יומן פסיפס אישי

יומן פסיפס אישי

המטרה שלי ליצור פסיפס צבעוני של שמש מסביב לעץ הזית בחצרי. המטרה נשמעת פשוטה, אבל כמו בחיים, כשאנחנו מציבים לפנינו מטרה, לא הכל הולך פשוט. אתם שותפי לתהליך של השגת המטרה. מהרעיון לעשייה. בפרק החמישי אני מתמקדת בדרך, כשעין אחת פקוחה את העתיד - אל המטרה, ונזכרת בסיפורו של פאולו קאולו על סוד האושר, מתוך האלכימאי. בפרקים הקודמים: בפרק הראשון החלטתי להעיז וליצור פסיפס בחצר שלי, בהשראת גאודי, ולא משנה לי עד כמה זה נשמע יומרני. בפרק השני חיפשתי ללמוד איך עושים פסיפס. כי לא מספיק לרצות לעשות צריך לדעת גם איך. התנסיתי בקטן. אבל רציתי לעשות את הפסיפס האמיתי אצלי בחצר. בפרק השלישי מצאתי את המורה שתלמד אותי לעשות את פסיפס השמש על כיכר הבטון בחצר. שרטטתי את הצורה על הבטון, גזרתי גזרות והתחלתי לעבוד בסטודיו בתל אביב. הכל נראה טוב. ואז הגיעה תאונת הסקי... בפרק הרביעי יש לי סטודיו משלי מתחת לסככת הגפן בחצר האחורית. אמרתי את בקשתי המפורשת וידיים אוהבות הושטו לבנות לי את שולחן העבודה. הפסיפס מתקדם. אבנים מונחות בזרימה כמו האור. אני מתמסרת לעשייה. הרבה זמן החזקתי בחזון. רציתי להגיע. עכשיו אני יכולה להרפות מהעתיד. עכשיו אפשר להתמסר לרגע של הנחת אבן צבעונית אחת ליד האחרת.
 
יומן פסיפס אישי - פרק חמישי

"הקושי והקלות מגדירים זה את זה" כבר הדבקתי ארבעה חלקים של הפסיפס. 4 גזרות. כמה עוד חלקים יהיו? על פי התוכנית יהיו לי 12 גזרות. אני שמה לב, שתוכנית לחוד ומציאות לחוד.התוכנית שלי תצטרך עדכון. גיליתי שאני אוהבת לעבוד בגזרות גדולות יותר מאילו שהגדרתי בהתחלה. נוח לי יותר לעבוד בחלקים גדולים. אני מעדיפה את תחושת חופש היצירה בתוך הגזרה הגדולה. אוהבת לראות את ריצודי הקרניים שמתפשטות לכל עבר, ליצור את השמים שאין להם סוף. ויחד עם זאת אני צריכה גזרה מוגדרת כדי להתחיל ולסיים חתיכה, להדביק ולעבור לגזרה חדשה. לאו טסה שכתב את הטאו טה צ'ינג אמר "הקושי והקלות מגדירים זה את זה". הניגודים שמגדירים זה את זה. אני רוצה לייצר אינסוף, ואני עובדת בגזרות מוגדרות ותחומות. אני רוצה ליצור משהו חדש ועובדת עם דברים ישנים שאני משנה אותם. אני מתבוננת בחלקים המודבקים. אני יכולה לראות את ההתפתחות שבעבודה שלי. קרני השמש, השמים שום קטע אינו כמו הקודם לו. בתחילת העבודה הייתה לי תפיסה כללית איך הפסיפס יראה: כיכר שמש העוטפת את עץ הזית מחולקת לגזרות לפי הקרניים. צבעי שמש חמים בגוונים אדומים וצהובים ובין הקרניים צבעים קרים של שמים כחולים או ירוקים. מה כבר יכול להשתנות? מתברר שתוך כדי עשייה השתנו הרבה דברים. התפיסה שלי איך קרן שמש רוקדת, צוחקת, נבנית, קורנת ונגמרת. ההבנה שלי שכל קרן יכולה שתהיה שונה מחברותיה ואפילו שהיא מאותה שמש. הסתכלתי בהן. קרן אחת מושפעת מהרקמות האינדיאניות בצבעוניות עזה. אחרת עדינה כמו הציור העדין על הכד הסיני. קרן אחרת פורצת, משתלחת חדה ובולטת. אחרת רחבה, משתטחת רגועה ומתמסרת. העבודה בגזרות מאפשרת לי ליצור כל פעם גזרה במצב רוח אחר. לנוע מהתמונה הגדולה אל פרטי הפרטים. מהמקרו אל המיקרו ולהיפך. אני מגייסת אלי את החיות מקלפי הטוטם האינדיאנים. את העכבר המכרסם המסמל את ההתבוננות על הפרטים הקטנים. את הנץ המתבונן בעין חדה מגובה רב ורואה במדויק את התמונה הגדולה. החזון הוא התמונה הגדולה. המקרו. העתיד הרצוי. הפרטים הקטנים הן תוכנית הפעולה אל המטרה. יעדים, מדדים, מיקוד בתוצאות. השילוב של ההוויה בהווה יחד עם עין פקוחה אל העתיד, זאת האומנות שבעבודת האימון האישי להשגת מטרות. בספר האלכימאי של פאולו קאולו יש סיפור קטן על סוד האושר. "סוחר אחד שלח את בנו ללמוד את סוד האושר מפי האדם החכם בעולם. ארבעים יום וארבעים לילה הלך הבן במדבר עד שבא לבסוף אל טירה יפה על ראש הר. זה היה מקום מגוריו של האיש החכם. גיבורנו נכנס לאולם של הטירה וראה שם פעילות רבה: סוחרים באים והולכים, אנשים משוחחים בפינות, תזמורת קטנה מנגנת נעימות שקטות ושולחן מכוסה מגשים מלאים באוכל טעים ביותר באותו חלק של העולם. האיש החכם שוחח עם כל אחד, והצעיר נאלץ לחכות שעתיים עד שהגיע תורו והאיש התפנה אליו. החכם הקשיב רוב קשב לדברי הצעיר על מטרת בואו, אבל אמר שאין לו פנאי כרגע להסביר לו את סוד האושר. הוא הציע לו לסייר בארמון ולחזור בעוד שעתיים. "ובינתיים יש לי בקשה אליך," אמר החכם. הוא נתן בידו כפית, ויצק לתוכה שתי טיפות שמן. "בשעה שאתה מסייר, שא איתך את הכפית הזאת ואל תניח לשמן להישפך". התחיל הצעיר לעלות ולרדת במדרגות הרבות שבארמון, וכל אותה שעה לא גרע עין מן הכפית. אחרי שעתיים חזר אל החכם. "ובכן," שאל החכם, "ראית את השטיחים הפרסיים בחדר האוכל שלי? ראית את הגן שנדרשו לו לגנן הראשי שלי עשר שנים ליצור אותו? ראית את כתבי היד העתיקים בספרייה שלי?" הצעיר היה נבוך, והודה שלא ראה דבר. דאגתו היחידה היתה שלא לשפוך את השמן שהפקיד החכם בידו. "אם כן, חזור ושים לב לנפלאות העולם שלי" אמר החכם. "אין לבטוח באדם אם אין מכירים את ביתו". רווח לו לצעיר. הוא לקח את הכפית וחזר לשוטט בארמון, והפעם הסתכל בכל יצירות האמנות על התקרות ועל הקירות. הוא הסתכל בגנים, בהרים שמסביב, ביופיים של הפרחים, והתרשם מטוב טעמו של מי שבחר את כל אלה. כשחזר אל החכם סיפר בפרוטרוט כל מה שראו עיניו. "אבל איפה טיפות השמן שהפקדתי בידך?" שאל החכם. הצעיר הביט בכפית שבידו, וראה שהשמן איננו. "אם כן, יש רק עצה אחת שאני יכול לתת לך," אמר החכם באדם."סוד האושר הוא לראות את כל נפלאות העולם, ולעולם לא לשכוח את שתי טיפות השמן שבכפית." טיפות השמן שלי הן עבודת הפסיפס. יצירת השמש מסביב לעץ הזית. ההתבוננות מסביב היא לקבל את כל מה שמזדמן לי תוך כדי העשייה. כתיבת המחשבות הללו, השיחות עם ילדי בשולחן העבודה, "טיולי האומן" שלי בשוק הפשפשים, ההוויה של היצירה, ההיכרות שלי עם עצמי, השקט, הזרימה עם הצבעים, עם עונות השנה... החזון הוא היצירה. שם פעולה מתמשך ובלתי מסתיים כמו אינסוף. תהליך מתמשך של ביטוי עצמי ויצירתיות.
 

coach miriam

New member
ואיפה התמונות?../images/Emo13.gif

כשאני קוראת את מה שאת כותבת זה מרעיד לי מיתרים מוכרים בתוכי שוב תודה על השיתוף
 
תודה על התזכורת ../images/Emo68.gif

בחרתי בתמונה של המראות המשובצות בפסיפס. במראות משתקף הנוף מעץ הזית, ואני רואה את השתקפות עולמי הפנימי.
 
יומן פסיפס אישי - "המשפט"

הצבתי בפני מטרה - לעשות פסיפס של שמש בחצר הבית. זו מטרה ככל המטרות בחיים. יש לי חזון ותמונה ברורה מול העיניים, שמחה ולהט בלב. אבל גם התמודדות עם קשיים. חלקם קשיים פנימיים. בפרק השישי אני חווה אי הצלחה. כישלון! לא עומדת בסטנדרטים... בית משפט שלם נקרא להעמיד אותי על מקומי! כאב, סבל ושופטים קמים עלי... ואני רק רציתי לעשות פסיפס של שמש בחצר הבית. לפרק הקודם
 
יומן פסיפס אישי - "המשפט"

הצבתי בפני מטרה - לעשות פסיפס של שמש בחצר הבית. זו מטרה ככל המטרות בחיים. יש לי חזון ותמונה ברורה מול העיניים, שמחה ולהט בלב. אבל גם התמודדות עם קשיים. חלקם קשיים פנימיים. בפרק השישי אני חווה אי הצלחה. כישלון! לא עומדת בסטנדרטים... בית משפט שלם נקרא להעמיד אותי על מקומי! כאב, סבל ושופטים קמים עלי... ואני רק רציתי לעשות פסיפס של שמש בחצר הבית. לפרק הקודם
 
למעלה