יומן פסיפס אישי

[נעמי לזר]

יומן פסיפס אישי

המטרה שלי ליצור פסיפס צבעוני של שמש מסביב לעץ הזית בחצרי. אתם שותפי לתהליך של השגת המטרה. מהרעיון לעשייה. המטרה נשמעת פשוטה, אבל כמו בחיים, כשאנחנו מציבים לפנינו מטרה, לא הכל הולך פשוט. בפרק הרביעי יש לי סטודיו משלי מתחת לסככת הגפן בחצר האחורית. אמרתי את בקשתי המפורשת וידיים אוהבות הושטו לבנות לי את שולחן העבודה. הפסיפס מתקדם. אבנים מונחות בזרימה כמו האור. אני מתמסרת לעשייה. הרבה זמן החזקתי בחזון. רציתי להגיע. עכשיו אני יכולה להרפות מהעתיד. עכשיו אפשר להתמסר לרגע של הנחת אבן צבעונית אחת ליד האחרת. בפרקים הקודמים: בפרק הראשון החלטתי להעיז וליצור פסיפס בחצר שלי, בהשראת גאודי, ולא משנה לי עד כמה זה נשמע יומרני. בפרק השני חיפשתי ללמוד איך עושים פסיפס. כי לא מספיק לרצות לעשות צריך לדעת גם איך. עכשיו התנסיתי בקטן. אבל רציתי לעשות את הפסיפס האמיתי אצלי בחצר. בפרק השלישי מצאתי את המורה שתלמד אותי לעשות את פסיפס השמש על כיכר הבטון בחצר. שרטטתי את הצורה על הבטון, גזרתי גזרות והתחלתי לעבוד בסטודיו בתל אביב. הכל נראה טוב. ואז הגיעה תאונת הסקי...

 

[נעמי לזר]

יומן פסיפס אישי - פרק ד'

חלף החורף הגיע האביב. אני בשלבי סיום האבל על האובדנים. התפניתי למצוא את הרווחים. הרווח הגדול מכל היה בניית סטודיו לעשיית פסיפס אצלי בחצר הבית. מזה שנה מפסח עד פסח אני מתלבטת בשאלה היכן לעבוד על הפסיפס. ועכשיו היה ברור לי. זה יהיה בחצר הבית. רועי וסער יקירי, באו לעזרי. זה קל לבוא לעזרי כשאני ברורה ומבטאת בבהירות מה אני רוצה. אמרתי "אני רוצה לעבוד כאן. לא יכולה לנהוג ולנסוע לסטודיו מחוץ לבית. ובכלל, הרבה יותר נוח לעבוד ע"י עץ הזית, בבית." זה היה מאוד ברור. גם לי וגם למשפחה. רועי לקח אותי למחסן העצים בטירה. קנינו פלטה לשולחן, ארבע רגלים. עם ידי הזהב של בני המוכשר ובעזרתו של סער התחילה המלאכה לבנות סטודיו. בתוך פחות משבוע עומדת לה סככה מאחורי הבית. הגפן ויריעת הניילון מצלות מעל ראשי. שולחן עבודה רחב ידיים מתחת לחלון של יערה השולחת לי מוסיקה נעימה מחדרה. המלונה של הכלבה עברה הסבה לארון כלי עבודה. גם ארון נעליים ישן משמש כיום למדפים לאבני הפסיפס. כל מה שרציתי. פתאום היה פשוט. השקעה כספית צנועה, בהתאם למסגרת שהקצבתי וכר פעולה ענק נפתח עבורי. אין לי שום מחסום ליצור. איזו תחושת הקלה. לאן נעלמו כל המחסומים שהיו לי? התחלתי לעבוד במרץ. התעניינתי היכן כדאי לקנות חומרי גלם. ביקרתי בחנויות חומרי בניין, ובחרתי את העדיפות עלי. הכרתי את טופ פסיפס בדזינגוף ועשיתי הזמנה של אבנים בכל הצבעים שחשקתי, במסגרת התקציב שהקציתי לעצמי לחודשיים הקרובים. ורד ציידה אותי בכל מה שרק אפשר בשביל ההתחלה. עכשיו אני בעלת "סטודיו" משל עצמי. זה מזמן שאלות חדשות כמו, באיזה יום אני עובדת? באילו שעות? כמה זמן ביום? למדתי לארגן לעצמי את הזמן. תכננתי את שבוע העבודה שלי. הקציתי שלושה ימים עבודה בcoaching ויום עד יומיים עבודה במוזאיקה. הגדרתי לי שעות לעבודה ברצף. סגרתי ביומן בלוק של 4 שעות וכתבתי לאורכן "מוזאיקה". מי היה מאמין? הדברים החלו להיווצר. נתתי לאבנים לזרום תחת ידי וליצור אור, קרני שמש. ואורן? חזר הביתה מהצבא ואמר: "אמא זה מתקדם!" המאמן שלי התחיל להיות מרוצה. אני צריכה להחליף מאמן. אני עובדת מתחת לחלון חדרה של יערה. היא שומעת אותי חותכת אבנים בבוקר כשהיא מתעוררת. היא חוזרת מהעבודה והיא רואה אותי מדביקה אבן ליד אבן. יערה אומרת: "יו אמא, איזו מסכנה את." למה שאלתי. "את יודעת כמה זמן זה יקח לך? אולי שנה!". יערה ציינה בפני את הקושי בעבודה. "כמה זה קשה לחתוך..." וגם כמה הדרך ארוכה ומייגעת כשממתינים לסוף. ואני, הבנתי מהשיחה איתה, שאני מתמסרת כעת לעשייה. ליצירה. טוב לי בזה. זוהי המאמנת החדשה שלי. שמאפשרת לי ללמוד על הדרך שלי להגיע אל המטרה. הפוקוס שלי כעת הוא על העשייה. על זמן הווה. הדרך לחזון שלי סלולה. אני יכולה להרפות מאחיזתי בו. לוותר על לוחות זמנים. עכשיו אני בהווה. בהנאה הצרופה מכל רגע. עכשיו אני עושה פסיפס. מה זה אומר עלי? שאני שמה חלקים, שברים ומחברת אותם מחדש בדרך שמוצאת חן בעיני. יוצרת משהו חדש, שלא היה נוכח במציאות שלי קודם לכן. האם זה אומר שאני יוצרת? אני משתמשת בחומרים שהיו כאן קודם, בשימושים אחרים. כמו בכד החרס הסיני המצויר שמצאתי זנוח על מדף באחורי חנותו העמוסה של סוחר העתיקות בשוק הפשפשים. חרסים עמוסי אבק הממתינים למישהו שימצא בהם ערך, שיגלה את חינם. הסכמנו על ערכו של הכד הסיני הסדוק לאחר משא ומתן ממושך ביני לבין הסוחר. הוא סיפר לי על תקופת הזוהר בפרס. שם הוא סחר בעתיקות אמיתיות. "לא כמו כאן." ואני סיפרתי לו על פסיפס האור והשמש מסביב לעץ הזית בחצר. מצאנו חן זה בעיני זה. הוא הזמין אותי לבוא אליו הוא יכין לי חפצי נוי מתאימים יפים מאצלו בבית, "לא כמו כאן בחנות..." ואני שילמתי לו בשקלים.

 

[coach miriam]

נעמי

כמה יפה את כותבת . כמה דקת אבחנה. וכמה שזה משמח המון תודה על השיתוף

 

[נעמי לזר]

תודה ../images/Emo9.gif

 

[isaacm]

../images/Emo13.gif את כל כך משרה השראה ../images/Emo51.gif. מי את ../images/Emo35.gif

 

[נעמי לזר]

תודה ../images/Emo9.gif

מחמם את ליבי לדעת שהדברים שאני כותבת מעוררים בך השראה. תודה

עוצב באמצעות תפוז-פד

 

[ענבל כהן חמו]

מתי להחליף מאמן?

המחשבה עלתה בי תוך כדי קריאה - האם כאשר המאמן שלנו מרוצה זה הזמן להחליף אותו? האם המאמן צריך להיות לא מרוצה ולדחוף תמיד קדימה? ומתי באמת להחליף מאמן - מה דעתכם?

 

[coach miriam]

מצד אחד

מכיוון שאימון הוא בדרך כלל עבודה ממוקדת שלא מתפרשת על פני זמן רב נראה לי שצריך להחליף מאמן רק כשלא מרוצים ממנו , אם יש צורך באימון נוסף צריך לשקול אם ממשיכים עם אותו מאמן , כי כבר מכירים ואם מרוצים מישהו למה לא להמשיך. יכול להיות שלפעמים מחפשים נקודת מבט שונה, ולפעמים הצרכים משתנים שזה מה שנראה לי קרה לנעמי. יכול להיות שהיא לא היתה צריכה מי שיהיה מרוצה ממנה אלא מישהו שידרבן אותה. מכיוון שהיא מחפשת מאמנים "טבעיים" אז כן אני מבינה את הצורך שלה להחליף מאמן. אם הבן שלה היה מאמן מקצועי הוא בודאי היה שם בצד שביעות הרצון שאלות חדשות. האם אז היתה לה סיבה להחליף מאמן? בתור מי שעובדת עם תלמידים לאורך זמן ועוברת איתם תהליך ארוך יותר מאימון ,אני מרגישה שאני משנה את עצמי, הרבה פעמים תלמידים ותיקים מתפלאים שכבר לא עושים אצלי משהו בדרך מסויימת אלא בדרך אחרת. הרבה פעמים אני בוחנת את מצב התלמידים ומציבה להם אתגרים חדשים פותחת בפניהם דלתות חדשות למחשבה.אני עושה אותו דבר עם עצמי והיום המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לי זה שמה שאני עושה "לא נראה שלי" ולא בגלל שזה נראה כמו של מישהו אחר אלא בגלל שאני בודקת ומנסה בלי פחד כיוונים חדשים. הרבה אני מלמדת אבל גם הרבה למדתי מהתלמידים שלי במשך השנים והרבה אני מקשיבה לעצמי שומעת מה אני אומרת להם ומבינה שאני אומרת את זה גם לעצמי.

 

[isaacm]

איכשהו, אני מסתכל על המשפט הזה מנקודת המבט

של הרגע. וזה אומר לי בעצם שאני שואל מתי להפסיק לעבוד עם מאמן. זה שאחר כך, או במקביל, אני מחפש מאמן אחר קשור לרצון שלי להמשיך באימון. כל פעם שאני מעוניין להמשיך באימון והקשר עם המאמן הנוכחי מסתיים (או שכבר הסתיים), יש מצב שאני יכול לקרא לזה להחליף. אז מתי להפסיק לעבוד עם מאמן? 1. כאשר אני לא נותן אמון באדם הזה. 2. כאשר לא נעים לי איתו. 3. כאשר אני מרגיש שיש יותר והוא לא מגיע למחוזות. בקיצור, אני רואה סיבה להפסקת אימון כאשר אני מעוניין להמשיך בתהליך האימון - רק כאשר יש באימון תהליך לקוי. אם לא כן - לדעתי הפסקת האימון ראוי לה שתישקל בכובד ראש. איציק

 

[נעמי לזר]

התפתחות מתמדת של המאמן מאפשרת התפתחות למתאמן

ענבל, העלית שאלה מרתקת לגבי מתי להחליף מאמן. בהמשך לדברים של מרים ואיציק, רציתי להוסיף נקודה נוספת. העבודה עם המאמן תורמת למתאמן. על זה אין כל ספק. בשביל זה הוא מוכן לשלם כסף. כשהלקוח מרגיש שכבר איננו נתרם - לא שווה את הכסף . זה הזמן להפסיק. ומתי זה קורה? אנחנו המאמנים מביאים באימון, מעבר לכלי האימון, את עצמנו כבני אדם. את רמת ההתפתחות האישית שלנו. בזכותה אנחנו מאפשרים למתאמן להתפתח, לצמוח ולהגיע ליעדיו. כדי שנוכל להמשיך לתת ערך מוסף ליותר ויותר לקוחות - עלינו להמשיך להתפתח באופן אישי. מכאן, שהזמן להחליף את המאמן, תלוי גם בנו המאמנים. כשהמאמן עומד במקום ללא התפתחות אישית - הלקוח יחוש שהגיע למקום שכבר אין למאמן מה לתרום לו. כשהמאמן צומח ומתפתח. מתאמן, לומד, עובד על עצמו ברמה אישית - יחושו שניהם בצמיחה מתמדת. וצמיחה מתמדת הי כמו אינסוף.

 

[ladybug4NLP]

עד עכשיו רב ההודעות היו על חוסר היכולת מאמן

להתפתח וכו' ואני רוצה להביא נקודה נוספת שאולי כדאי לשים אליה את הלב. - משהו קטן למחשבה מאמנים/מטפלים שבהיותם מלאי התלהבות ויצר העבודה והיצירה - רוצים בשביל המאומן/מונחה שלהם יותר מאשר המאומן רוצה בשביל עצמו. Stretching זה דבר נפלא, ובאמת לראות מאומן שיש לו פוטנציאל יותר גבוה ולפעמים הרבה יותר גבוה זה מתסכל - אולם פעמים רבות ראיתי כי הדחיפה של המאומן להשיג מעבר לרצונו בדרך כלל מועד לכשלון כי אין הלימה פנימית בין הרצוי למצוי והמטרות של 2 הצדדים בסופו של דבר שונות ומביאות לקונפליקט.. אם יש שיקוף והסכמה ל-stretching - זה נהדר. כל דבר מעבר לזה - גם אם אנחנו חושבים שיש "סיכוי נהדר" הוא מהמפה שלנו-לא בהכרח אקולוגי למונחה ומשם הצעד לכשלון הוא די קטן ומסתכן גם באיבוד מה שכבר הושג שיהיה לכולנו יום טוב

 

[isaacm]

המיומנות של תיזמון

חשובה מאד. אחת המשמעויות המהותיות ביותר באימון היא זו שמושכת את השחקן/מאומן/מונחה אל עבר גבולות היכולת שלו. לעניות דעתי, ישנם שני כלים חשובים (בין מכלול הכלים הזמינים לנו, המאמנים) שיש להפעיל כאשר אנו מושכים את השחקן אל עבר גבולות היכולת שלו. 1. עבודה ברשות השחקן (קבלת רשות והסכמה של השחקן לגשת לכיוון המסויים הזה), ספציפית בכל פעם שאנו פונים לנתיב חדש, אף שיש הסכמה גורפת מעצם קיום האימון. הסיבה שזה כל כך משמעותי היא שלפעמים השחקן לא מרגיש שהוא מעוניין לנוע למחוזות האלה. 2. בחינה ממוקדת של מוכנות השחקן לשחק את המשחק החדש הזה. (בו הוא מושיט יד אל עבר גבולות היכולת שלו). חשובה המיומנות הזו כדי שלא נפעיל את השחקן במשחקים שאינם ברי נצחון עבורו. אהבתי את הנושא שהעלית, ולדעתי הוא יכול להיות דיון שלם, מאד מעמיק. איציק