יוצאת מהארון....
אז כמו שכתבתי למטה, אני קוראת אתכן (ואת פורום פוריות) קרוב לשנתיים, אך מעולם לא כתבתי.... בת 31, וזה מה שעברתי עד עכשיו:
אובחנתי בלפרוסקופיה כסובלת מאנדומטריוזיס דרגה 4. לאחר הלפרוסקופיה עברתי 4 שאיבות ו - 5 החזרות.
שאיבה ראשונה - 4 ביציות, 3 הפריות, עוברים טובים, הוחזרו 2, אין מוקפאים.
שאיבה שניה - 4 ביציות, 4 הפריות, עוברים טובים, הוחזרו 2, הוקפאו 2.
החזרה שלישית - מתוך שני מוקפאים, אחד שרד את ההפשרה, הוחזר לרחם, אין הריון.
שאיבה שלישית - 2 ביציות, הפריה אחת, עובר איטי הוחזר, אין הריון.
שאיבה רביעית - 4 ביציות, 3 הפריות, עוברים טובים, הוחזרו 3, אין הריון.
שלוש שאיבות מתוך 4 נעשו לאחר פרוטוקול ארוך (פיורוגון ומנוגון שני טיפולים, גונל אף ומנופור טיפול אחד).
שאיבה אחת מתוך 4 נעשתה לאחר פרוטוקול קצר (פרגובריס וצטרוטייד) והיא זו שהניבה רק שתי ביציות והפריה אחת של עובר איטי ביותר.
לאחר צילום רחם שנעשה לאחרונה, נמצא כי החצוצרות סתומות, כנראה מהמחלה וכי הן מלאות בנוזל.
מעבר לזה יש לי הידבקויות בכל הבטן, מוקדי אנדומטריוזיס במעיים, מוקד ברקטום וציסטות בשחלות (עד 4 ס"מ).
פרופסור א' הציע לי להחדיר סלילים לחצוצרות על מנת לסתום אותן ולמנוע מהנוזל הרעיל למנוע את השתרשות העוברים המוחזרים. אופציה שפחות מועדפת על פרופסור א' היא ניתוח מצומצמם להסרת החצוצרות תוך הימנעות מנגיעה בשחלות, לאור הרזרבה השחלתית הנמוכה שלי (מקסימום 4 ביציות לטיפול, בת 31).
פרופסור ב' סבור כי החדרת הסלילים אינה רעיון טוב במקרה שלי, כיוון שלדעתו מעבר לנושא של הנוזל הרעיל, כל המוקדים של המחלה, מפריעים גם הם להשתרשות ולכן הוא ממליץ על ניתוח כולל שיסיר את כל המוקדים מהרקטום, מהמעיים ויפריד הידבקויות איברים. גם פרופסור ב' רוצה שהמנתח ימנע מנגיעה בשחלות, שוב לאור החשש מפגיעה ברזרבה השחלתית שהיא כאמור נמוכה ממילא.
הבעיה היא שמאחר והכול כל כך דבוק שם, אני חוששת שגם אם נקבע מראש שלא נוגעים בשחלות, תהיה נגיעה כלשהי בשחלות, אם זה בעת הניסיון לכרות את החצורות או בעת ניסיון להפריד את השחלות שדבוקות לרחם (ואולי גם אחת לשניה). פרופסור ב' מבטיח לי שאם בפתיחת הניתוח רואים שאין אפשרות לבצע הליכים מסוימים מבלי פגיעה בשחלות, אז מסכמים עם המנתח שהוא מפסיק את הניתוח מבלי לגעת בכלום, על מנת שנעשה התייעצות מחודשת.
יצוין, כי לפני הלפרוסקופיה עברתי היסטרוסקופיה ניתוחית להסרת מחיצה גדולה ברחם.
עברתי הן את ההיסטרוסקופיה והן את הלפרוסקופיה לפני שבכלל ניסינו להיכנס להריון באופן טבעי. כלומר, החלטנו שאנחנו רוצים להיכנס להריון ואז במסגרת בדיקות שגרתיות נמצאה המחיצה. בביקורת שלאחר ההיסטרוסקופיה נמצאו שתי ציסטות שוקולדיות בשתי השחלות וזה באמת התאים לכל תסמיני המחלה שסבלתי מהם מאז ומתמיד. שוב, לחוצת הריון שכמותי ארגנתי לי כמה שיותר מהר לפרוסקופיה אצל אחד הפרופסורים הנחשבים ביותר בתחום. לאור המצב שהתגלה בבטן הוחלט מייד אחרי הניתוח להתחיל בIVF (פרטי הטיפולים מעלה).
יצוין, כי כל הרופאים שאני מטופלת אצלם הינם הטובים בתחומם, הן בתחום הפיריון (פרופסור א' ופרופסור ב'), האנדומטריוזיס והכירורגיה.
עם זאת, יש את חילוקי הדעות בין פרופסור א' לפרופסור ב', שניהם רופאי פיריון, כפי שכתבתי מעלה (וזה לאחר שהם דיברו ביניהם).
למותר לציין, שרופא האנדומטריוזיס סבור גם הוא כי אני צריכה לעבור ניתוח נוסף (והוא דווקא כן רוצה לגעת בשחלות, כי הוא אוחז באסכולה לפיה, אם מנתחים מוציאים הכל הכל הכל).......
בקיצור, מאוד מבולבלת, מאוד רוצה כבר הריון וילד (מן הסתם לא היחידה כאן....). נמצאת בסיפור הזה כבר שנתיים ולא רואה את הסוף.
האם מישהי שעברה את הפרוצדורה של החדרת הסלילים לחצוצרות (הבנתי שצריך לחכות 3 חודשים כדי לראות אם מצליח ורק אז אפשר לחזור לטיפולים וכי לעתים אף עלול להתפתח זיהום כתוצאה מהחסימה...) הצליחה להיכנס להריון המיוחל????
החשש הגדול שלי הוא שניתוח נוסף אכן יביא לפגיעה ברזרבה השחלתית, באופן שלא אצליח לייצר ביציות משלי כלל....
בכל מקרה, שני הפרופסורים סבורים כי אין טעם להמשיך בטיפולים נוספים טרם קבלת החלטה וביצוע אחת מהפרוצדורות המוצעות.
אז כמו שכתבתי למטה, אני קוראת אתכן (ואת פורום פוריות) קרוב לשנתיים, אך מעולם לא כתבתי.... בת 31, וזה מה שעברתי עד עכשיו:
אובחנתי בלפרוסקופיה כסובלת מאנדומטריוזיס דרגה 4. לאחר הלפרוסקופיה עברתי 4 שאיבות ו - 5 החזרות.
שאיבה ראשונה - 4 ביציות, 3 הפריות, עוברים טובים, הוחזרו 2, אין מוקפאים.
שאיבה שניה - 4 ביציות, 4 הפריות, עוברים טובים, הוחזרו 2, הוקפאו 2.
החזרה שלישית - מתוך שני מוקפאים, אחד שרד את ההפשרה, הוחזר לרחם, אין הריון.
שאיבה שלישית - 2 ביציות, הפריה אחת, עובר איטי הוחזר, אין הריון.
שאיבה רביעית - 4 ביציות, 3 הפריות, עוברים טובים, הוחזרו 3, אין הריון.
שלוש שאיבות מתוך 4 נעשו לאחר פרוטוקול ארוך (פיורוגון ומנוגון שני טיפולים, גונל אף ומנופור טיפול אחד).
שאיבה אחת מתוך 4 נעשתה לאחר פרוטוקול קצר (פרגובריס וצטרוטייד) והיא זו שהניבה רק שתי ביציות והפריה אחת של עובר איטי ביותר.
לאחר צילום רחם שנעשה לאחרונה, נמצא כי החצוצרות סתומות, כנראה מהמחלה וכי הן מלאות בנוזל.
מעבר לזה יש לי הידבקויות בכל הבטן, מוקדי אנדומטריוזיס במעיים, מוקד ברקטום וציסטות בשחלות (עד 4 ס"מ).
פרופסור א' הציע לי להחדיר סלילים לחצוצרות על מנת לסתום אותן ולמנוע מהנוזל הרעיל למנוע את השתרשות העוברים המוחזרים. אופציה שפחות מועדפת על פרופסור א' היא ניתוח מצומצמם להסרת החצוצרות תוך הימנעות מנגיעה בשחלות, לאור הרזרבה השחלתית הנמוכה שלי (מקסימום 4 ביציות לטיפול, בת 31).
פרופסור ב' סבור כי החדרת הסלילים אינה רעיון טוב במקרה שלי, כיוון שלדעתו מעבר לנושא של הנוזל הרעיל, כל המוקדים של המחלה, מפריעים גם הם להשתרשות ולכן הוא ממליץ על ניתוח כולל שיסיר את כל המוקדים מהרקטום, מהמעיים ויפריד הידבקויות איברים. גם פרופסור ב' רוצה שהמנתח ימנע מנגיעה בשחלות, שוב לאור החשש מפגיעה ברזרבה השחלתית שהיא כאמור נמוכה ממילא.
הבעיה היא שמאחר והכול כל כך דבוק שם, אני חוששת שגם אם נקבע מראש שלא נוגעים בשחלות, תהיה נגיעה כלשהי בשחלות, אם זה בעת הניסיון לכרות את החצורות או בעת ניסיון להפריד את השחלות שדבוקות לרחם (ואולי גם אחת לשניה). פרופסור ב' מבטיח לי שאם בפתיחת הניתוח רואים שאין אפשרות לבצע הליכים מסוימים מבלי פגיעה בשחלות, אז מסכמים עם המנתח שהוא מפסיק את הניתוח מבלי לגעת בכלום, על מנת שנעשה התייעצות מחודשת.
יצוין, כי לפני הלפרוסקופיה עברתי היסטרוסקופיה ניתוחית להסרת מחיצה גדולה ברחם.
עברתי הן את ההיסטרוסקופיה והן את הלפרוסקופיה לפני שבכלל ניסינו להיכנס להריון באופן טבעי. כלומר, החלטנו שאנחנו רוצים להיכנס להריון ואז במסגרת בדיקות שגרתיות נמצאה המחיצה. בביקורת שלאחר ההיסטרוסקופיה נמצאו שתי ציסטות שוקולדיות בשתי השחלות וזה באמת התאים לכל תסמיני המחלה שסבלתי מהם מאז ומתמיד. שוב, לחוצת הריון שכמותי ארגנתי לי כמה שיותר מהר לפרוסקופיה אצל אחד הפרופסורים הנחשבים ביותר בתחום. לאור המצב שהתגלה בבטן הוחלט מייד אחרי הניתוח להתחיל בIVF (פרטי הטיפולים מעלה).
יצוין, כי כל הרופאים שאני מטופלת אצלם הינם הטובים בתחומם, הן בתחום הפיריון (פרופסור א' ופרופסור ב'), האנדומטריוזיס והכירורגיה.
עם זאת, יש את חילוקי הדעות בין פרופסור א' לפרופסור ב', שניהם רופאי פיריון, כפי שכתבתי מעלה (וזה לאחר שהם דיברו ביניהם).
למותר לציין, שרופא האנדומטריוזיס סבור גם הוא כי אני צריכה לעבור ניתוח נוסף (והוא דווקא כן רוצה לגעת בשחלות, כי הוא אוחז באסכולה לפיה, אם מנתחים מוציאים הכל הכל הכל).......
בקיצור, מאוד מבולבלת, מאוד רוצה כבר הריון וילד (מן הסתם לא היחידה כאן....). נמצאת בסיפור הזה כבר שנתיים ולא רואה את הסוף.
האם מישהי שעברה את הפרוצדורה של החדרת הסלילים לחצוצרות (הבנתי שצריך לחכות 3 חודשים כדי לראות אם מצליח ורק אז אפשר לחזור לטיפולים וכי לעתים אף עלול להתפתח זיהום כתוצאה מהחסימה...) הצליחה להיכנס להריון המיוחל????
החשש הגדול שלי הוא שניתוח נוסף אכן יביא לפגיעה ברזרבה השחלתית, באופן שלא אצליח לייצר ביציות משלי כלל....
בכל מקרה, שני הפרופסורים סבורים כי אין טעם להמשיך בטיפולים נוספים טרם קבלת החלטה וביצוע אחת מהפרוצדורות המוצעות.
