגשות כלפיי ואם אני "מאפשרת" להצליף בי ולהכאיב לי זה בגלל שעמוק בפנים אני מצפה שזה יתוגמל בפיקניק שכולל כוס יין והרבה התגפפות ילדותית בחורשה בצפון (סתם דוגמא, אבל אמיתית!). ניסיתי מספר קשרים שבהם השולט היה "קר" יותר או מחובר כל כולו לעניין הסקס בלבד וזה פשוט לא צלח. לא באמת הצלחתי למסור שליטה ולהתמסר ללא פן ריגשי מאוד עמוק. והשאלה שנשאלת, חברי פורום יקרים ומביני עניין, איפה זה מציב אותי? האם זה הופך אותי לפחות נשלטת? או אולי לנשלטת פחות טובה? וכיצד אתם כשולטים רואים את העניין הזה - האם תקחו נשלטת לטיול יד ביד בסימטאות יפו או שאין מקום לרומנטיקה ביחסים כאלו? מה דעתכם???
נשלטת טובה עושה X"...)
