יומן קריאה
אל תחששו - זה יהיה לכל היותר אחת לשבועיים. כמו שהחלטתי - נוער, מד"ב ו "אחר". אתמול לקחתי את הנסיך כספיאן
(בסעיף נוער). רובכם בודאי מכירים את סדרת "נרניה". את הספר הראשון - האריה, המכשפה, וארון הבגדים קניתי לאחרונה, ואני ממשיכה בסיפריה. לשמחתי, הספרנית אינה אשת-ספר (מסתר, הא? אבל היא מתפקדת מצוין כמרכז מידע שכונתי, כך שהיא מצדיקה את קיומה. אה, והיא גם מצליחה לרשום החזרות ושאילות.) כך שאין חשש שבגלל שהסבתי את תשומת ליבה לסידרה (החדשה עבורה
) היא תתחיל להמליץ עליה עכשיו לכל נערי ונערות בנימינה, וכך אוכל לקחת בכל פעם אחד מהם. תוך כשלושה חודשים אעבור לז'ול ורן
. תוך כדי קריאה, הבחנתי במאפיין (מיוחד?) של הסדרה: תוך תיאור העלילה, הוא מתעכב גם על רגשות וגם על מניעים של מעשים לא הגיוניים. למשל - פחד, מבוכה להודות בטעות, כעס נטול סיבה רציונלית שנגרם ע"י התעורורת באמצע הלילה ועוד כמה כאלה. לכאורה - חינוכי מדי. מצד שני - יש פה קורטוב ציניות נאה, ואין פה הטפה, אלא רק מין חלון הזדמנות לקורא הצעיר לנצל את ההזדהות כדי לשים לב מתי הוא נוהג כך. נדמה לי שאילו הייתי קוראת את הספר בנעורי, לא הייתי בכלל מבחינה בזה
מה אתם אומרים? חינוכי מדי? מישהו מכם קרא אחד מספרים אלה לאחרונה ושם לב לזה? > להשאלה: האריה, המכשפה, וארון הבגדים <
אל תחששו - זה יהיה לכל היותר אחת לשבועיים. כמו שהחלטתי - נוער, מד"ב ו "אחר". אתמול לקחתי את הנסיך כספיאן