יומנו של שבבניק. .

יומנו של שבבניק. .

צלילי המיתרים מתנפצים על הלב הבכי הדומם עוד כואב זעקה נשמעת מעמקי הנשמה אשר גם מים עזים לא יוכלו לרככה הנפש פצועה כמו אחרי קרב אך נשארת יתומה ללא אב אחרי גילגולים בלב המדבר בריצה לעבר אל שום דבר דמעות רותחות ללא הפוגה בוקעות ומאיימות את העולם להטביע איך יוכל קטיגור לעמוד מול סניגור לנשמה שרק חושך ראתה השחר מפציע ואיש עדיין לא הופיע אך עיני הנער טרוטות ואינן נרדמות למה הגורל כ``כ אכזר עד שבלב חור נפער אף אחד לא מבין את המצב עד שכל מכריו הפכהו לכלי שנסתמו מעיינותיו אין מי שנוגע ללב דואב אין אחד שמסכים להיות אוהב הכל נראה ממש מעורפל פתאום הכל ממש מבולבל הזכרונות צפו כל שניה איך גם בשקיעה ראה זריחה איך החיוך המתוק אף פעם לא נמחה אך הכל התחיל מאיש אכזר אשר שפך את דם העולל אשר שותת ולא יחדל הכל התחיל משגיאה קטנה אשר מי יוכל לשערה החברה אותו עזבה כי למדן אינו נקרא . . . לאלוקיו הוא פונה בתפילה ממש כמו בן לאב שביניהם שורה רק אהבה הבט ללב שבור ונדכא אשר אותך הנפש לא עזבה השב לאויבי כי חלו רחמיך עלי אני יודע שאתה אבי ואני בנך לכן גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע. . . .
 
ממש לא. . .

פשוט אני חושב על היחס ``החם`` שהם מקבלים וזה ממש כואב (במיוחד למי שיש לו לב רגיש) אומנם ממש לא כל השבבניקים הם כאלו במיוחד בדור שלנו שרבו בו חסרי הדעת. . . בכל אופן תודה
 
למעלה