"יוסי וג´אגר"

"יוסי וג´אגר" ../images/Emo141.gif

היה בתחילת השבוע בכבלים, ואנוכי הקלטתי וראיתי בסופ"ש. מה אגיד לכם? לא אהבתי. ראשית, הסרט דידאקטי באופן מעיק. אוקיי, אז יש הומואים ב"קרבי". הבנתי. הבנתי. הבנתי. שוב פעם הבנתי. למה למשוך את זה על שעה שלמה? (אגב, הבמאי, איתן פוקס, כבר הראה את זה בסרטו "אפטר", שהיה הרבה יותר סימפטי). שנית, הבנות בסרט מוצגות באופן מקומם. הבלונדית, היא שפחת המין של המג"ד, והיא נראית די מרוצה מהעניין. שחורת השיער (הו, הקלישאה) מחזרת אחר גיבור הסרט, מתעלמת בבוקיות מחוסר ההיענות שלו, עד שזה מתפוצץ לה בפרצוף. אהבלה. מישהו עוד ראה ? דעתכם ?
 

גנגי

New member
ראיתי,

ואני חותמת על כל מילה שלך. סרט כמעט-מעצבן-מאוד. אבל ברור לי למה עשו מזה רעש כזה גדול: כל הבנות בגילים שבין 10-30 נשכבות על הגב ומנפנפות ברגליים כשהן שומעות את השם של היודה-לוי הזה, תהרוג אותי לא מבינה למה. ועשו להן תרגיל נבזי, לבנות המסכנות: יודה לוי, במקום לנשק בחורה, אחת משלהן, נישק שם בחור. עם זה הן לא יכולות להזדהות, ולכן זו אטרקציה.
 

nutmeg

New member
ואני בכלל מפגרת

יושבת לא בנוח מול סרטים על הומואים. יש משהו כל כך מוזר בעיני כשאת ההעדפה המינית שמים בפרונט, בויטרינה, וכאילו זה אמור להסביר לי מניעים ממניעים שונים. אז יש הומואים. ויש סטרייטים. ויש נזירים ונזירות... big-fucking-deal! למה זה צריך לשנות משהו? הרי סטרייטים לעולם לא יציגו את עצמם "היי! אני אוהבת את בן המין השני, עדיף מימין ולפעמים משמאל, שעיר, מסוקס ככה וככה..." מתי כבר יפסיקו עם העניין הזה שההעדפה המינית היא היא המגדירה את האדם? כי היא לא. אדם יכול להיות קסם של איש סטרייט גאה או נזיר. די כבר!
 

shellyland

New member
נו באמת, מוסקט, לא יפה לך...

זה הרי ברור שההגמוניה לא צריכה לבוא ולהציג את עצמה ואת העדפותיה מכיוון שהן השולטות והן משותפות לרוב האוכלוסיה. רק מי שנמצא בקבוצת שוליים כלשהי עסוק בלהגדיר את עצמו (יחסית לחברה ובכלל) פנימה ולהסביר את עצמו החוצה. זה כמו שגברים יגידו: "מי צריך סרטים על עולמן הפנימי של נשים והמקום שממנו הן חוות את העולם? עובדה שגברים לא עסוקים כל הזמן בגבריות שלהם ובמשמעויות שלה"
 

zarn

New member
גברים בהחלט עסוקים כל הזמן בהגדרת

הגבריות ובמשמעויות שלה. טוב, אולי לא כל, אבל ממש הרבה.
 
nutmeg יקרה,

אין מי שמסכים איתך יותר ממני, אך צריך לזכור שלצערינו בחברה שבה אנו חיים, העניין הזה עוד לא מוטמע: יש ציבור לא מבוטל (אין לי סטטיסטיקות בנושא, לצערי.) שעבורו נטיות הומוסקסואליות הן סייג לשפיות. התוצר התרבותי (מוצלח יותר או פחות..) משקף את היחס של הכלל לנושא, והיות ו"האדם הממוצע" בישראל עדין לא התנקה מהדעות שתיארתי, אנחנו עדין רואים צורך של המיעוט הבאמת נרדף הזה להתאגד ולהבדל (באופן אבסורדי-עצם הצורך הזה מעיד שהתנאים עוד לא בשלו להתפזר והם צריכים עדין את תמיכת הקבוצה.) וצורך של מפיקים להפיק סרטים לא מוצלחים בנושא..
 

zimes

New member
חושבת כמוך

ולא מבינה את התופעה של "סרטי הומואים". מועדונים, אירועים - זה הכל אני מבינה, כמו ששירה אמרה - המצב היום הוא שהומואים עדיין זקוקים לקבוצת תמיכה. אבל סרטים? זה קשה לי להבין.
 

nutmeg

New member
שלי -

תפיסת עולם, עולם פנימי, הגדרה עצמית - הכל טוב ויפה. אבל כשמסתכלים על העולם רק או בעיקר דרך החור של התחת (סליחה, רקטום) זה מאבד הרבה גובה בעיני. שלא לומר פרספקטיבה. אבל, זו רק אני, דעתי ואי הנוחות הספציפית שלי... מהלשות.
 

shellyland

New member
לא ראיתי את הסרט האמור

ולכן אני לא יכולה להגיד אם העולם מוצג שם דרך הרקטום או לא, אבל אני מתייחסת לטענה הכללית ש"סרטי הומואים" זה דבר מיותר, ועודני מחזיקה בדעתי שלראות את העולם, מערכות יחסים ותודעה אישית דרך נקודת מבט ייחודית זה לא אותו דבר כמו לראות אותו "מהתחת" וזה שלאנשים יש העדפה מינית מסויימת לא בהכרח אומר שהדרך האומנותית בה הם בוחרים להתמודד עם העדפה זו אינה לגיטימית. בקיצור, לא אהבתי את עניין החור של האחור, אלא אם הוא מתייחס לסרט הספציפי הזה, ורק אם הסרט באמת ראוי לתואר המכובד (אני אדע לאחר שאראה).
 

nutmeg

New member
איפה כתבתי

שסרטי הומואים זה דבר מיותר? רק הבעתי את אי הנוחות שאני מרגישה כשמפקסים ההגדרה העצמית דרך המיניות בלבד. יש עוד דברים בעולם, תודה לאל. בכל מקרה, כשמדובר באמנות - כמובן שאין דרך אחת להביע התמודדות כזו או אחרת וכבודם של הסרטים במקומם מונח. אני הסתכלתי יותר על התופעה החברתית ופחות על דרך ההבעה האומנותית. הסתכלתי על הסרט כאילו אני מציצה אל תוך עולמם של אנשים שכך הם מציגים את עצמם, או כך נתנו לבמאי שיציג אותם... ... לא אהבתי.
 

shellyland

New member
טוב, חשבתי על זה הבוקר בדרך לסופר

(כי גנגי המכשפה לא נתנה לי לעשות קניות אתמול בלילה) ואני חושבת שאין בינינו באמת ויכוח. סרטים שמתעסקים ביחסי מין הומוסקסואלים אינם שונים, לדעתי, מכל אותם סרטים "אירוטיים" שעוסקים ביחסי מין הטרוסקסואליים, ואני לא מוצאת הבדל גדול בין "הכי גאים שיש" לבין סדרות אחרות שכל מטרתן היא להעביר את הקטע המשעמם עד דבילי עד שיראו סקס. בעיני זה עוד סוג של מה שנקרא "סופט-פורן" ולא משנה אם הוא הומו או הטרו. לעומת זאת, סרטים העוסקים במיניות הומוסקסואלית, על כל השלכותיה, לגיטימים ואף רצויים בעיני, כמו כל סרט אחר שמשקף מצבים והתמודדיות רגשיות של חריג זה או אחר.
 
תגובות לבינתיים ../images/Emo141.gif

לגנגי: גם לדעתי יהודה לוי הוא גבר נאה מאד. לנטמג, שירה וצימעס: אין לי התנגדות לסרטי הומואים (ולסרטים מגזריים בכלל), אפילו ציינתי את "אפטר" של אותו הבמאי כסרט סימפטי. את הסרט הספציפי הזה לא אהבתי. היה בארץ סרט אמריקאי בשם "כמעט 18" (נדמה לי שזה השם), שגם בו הייתה שמץ דידאקטיות, אבל היה מהנה מאד (ולסרט הולכים בשביל להנות, לא?).
 
למעלה