יומן מסע - פרק ה'
היום מוקדש לסיור במוזיאון הנפט של סטוונגר. סטוונגר, כבר אמרתי, היא עיר מחוז בקצה הדרומי-מזרחי של נורווגיה. יש בה תעשיות רבות שמוקדשות לתעשיות הנפט, כך שבמובן מסויים היא "עיר נפט". - למרות שלא קודחים בה נפט אלא בים הצפוני. נכנסנו למוזיאון ובלינו שלוש שעות מרתקות בתערוכה על התפתחות הנפט בטבע, התפתחות תעשיית הנפט הנורווגית. התנסינו בהפעלת מכשירים ב"מגדל הפיקוח" של אסדת הנפט, ראינו סרט על קו צינור הגז הטבעי בין נורווגיה לבין אנגליה, נכנסנו למבוך שצריך להימלט ממנו בחושך [ככה זה בחיים, הסביר גיסי שעבד באסדת נפט], והצאצאים אפילו לבשו את חליפות ההגנה הצהובות. אח"כ יצאנו להסתובב בעיר, שוב. חיפשנו סוודר לאבי במחיר סביר ולא מצאנו, נכנסנו לכל מיני חנויות, חיפשתי "צ'ופסטיק'ס" וגיסתי הנמרצת מצאה . שוב הצאצא הלך למקדונלד, הצאצאית התעסקה עם הצ'יפס, האחיין הקטן אכל שלושה מקדונלד'ס, עד שנמאס להוריו. היה במרכז בו היינו, המון לכלוך [לא שאני מתרגש, כישראלי מלכלוך, הרי אנחנו הישראלים זורקים טינופת בכל מקום] רק שעל רקע העיר כשלם, הנקייה מאוד, הפתיעה הרחבה הקטנה בערימות הזבל שבה. בערב הגיעה אורחת. חברה של אשת גיסי. אכלנו ארוחת ערב מבוססת שרימפ'ס, שנקנים במשקל בסופר המקומי ועולים גרושים. [לא טעים. מעדיף אותם ברוטב שמנת וחמאה] הנוהג הנורווגי: קולפים אותם משריונם, שמים על פרוסה, מפזרים מעל מיונז ואוכלים בסכין ובמזלג. עד כאן אמרתי לעצמי. כשהומלץ לי על הנוהג, הודיתי באדיבות ואמרתי שאני מעדיף אותם כמו-שהם. שתינו בירה דיברנו וקשקשנו עד שעות מאוחרות. ועדיין התחושה שהזמן קצר מדי עמדה לנו באוויר. בקיצור נמרץ - ביקור תרבותי במוזיאון, ארוחת ערב עמוסת שרימפ'ס ורצון עז להישאר עוד ועוד.
היום מוקדש לסיור במוזיאון הנפט של סטוונגר. סטוונגר, כבר אמרתי, היא עיר מחוז בקצה הדרומי-מזרחי של נורווגיה. יש בה תעשיות רבות שמוקדשות לתעשיות הנפט, כך שבמובן מסויים היא "עיר נפט". - למרות שלא קודחים בה נפט אלא בים הצפוני. נכנסנו למוזיאון ובלינו שלוש שעות מרתקות בתערוכה על התפתחות הנפט בטבע, התפתחות תעשיית הנפט הנורווגית. התנסינו בהפעלת מכשירים ב"מגדל הפיקוח" של אסדת הנפט, ראינו סרט על קו צינור הגז הטבעי בין נורווגיה לבין אנגליה, נכנסנו למבוך שצריך להימלט ממנו בחושך [ככה זה בחיים, הסביר גיסי שעבד באסדת נפט], והצאצאים אפילו לבשו את חליפות ההגנה הצהובות. אח"כ יצאנו להסתובב בעיר, שוב. חיפשנו סוודר לאבי במחיר סביר ולא מצאנו, נכנסנו לכל מיני חנויות, חיפשתי "צ'ופסטיק'ס" וגיסתי הנמרצת מצאה . שוב הצאצא הלך למקדונלד, הצאצאית התעסקה עם הצ'יפס, האחיין הקטן אכל שלושה מקדונלד'ס, עד שנמאס להוריו. היה במרכז בו היינו, המון לכלוך [לא שאני מתרגש, כישראלי מלכלוך, הרי אנחנו הישראלים זורקים טינופת בכל מקום] רק שעל רקע העיר כשלם, הנקייה מאוד, הפתיעה הרחבה הקטנה בערימות הזבל שבה. בערב הגיעה אורחת. חברה של אשת גיסי. אכלנו ארוחת ערב מבוססת שרימפ'ס, שנקנים במשקל בסופר המקומי ועולים גרושים. [לא טעים. מעדיף אותם ברוטב שמנת וחמאה] הנוהג הנורווגי: קולפים אותם משריונם, שמים על פרוסה, מפזרים מעל מיונז ואוכלים בסכין ובמזלג. עד כאן אמרתי לעצמי. כשהומלץ לי על הנוהג, הודיתי באדיבות ואמרתי שאני מעדיף אותם כמו-שהם. שתינו בירה דיברנו וקשקשנו עד שעות מאוחרות. ועדיין התחושה שהזמן קצר מדי עמדה לנו באוויר. בקיצור נמרץ - ביקור תרבותי במוזיאון, ארוחת ערב עמוסת שרימפ'ס ורצון עז להישאר עוד ועוד.
