לכל חברי הפורום - יופי בעיני הוא
אחרי לקום בבוקר, עם רצון חזק ממני, להמשיך ולעצום עיניים, כי אזל כוח נפשי מלהידרס שוב על ידי מנגנוים עצמיים האמבדים אותי לדעת, אחרי, לרוץ לאוניברסיטה, בוכה על מעגל החיים הזה, שכל פעם בכואב לי, מוצפת אני בידיעה שבדיוק עוד 360 מעלות יפלח כאב זה שוב את גופי, אחרי,לרוץ לעבודה, לבחור מבין המסיכות של דובשה איזו מסיכה אציב על פני, מנחשת איזו יש לאחרים (לרובנו ככולנו - אין כלום מעבר) אחרי כל זה לפתוח את פורום וידויים ולהעלות , למרות הכל, חיוך על פניי. זהו, יופי בעיני.